תתפטרי, ציפי, תתפטרי

מאת  | 19 במרץ 2014
 

שלום לך ציפי לבני. הנה עצה שאף אחד מסביבך לא נותן לך – תתפטרי. תתפטרי כשאת עוד בשלב של תחילת ההתבזות, כי בסוף תהפכי למופז. השבוע הובלת את כל סיעתך להצביע בעד שלושה חוקים שאת מתנגדת להם. כל אחד קיבל בקואליציה משהו, את כלום. טוב, ציפי קיבלה את המשא ומתן המדיני, אומרים בנט, לפיד ולוין ולא מצליחים להשתלט על הצחוק, אז הגיע הזמן שתספרי לציבור, שלא השתתפת בישיבות משא ומתן חודשים, שאין כזה, שביבי של המו"מ המדיני הוא לא הביבי שדמיינת עבורנו, כשהיית צריכה לתרץ את כניסתך ראשונה לקואליציה שלו. למעשה, זה אותו ביבי שדיברת עליו 4 שנים מהאופוזיציה.

אני לא משלה את עצמי שתקבלי את עצתי החכמה. במקום שבו את נמצאת, מפתה מאוד להפוך לשמעון פרס או לאהוד ברק, לשכנע את עצמך שהיה כל כך הרבה יותר גרוע אם לא היית שם, שטויות. מהקדנציה של פרס כשר חוץ של שרון, זוכרים את שרון ו"חומת מגן", לא את פרס והסכם פרס – אבו עלא. מהשנים של אהוד ברק תחת ביבי, זוכרים את נתניהו ולא את "הצונמי המדיני" של ברק ושאר האיטריות הקרות שהוא מכר לנו (נתניהו יצטרך לבחור אם הוא שמיר או בגין).

וממך, גברת לבני, יזכרו שנתת יד למעשה הסדום שביצע נתניהו בתהליך המדיני. רק היום דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה את יוזמתך להחיל על החטיבה להתיישבות את חוק חופש המידע. יוזמתך לפרסם את ההצבעות בוועדת שרים לענייני חקיקה נזרקה לפח. את תולה תקוות גדולות בחוק הגיור של אלעזר שטרן, לא בטוח שבצדק. האם בשביל משמרת שנייה בבימ"ש שווה שתמשיכי להתבזות?

רק דמייני לעצמך איך תחזירי את כבודך האבוד אם תתפטרי ותהפכי לעדת מדינה במשפט, שהוא קצת יותר חשוב מהולילנד – מי אחראי לפספוס המו"מ עם הפרטנר הפלשתינאי הכי טוב שהיה לנו, בזמן האסטרטגי הכי נוח לישראל אי פעם?

תגובות

תגובות

17 תגובות על “תתפטרי, ציפי, תתפטרי

  1. יוני

    רביב ברכות על האתר החדש.

    אולי במקום לרדת על לבני הלא רלוונטית ממילא, כתוב לנו את הידוע לך על המשא ומתן.
    למה אתה תולה את האשמה בביבי?

  2. הדס

    מתי דרוקר יבוא חשבון עם חברו הטוב עפר שלח,איש ״השמאל״,אחד מבכירי קואליציית הימין של נתניהו,שמצביע פעם אחר פעם בעד חוקים שנוגדים את כל הערכים והעקרונות שפעם הוא האמין בהם וכתב אודותם בלהט ?
    האם יגיע הרגע שבו דרוקר יגלה לנו מה הוא חושב על התנהלותו של שלח ?

  3. גדי בצר

    "עצתי החכמה"? וואוו, איזו צניעות.

  4. שחר שמש

    רק רציתי לחזק את דבריו של יוני. אם אתה יודע פרטים, בוא תעזור לציבור ע"י זה שתידע אותו.

    יש הרבה דברים שקורים בצד הישראלי סביב המשא והמתן, והרבה מהם זו שאלה של אידיאולוגיה. מה שלא רואים זו איזושהי נכונות פלסטינית. אם יש לך פרטים שאומרים אחרת, בבקשה שתף כדי שגם אנחנו, הציבור, נוכל לבצע החלטות מושכלות מבוססות על עובדות, ולא על חלקי המידע שמגיעים אלינו.

    ואם אין לך פרטים כאלו, אז הטקסט הזה לא נכתב ע"י רביב דרוקר העיתונאי, אלא ע"י רביב דרוקר, איש שמאל, שמאוכזב מפוליטיקאית שהוא קיווה שתייצג את עמדתו.

