עוד אינפורמציה מניפולטיבית על רון ארד

מאת  | 12 באוקטובר 2003
 

אקטיביות תקשורתית

 

ידיעה מאוד יוצאת דופן פרסם העיתון "ידיעות אחרונות" בכותרת הראשית שלו ביום שישי האחרון. על פי עדויות חדשות של גולים איראניים, סיפר העיתון, רון ארד חי ומוחזק בכלא באיראן. מה יש לדבר, סיפור מצוין. אלא שבכותרת המשנה של הידיעה נכתב משהו שספק אם קוראי העיתון קראו אי פעם בעבר. "ידיעות אחרונות מפרסם את עדויות הגולים, כפי שנמסרו לו, מבלי שיש בידיו אפשרות לבדוק אותן או לוודא את אמיתותן".

קשה להיזכר בעוד מקרה בו עיתון מרכזי בחר להבליט בצורה מקסימאלית סיפור שהוא אינו בטוח בו. זה לא מה שקוראים מצפים וראויים לקבל מהעיתון שלהם. מה ציפו עורכי "ידיעות" שאנחנו נעשה? נלך לבדוק בעצמנו? זה ממש לא סוג הסיפור שאתה יכול להעביר את הכדור למגרשו של הקורא.

בשבועות האחרונים מנהלת משפחת ארד קמפיין אגרסיבי, חסר תקדים במטרה לסכל את עסקת חילופי השבויים. בעיניי, הקמפיין הזה חרג מזמן מפרופורציות. אין שבוי ישראלי שהמדינה השקיעה כל כך הרבה בהחזרתו כמו רון ארד. ספק אם יש אדם בעולם שאיזושהי מדינה השקיעה יותר מלהחזירו.

נכון, נעשו טעויות, פוספסו הזדמנויות אבל התמונה הכללית היא שיש אנשים במערכת הביטחון שהשקיעו שנים ארוכות, כסף ומאמצים מודיעיניים ודיפלומטיים עצומים כדי להחזיר את רון ארד הביתה.

זכותה, כמובן, של משפחת ארד להשקיע כספים בשכנוע דעת הקהל ומקבלי ההחלטות לא לבצע את עסקת חילופי השבויים מבלי שמידע בעניין רון ארד מגיע לישראל. הבעיה מתחילה עם התנהגות התקשורת. ספק אם סיפור אחר, לא כזה שכותרתו היא "רון ארד חי", היה מקבל את הטיפול ש"ידיעות אחרונות" נתן ביום שישי לעדויות של הגולים האיראניים.

הטיפול של "ידיעות" הוא רק דוגמא בולטת להתנהגות של התקשורת כולה. עיתונאים מסתובבים בתחושה שאין להם זכות מוסרית להתמודד עם הטענות של משפחת ארד. התחושה הכללית שהתקשורת מקרינה היא – ממילא אנחנו לא יודעים הכל ובעימות בין משפחת ארד למדינה תמיד הרבה יותר קל לזרוק את הבוץ על המדינה. במקרה הזה, התקשורת לא יכולה להתגונן בטענה של הבאנו דברים בשם אומרם. יש הרבה עיתונאים בישראל שמכירים את סיפור רון ארד לפני ומלפנים. הם צריכים וחייבים לספק לציבור את העובדות על סיפור רון ארד. הם צריכים לצטט ביושר הערכות של גורמים מדיניים וביטחוניים בכירים ביותר שאומרים בשיחות סגורות (גם הם לא רוצים להיראות לא אנושיים)– ספק גדול אם רון ארד בחיים. לא הגיוני, הם מסבירים בלחש, שאדם מוחזק שנים ארוכות בשבי כאשר שוביו לא מנצלים את האפשרות לגבות מחיר גבוה מאוד מישראל. אם מוסטפה דיראני הוא קלף מיקוח כל כך חשוב לשחרור רון ארד איך יכול להיות שהאנשים שמחזיקים ברון ארד לא עושים דבר כדי לשחרר את דיראני.

אף אחד לא רוצה להתחלף עם משפחת ארד אבל הקמפיין שלה לא פועל בחלל ריק. המשמעות של היענות לדרישת המשפחה היא פגיעה קשה במשפחות השבויים האחרות. יכול להיות  שלא צריך לבצע את עסקת חילופי השבויים אבל לא מהטעמים שמעלה משפחת ארד. זה מאוד לא נעים אבל התקשורת חייבת להפסיק להסתתר מאחורי הכאב האנושי של המשפחה ולנהל דיון נוקב בטענות של המשפחה, דיון שכרגע לא מתנהל.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.