החרמת הכספים נטולת ההנמקות

מאת  | 2 במרץ 2004
 

יועץ שר האוצר האמריקני התקשר ב – 8:00 בבוקר לעמיתו הישראלי. אני באמת לא מבין את הפעולה שלכם הבוקר. אנחנו מנסים לעודד את יציבות הבנקים הפלשתינים ואתם מחרימים כספים באמצעות טנקים. זה מנוגד לחלוטין להסכם שלכם ושלנו עם שר האוצר הפלשתיני, הסכם שנחתם רק לפני שנה. בכלל, הוסיף הבכיר האמריקני, יש דרכים אחרות לעשות את זה מבלי לפגוע באמינות הבנקים הפלשתיניים.

בתסריט האופטימאלי הנציג הישראלי היה אמור לשלוף עכשיו שורה של טיעונים מוחצים כדי להסביר את הפעולה המאוד לא שגרתית של צה"ל בבנקים ברמאללה.  במציאות הוא פשוט שתק במבוכה והבטיח לחזור עם תשובה.

תשובה ישראלית אמיתית לא ניתנה עד היום. בכירים במשרד החוץ האמריקני מחו וביקשו מספר פעמים מבני שיחם הישראלים הסברים. לשווא. לפחות הייתם צריכים לעדכן אותנו מראש, אמרו האמריקנים, הרי אתם מתגאים בתקשורת שזאת פעולה שתוכננה כבר לפני חודשים ארוכים.

לא רק האמריקנים זעמו. האיחוד האירופי גינה את הפעולה. מאחורי הקלעים איימו כמה מדינות אירופאיות לדחות את הדיון הקרוב בתוכנית "WIDER EUROPE", תוכנית שישראל רוצה להיות חלק ממנה. ישראל עדיין שותקת. לא מכיוון שמדובר באיזה נימוק מבריק וסודי שישראל לא יכולה לחשוף אפילו בפני הטובה שבידידותיה. השתיקה נעוצה בהסבר הרבה יותר פשוט. התשובות הישראליות מאוד בעייתיות, בלשון המעטה.

פייאד, שר האוצר הפלשתיני, בכלל שמח על הפעולה הזאת, אומרים הדוברים הישראלים. ברור שכלפי חוץ הוא צריך להעמיד פני כועס אבל אנחנו למעשה עשינו לו טובה. עזרנו לו להתמודד עם כספי הטרור. נשמע מוזר? ככה זה. במציאות המוזרה שנוצרה כאן אין לדובר ישראלי בעיה לטעון שהוא יודע יותר טוב מפייאד מה טוב לו באמת. גם אם נדמה לך, אדון פייאד, שאתה כועס על הפגיעה ביציבות הבנקאות הפלשתינית, אחד האיים היחידים של יומיום בכאוס ההולך ומתהווה בשטחים, אנחנו יודעים יותר טוב ממך ואנחנו אומרים לך שאתה מרגיש מצוין.

הבעיה הקשה באמת היא לא עצם הפעולה ברמאללה. הקושי הגדול יותר הוא התגובה בציבוריות הישראלית. חיילים ישראלים 'ששודדים' בנק פלשתיני לא עוברים את יומן הצהריים. מחאות אמריקניות ואירופאיות מתקשות להרים כותרות בעיתונים היומיים. זה לא מעניין אף אחד. האופוזיציה לא גועשת. פרס לא מתבטא בעניין. התקשורת שותקת. אין פה אפילו קשר שתיקה. סתם אדישות כללית. זה לא מעניין יותר. לא חדשות. מאחורי מסך האדישות הזה צה"ל וראש הממשלה אפילו לא צריכים לנמק את מעשיהם. אחר כך, כמובן, נזדעזע כולנו משלטון הכנופיות בשטחים, נאשים את מנהיגותם ונצקצק בכאב – אוי, אוי, איזו אנרכיה נוצרה על מפתן דלתנו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.