    אני אבהיר פה שאני חושב שאין בזה שום פסול: אני לא חושב שעיתונאי צריך לוותר על עמדותיו רק בגלל המקצוע שבו הוא בחר, כל עוד הוא יודע לבצע את ההפרדה ולהבהיר מתי מדובר במאמר דעה ומתי מדובר בדיווח. עדיין, אני חושב שהיה חכם להבהיר שזה המקרה פה.

    שחר

  5. יאיר

    מה שמדהים זה שהיא הצליחה לגרד שישה מנדטים על סמך הבטחות שאיש לא האמין להם. המרכז הפוליטי בישראל כ"כ נואש למנהיג שהוא יאמין לכל מה שאומרים לו.

    תצביעו עבודה. זה אולי מפלגה רקובה, אבל לפחות הם לא השתתפו בממשלה הנוראית הזאת.

  6. דרוקר, אתה עיתונאי מעולה! אז, אל תערבב משאלות לב, עם מציאות...

    מי אחראי לפספוס? זה מה שיעקב פרי אמר בראיון לישראל היום (טפו טפו) ב-13 למרץ…"פרי, על אבו מאזן: "יש לנו באמת פרטנר קשה" "אין כמעט קושי שהפלשתינים לא מערימים במו"מ. כשנראה לך שאתה הולך לסגור איתם הסכם, רק אז מתברר כי מבחינתם זאת רק נקודת ההתחלה. יש לנו פרטנר שמתקשה להתפשר. הדרישות של נתניהו הן התעקשויות על נושאי ביטחון ואי הסכמה לשיבת פליטים פלשתינים. אלו דרישות לגיטימיות לחלוטין וגם האמריקנים תומכים בדרישות שלו".
    אז אם זה מה שאומר יעקב פרי, (שכידוע אינו חבר בבית היהודי), אם ציפי תשמע לעצתך ותתפטר, היא תצא אהבלה בריבוע.
    נ.ב. רק השבוע אמרה ציפי לבני שהמפתח לפעימה הרביעית של שחרור המחבלים הוא בידי אבו מאזן… אז אולי אתה לא מעודכן?

  7. ירון

    רביב אתה תחקירן מהמצוינים בישראל.

    אבל בכל הקשור להבנתך את הערבים ומנהיגיהם – אתה מקבל ציון נכשל:
    נכשל בהתבוננות בהיסטוריה, נכשל בהבנת פוליטיקה ומדעי המדינה במזרח התיכון.

    ונכשל הכי גדול הוא על אי-הצלחתך להשתחרר ממשיח השמאל ההזוי הקרוי "שטחים תמורת שלום".

    חבל.

  8. אריה

    יפה, רביב. יפה כתבת. פרשנות ברורה וכנראה נכונה.

  9. רביב דרוקר מחבר הפוסט

    יעקב פרי הוא אכזבה נוראית. עוד אחד שבחוץ דיבר גבוהה גבוהה על המו"מ המדיני וכשנכנס פנימה, בלי שום ידע אמיתי על מה שקורה, התחיל לנסח לעצמו נרטיב שיאפשר לו להישאר בממשלה.

  10. רביב דרוקר מחבר הפוסט

    ממש לא צריך ידע מחדרי חדרים. אבו מאזן דורש פומבית את אותם דברים המון שנים. מדינה פלשתינאית בקווי 67 שבירתם ירושלים המזרחית. הוא מוכן לחילופי שטחים כל עוד מדובר ביחס של 1:1 ולרידוד של היישום של זכות השיבה למצב בו יחזרו בפועל לא יותר מעשרות אלפי פליטים. בנוסף, הוא מוכן להשארת השכונות היהודיות במזרח ירושלים, למדינה פלשתינאית מפורזת ולנוכחות בינלאומית במעברי הגבול. לנוכחות ישראלית בנהר הירדן הוא מוכן לכמה שנים. מפה והלאה, זה אכן עניין של דעה. לדעתי, זה אינטרס ישראלי קיומי לחטוף את העסקה הזאת. גם לבני חושבת ככה. נתניהו, כנראה, יותר מוכן להתגמש בעניין הטריטוריאלי ופחות בירושלים (גם שם העברת שכונות ערביות במזרח העיר לרשות הפלשתינאית זה לא רעיון מזעזע עבורו).

