סמיר קונטר והתקדים הבעייתי

מאת  | 17 בנובמבר 2003
 

ח"כ אחמד טיבי כבר מחכה לפעם הבאה שמראיין ישאל אותו על הלגיטימיות של פעולות פלשתיניות בתחומי יהודה ושומרון. זאת לא מטאפורה. אחמד טיבי באמת מחכה. הוא אפילו כבר דאג לשים את היד על החלטת הממשלה בנושא עסקת השבויים. עכשיו הוא רק יושב ומחכה למראיין הבא שינסה לקלוע אותו לפינה שעד היום הוא הכי שנא.

"ח"כ טיבי", ישאל רזי ברקאי או שלי יחימוביץ "האם הפיגוע הזה בנצרים/חומש/אלפי מנשה הוא  מבחינתך התנגדות לכיבוש?"

מי שמכיר את טיבי יודע שהוא כבר מלטש את משפט התשובה. זה יהיה משהו בנוסח "ממשלת שרון היא זו שקבעה שיש הבדל בין פיגוע בתחומי הקו הירוק לפיגוע בשטחים". נשמע מוטרף? דימיוני? תעמולה פלשתינית זולה נוסח האשמת ישראל בשימוש באורניום נגד הפלשתינים? ובכן, לא בדיוק. למעשה, טיבי צודק לחלוטין.

לא הרבה אנשים שמו לב לדרך בה נימקה הממשלה את אי שיחרורו של סמיר קונטר, חבר החוליה שביצעה את הפיגוע בנהריה. בניסיונו המעט נואש לצאת מהסבך של עסקת שבויים קבע ראש הממשלה ואחריה הממשלה כולה עקרון מסוכן מאוד. על פי החלטת הממשלה, אין דין פגיעה בישראלים מחוץ לתחומי הקו הירוק כדין פגיעה בישראלים בתוך הקו הירוק. הממשלה החליטה כי לא ישוחררו אסירים עם דם על הידיים שפגעו בישראלים בתוך תחומי הקו הירוק. אלו עם דם על הידיים שפגעו בישראלים מחוץ לקו הירוק ישוחררו.

בפקולטות למשפטים נוהגים להגיד HARD CASE MAKES A BAD LAW . המקרה של סמיר קונטר הוא ללא ספק מקרה קשה וממשלת ישראל נפלה בדיוק למלכודת ממנה נוהגים להזהיר משפטנים. היא פתרה את המקרה הקשה של קונטר באמצעות חוק רע, רע מאוד. במשך 3 שנים מקפידה ישראל, בצדק, שלא לעשות אבחנה בין פיגוע בשטחים לפיגוע בתוך תחומי הקו הירוק. כל אחד יודע שבאופן מעשי יש, גם יש, הבדל כזה. אמפירית, לא קשה להוכיח שתגובות ישראל אחרי פיגועים בשטחים היו רכות יותר מהתגובות אחרי פיגועים בתוך תחומי הקו הירוק ובכל זאת, את הקו הרשמי נזהרו כל הממשלות לחצות. הממשלה הימנית ביותר בתולדות המדינה חצתה בדיוק את הקו הזה לפני שבוע.

הנקודה המעצבנת ביותר בכל הסיפור הזה היא ששרון נקלע לפינה הזאת אך ורק באשמתו. שלא יספרו לכם סיפורים על דילמה בלתי אפשרית בה כל פיתרון היה פוגע באיזשהו עיקרון. זה נכון אולי למאבק בין משפחת ארד למשפחת טננבוים. זה לא נכון במקרה של קונטר. פה מדובר במשהו שבין רשלנות לסתם הססנות.

 על פי כל האינדיקציות, במו"מ עם החיזבאללה, באמצעות המתווך הגרמני, הסכימה ישראל לשחרר את כל האסירים הלבנוניים. שרון לא דאג להוציא מהעסקה את האסיר הלבנוני, קונטר, ובכך אפשר לנסראללה לטעון כי ישראל התחייבה לשחררו. בשלב מסוים, כנראה אחרי ששרי הממשלה תודרכו והעניין דלף לתקשורת, שרון התחרט. על פי גרסה אחרת, שרון לא היה ער בתחילה לכך שמשמעות העסקה היא שקונטר ישוחרר. כך או כך, התנאי שהכניס שרון להחלטת הממשלה, במטרה לחפות על השגיאה שלו, אינו חכם ולא פחות גרוע – הוא מציב את ישראל בעמדת נחיתות מול החיזבאללה. עכשיו, מחפשים שרון, בירן ואנשיהם פיתרון יצירתי לבעיית קונטר. אולי לקצוב את עונשו, אולי להעבירו לעוד כמה שנות מאסר בגרמניה. משהו שיוציא את האבן מהבאר.

לאורך השנים נוהג אריאל שרון להתגאות בהכנה המדוקדקת שהוא עורך לקראת כל החלטה שהוא מקבל. כשנחה עליו הרוח מוציא שרון את פנקס הקוהינור הקטן שלו ומנפנף בו בגאווה אל מול העיתונאי התורן. בזמן האחרון דומה שמשהו הכזיב, משהו לא דופק בלשכת ראש הממשלה. ראינו את זה במשבר המיותר בין שינוי למפד"ל ובהשתלחות המיותרת של שרון בהסכם ז'נבה. היינו עדים לזה שוב בניהול הפוליטי המוזר של הבחירות המוניציפאליות. ובכלל, לאור סדרת השגיאות הקשה בה היו מעורבים שרון ולשכתו באחרונה אולי הגיע הזמן שמישהו יקנה לראש הממשלה פאלם פיילוט.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.