השרים מתבטלים בפני ראשי מערכת הבטחון

מאת  | 10 בנובמבר 2003
 

שני שרים שינו אתמול ברגע האחרון את עמדתם בנושא עסקת השבויים. התפנית בעמדתם של אותם שרים, יוסף פריצקי ואליעזר (מודי) זנדברג, שניהם משינוי, גיבשה את הרוב לו נזקק ראש הממשלה כדי לאשר את העסקה. מותר לשרים, כמובן, לשנות את עמדתם, גם אחרי חודשים של דיון ציבורי. בוודאי שזאת לא הפעם הראשונה בה שרים נחלצים 'להציל' את ראש הממשלה בהצבעה חשובה, גם אם הם לא ממפלגתו, אבל ההסבר של אחד מהם, השר יוסף פריצקי, היה מביך במיוחד.

ראש השב"כ אמר לנו, הסביר פריצקי בלי למצמץ, שביצוע עסקת חילופי השבויים, עסקה שכוללת שחרור סיטונאי של אסירים פלשתיניים, לא צפוי להשפיע על הפלשתינים. צריך לקרוא את המשפט הזה כמה פעמים כדי להאמין. מה, בעצם, פריצקי אומר לנו?

קודם כל, פריצקי מאמין משום מה שלראש השב"כ יש מומחיות מיוחדת בקריאת מחשבותיהם של הפלשתינים. עכשיו דיכטר נתפס כבר לא רק כדמות יודעת כל באשר למעשיהם ומחשבותיהם של הפלשתינים בעבר. דיכטר, בעיני שר התשתיות, הוא גם קורא מחשבות עתידיות. דיכטר כבר יודע שהפלשתינים לא יושפעו מעסקת השבויים ופריצקי, אדם אינטליגנטי כשהוא רוצה להיות כזה, בחר להאמין ביכולות הפלאיות של דיכטר.

3.5 שנים מפזמת מערכת הביטחון בקול אחד את אותה מנגינה. היציאה החד צדדית של ישראל מלבנון, קובעים במערכת הביטחון, שימשה מודל לדוגמא עבור הפלשתינים, מודל שעודד אותם לפתוח באינתיפאדה. פריצקי מכיר היטב את התזה הזאת. הוא שומע אותה בישיבות ממשלה אבל אתמול לפתע הוא שכח אותה.

פריצקי לא טרח לשאול את דיכטר איך יכול להיות שהפלשתינים, על פי מערכת הביטחון, שאבו דוגמא מהחיזבאללה בכל הקשור לשחרור אדמה כבושה אבל יתעלמו לחלוטין מהדרך "הנכונה", א-לה-חיזבאללה, לשחרר אסירים?

לא, פריצקי לא מטומטם. הוא גם יודע לשאול שאלות כשהוא רוצה (אפשר לשאול את אורי שגיא). ההסבר להתנהגותו, כנראה, הרבה פחות מסובך. פריצקי עושה מה שרוב גדול של שרינו עושים בשנים האחרונות. הוא מסתתר מאחורי גבם של ראשי מערכת הביטחון. ישראל לא מגרשת את ערפאת כי ראשי מערכת הביטחון אומרים שזה מסוכן. ישראל לא עושה מחוות כלפי אבו מאזן כי ראשי מערכת הביטחון יודעים, יודעים! שהדבר רק יעודד את ארגוני הטרור. הממשלה בה חבר פריצקי מתנהגת כאילו היא כפופה למערכת הביטחון.

לא פחות בעייתי הוא תפקוד ראשי מערכת הביטחון. דומה כי הם מקבלים על עצמם באהבה את הכוח ששרי ממשלה הססניים וחסרי מחשבה עצמאית מטילים עליהם. הנגישות שלהם לשיחות הטלפון של ערפאת מביאה אותם, כנראה, לחשוב שהם יודעים כל מה שהם צריכים לדעת על החברה הפלשתינית. ראש אמ"ן, אלוף אהרון פרקש, ידע לומר כבר בהופעה הראשונה שלו בפני ועדת חוץ וביטחון שערפאת לא יסכים לחתום על הסכם עם ישראל גם אם תסכים ישראל לתת לו את זכות השיבה. ראשי מערכת הביטחון ידעו לספר לנו שהריסת בתי משפחות מתאבדים תביא מיידית לצמצום המוטיבציה של מתאבדים להתאבד. אפרים הלוי ידע לומר עם פרישתו מתפקיד ראש המוסד שעד המחצית הראשונה של 2003 ערפאת לא יהיה איתנו. הלוי כבר לא איתנו. ערפאת עדיין כן.

זאת תופעה מאוד אנושית להכפיף את שיקול דעתך לשיקול הדעת של מישהו אחר, במיוחד כשהמישהו הזה מגיע עם מדים וכל מיני ניירות חשובים. בכל זאת, אני תמיד שואל את עצמי, את אותה שאלה. בשביל מה פריצקי, זנדברג וחבריהם עבדו כל כך קשה כדי להגיע לתפקיד של שר בממשלת ישראל? לא בשביל הכוח? לא בשביל האחריות? שוב ושוב אתה רואה את האנשים האלה יורקים דם כדי לקבל כמה שיותר כוח רק כדי לעשות כל שלאל ידם כדי להתפרק מהכוח הזה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.