  11. שלמה

    איך אתה יודע איך לבני חושבת? אולי היא נחשפה לנתונים אחרים ממה שאתה יודע? אולי יעקב פרי יודע דברים שאתה לא יודע?
    לדעתי, אבו מאזן איננו מעוניין לסיים את הסכסוך, הוא מאמין שעל ידי כפיה בינלאומית הוא ישיג יותר בלי לוותר על שום עמדה ובלי הצהרה על סיום הסכסוך והכרה בבית הלאומי של העם היהודי.

    כתבות כמו שלך רק גורמות לפלשתינאים להקשיח עמדות.

    אני חושב דרך אגב שנתניהו פועל נכון ועשה דרך ארוכה מאוד עד עתה. הוא מבין כמו כולם שהפלשתינאים פועלים בשיטת השלבים.

    דרוקר תתפטר. אתה משמיצן לאומי שתופס עמדה שמאלנית קיצונית ומנצל את המדיה כדי להביא לאסון לאומי. או לחילופין, שנאתך לביבי מעבירה אותך על דעתך. עזה יהיה כעיין וכאפס לעומת הגדה.

  12. aviril

    מר רביב : כתבתי כלהלן בדף הפייסבוק של ראש הממשלה . דברי אלה מופנים גם ובעיקר אליך והווים גם תגובה לקריאתך לשרה לבני להתפטר :
    …אדוני ראש הממשלה חלקים נרחבים בשמאל הישראלי כנראה מתוך חולשת דעת ורפלקס מותנה להענות לפלסטינאים בכל עניין שהם מתעקשים עליו .,מוכנים ואף לוחצים לוותר על תביעתך להכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי . הם גם מאשימים אותך בעיקר מתור רשעות !(לא מתוך טימטום) שהתביעה שלך היא לא עקרון יסודי עליו השלום חייב להיות מושתת, אלא תכסיס שנועד להתחמק מהסדר מדיני. אז אני מציע בפראפרזה לכתוב בסדר פסח.המתקרב אלינו להתייחס לכך כדלקמן: אל תאמר "מחנה השלום" אמור מעתה " מחנה אין סוף לסכסוך ומחנה אין קץ לתביעות הפלסטינאים" ובודאי מחנה אין שלום ואין ביטחון. ולאמיתו של דבר מחנה הפוגעים במאמצי השלום שלך :

  13. שחר שמש

    רביב,

    לקח לי כמה זמן להבין מה מפריע לי בתשובה שלך (סחטיין שנתת אותה, דרך אגב). זה גם מה שמפריע לי בכל הנושא, והסיבה שאני קצת בדעה שאין לנו פרטנר. אני אשמח לשמוע שהמצב אינו כפי שאני מכיר אותו.

    האם אתה יודע מה אבו-מאזן מעוניין לתת בתמורה? האם היתה איזושהי טיוטה פלסטינית שבה נאמר "עם התקיימות צעדים אלו, הצדדים יראו בזאת את הסיכסוך כמיושב, ויסלחו על כל טענות העבר", או משהו בסגנון? האם הפלסטינים מדברים על מדינה שבה ישראלים יכולים לבקר, ללא תלות בדתם ובלאום שלהם?

    כי מה שאני מכיר (ממקורות שניים ושלישיים) זה שהפלסטינים לא מוכנים לדבר על הסדר קבע (כלומר, קץ הסכסוך), מוכנים לשיבה מוגבלת ביותר כשלב ראשון, ולא מוכנים לדבר על האפשרות של להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום הישראלי. במצב שכזה, לא מתנהל פה בפועל משא ומתן לשלום, ויש הרבה בשר לטענה שכל מחיר שישראל תדרש לשלם הוא גבוה מידי.

    עכשיו, בהחלט אפשר לטעון (ואני אפילו לא בהכרח נגד) שישראל צריכה לבצע נסיגה טריטוריאלית גם ללא הסכם כלל. זה, כפי שכבר הסכמנו, עניין לאידיאולוגיה. השאלה שלי אליך, בתור מישהו שבטוח מכיר מה שקורה בפנים יותר טוב ממני, היא אם יש לנו פרטנר לשלום (בניגוד לפרטנר לויתורים טריטוריאלים והורדת התנחלויות, שזה אני יודע שכן).

    בתודה,
    שחר

  14. צבי

    שחר צודק ! אני בא מחוגי מפלגת העבודה,לפני שהפכה למרצ ב',תמכתי בהסכמי אוסלו, אבל מאז אני רואה מצב בו מתקיימים מספר זרמים
    – הזרם הראשון – הפלסתינאי- מקבל בחמיצות כל ויתור ישראלי ומבקש כל הזמן "צעדים בוני אמון" מישראל הניתנים ללא כל תמורה למעט הצהרות חוזרות ונשנות של אבו מאזן על כי ישראל מבצעת "פשעים יום יומיים" נגד העם הפלשתינאי.
    – הזרם השני -הוא זרם המתנחלים- שאינו מוכן לשום פשרה. זרם זה מורכב בעיקר מאנשים אשר לא חיו בעת מלחמת ששת הימים.
    -הזרם השלישי- האמריקאי,אשר אינו מבין הרבה ב"מסחר ים תיכוני" השבוי בהסכמים חתומים ובפנטזיות על "מסחר הוגן" וכו'. מעטים ההסכמים שחתם הדוד סם -בכל העולם ולא רק במזרח התיכון- שהחזיקו מיים. במיוחד במשמרת של אובמה, יודעים כולם שאמריקה היא מעצמה שבעה,בדלנית ושוקעת. מבחינתה, שהכל ילך ל"עזעזאל" העיקר שיהיה מסמך כתוב/מפת דרכים/הסכם ביניים (שהם יודעים כי לא יכובד) ועוד
    -הזרם הרביעי-הוא החזית האיסלמית. יש לא מעט מדינות המתחננות (במגעים ישירים ועקיפים) לפעולה ישראלית נגד אירן / סוריה / והעולם של אל קעידה ולא יהססו לגנות אותנו מיד לכשנפעל. הן המתונים והן הקיצוניים מייחלים להיעלמותה של ישראל ממפת המזרח התיכון אבל מידי פעם, נותנים לנו איזו "הצגה" כאילו יש איזה אור בקצה המנהרה האפלה שהוא לא האור של הרכבת הדוהרת לעברנו
    – הזרם החמישי- הרשות הפלסטינאית- שעיקרה המשך דיונים,מחוות של ישראל,אי בניית מוסדות שלטון אפקטיביים, קבלת סיוע (שיחסית הוא פי מאות מאשר הסיוע של תכנית מרשל לאירופה בתום מלחמת העולם השניה) , הפצת מסכנותם ברבים והתעשרותם של המנהיגים אשר צברו לא מעט מיליונים ע"ח מסכנותם
    – הזרם השישי- הוא עמך ישראל, הרואה בעניים כלות כיצד תיאטרון האבסורד הזה מתרחש למול עיניו, כיצד ישראל נסחטת עד טיפת הלשד האחרונה, כיצד העיתונות מגמדת את כל מנהיגיה (מאז ומעולם!!!) ומסרסת אותם בצורה כזו כי כל החלטה שיקבלו, תוקע מיד על מזבח ה"שידור הציבורי" ו"זכות הציבור לדעת" ו"שקיפות טוטאלית" ועוד מיני מילים מכובסות אשר הפכו כל אחד מאיתנו לגנב בפוטנציה, למושחת בדרך וגזען לטנטי. העם הזה לא מאמין לנביאי ה"שלווה" כי הוא יודע שלא תהיה כזו ומעדיף אנשים הנדמים לאנשים שקולים בשלטון ולא למתלהמים מסוגם של מרצ ונספחיה
    – הזרם השביעי- הוא זרם הנירוונה- הזרם הסבור כי , כמצויין בתפילה, "אשמנו,בגדנו…." זרם זה, לא יכול להסתמך על העבר כי העבר מציג בפניו תמונה עגומה! הוא לא יכול להציג בפניו עובדות , כי הן תתפחנה על פניו ! ולכן הוא מתנתק מכל קונטקסט ומציג בפני עם ישראל איזה חלום מתוק ועתיר השגים, איזה עולם וירטואלי הקיים בדמיונם, עם אויבים צמאי דם (המתנחלים שצריך לחסל) ומשטר שצריך להורידו על ברכיו (כמו תומכי החרם על מוצרים מההתנחלויות שבהכרח ייהפך לחרם על מוצרי מדינת ישראל כולה)

    עם ישראל הנבוך שרואה את המציאות נכוחה, מתחיל לפזול לאיזו דירה בברלין, איזו עבודה בלונדון או מיאמי, ומתחיל להתבייש במילה ציונות, מתאר את בנימין נתניהו (שאינו חלומי הרטוב) כחזיר ועושה לכל המדינה, דה-לגיטימציה די מקבילה לזו שנעשתה ליהודי אירופה בחוקי נירנברג שהביאו – כמעט – להשמדתה הטוטאלית !

    וזו מר דרוקר, המציאות האמיתית בקונטקסט האמיתי שאין לו תשובות אמיתיות אלא רק הנסיון להוריד את גובה הלהבות אשר לובו על ידי עולם מופרע אשר קבע מעמד מיוחד ל"פליטים פלסטינאים" והרגיל דורות שלמים לחיות על חשבונם של אחרים. אין סיכוי בעולם, שאותם "פליטים" יוותרו על הסטטוס שלהם, וזה ידידי, שורש הסכסוך כולו שתחילתו בהחלטה אחת מטופשת של גוף בינלאומי שלא הביא תועלת לאף אחד ומשתמש בנו כשק חבטות כדי להצדיק את קיומו

  15. י.

    מה הקטע של רביב דרוקר עם ציפי ליבני?
    לפניהבחירות ואחרי הבחירות הוא מצא את כל הסיבות לבקר אותה. וגם עכשיו. ולא שאין סיבות לבקר – כל אחד. רק נראה שיש כאן איזושהי התייחסות ספציפית של דרוקר שנוגעת לליבני. האם הרקע שוביניזם? משהו אישי? לא ברור.
    רביב דרוקר קופץ על הזדמנות לבקר את ליבני – והדיבור שלו הוא מתנשא ומזלזל. דרוקר ממעט לראות את הפעולות המועילות של ליבני. למשל לגבי תוכנית הוריזן. למשל בעת הרכבת הממשלה היא היחידה שפעלה בצורה הגונה ופרגמטית – למשל לעומת האחים. בהם מצוי גם הידיד עופר שלח. בכלל אם רוצים לבקר מישהו – מה עם מפלגת יש עתיד ויותר ספציפית עופר שלח.

  16. גיא בן גל

    למען הסר ספק, אני לא תומך בלבני פוליטית וגם לא הצבעתי עבורה, אבל יש להודות שיחסית לגודל המפלגה שהיא עומדת בראשה (6 מנדטים) היא קיבלה סמכויות יחסית מוגדלות (שרת משפטים, אחראית על המשא ומתן המדיני, משרד הגנת הסביבה וועדת החינוך בכנסת) בסך הכול אתנן פוליטי סביר ביותר שהיה פועל יוצא של העובדה שהתנועה הייתה הגוף הפוליטי הראשון שחתם הסכם קואליציוני עם הליכוד. אז נכון שלבני לא הצליחה לקדם את היוזמה לפרסום הפרוטוקולים של ועדת שרים לענייני חקיקה, אך היא עדיין עומדת בראשות הועדה החשובה הזו. אתה מתעלם מהעובדה שהשקפת העולם של לבני מהווה מיעוט בממשלה. במקרים רבים גם בוועדת השרים לענייני חקיקה שבראשה היא עומדת היא מייצגת עמדת מיעוט וחברי הוועדה מצביעים בניגוד לעמדתה. אז למה לה בכל זאת להישאר, מכמה סיבות. כחברת ממשלה היא רשאית להגיש ערר על כל הצעת חוק שעוברת בוועדה, אז הנושא מגיע לדיון בממשלה על פי שיקול דעתו של ראש הממשלה (ובמרבית המקרים היוזמה החקיקתית הופכת לאות מתה שלא מבשילה לחוק), כשרת משפטים היא מייצגת עמדה נאורה וליברלית הרבה יותר משני קודמיה בתפקיד. נכון שכמנהלת המשא ומתן ידה לא על העליונה, אבל מה היא תרוויח מישיבה באופוזיציה, נביחה חסרת השפעה והעדר יכולת להפיל את הממשלה?. יתרה מכך, פרישה מהממשלה היא מהלך חד כיווני שאין ממנו דרך חזרה. לכן רצוי למצות את יכולת ההשפעה עד תום. במונחים של עלות תועלת, הפרשנות שלך לא הסבירה בצורה נהירה מספיק מדוע עדיפה הפרישה על פני החלופה של הישארות בממשלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.