מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי – סימן שאלה קטן

מאת  | 20 במרץ 2014
 

הרכב של שלושה שופטים בראשות כבוד השופטת שרה דותן הרשיע פה אחד לפני 4 חודשים אדם בשם ניסים חדד באחד המעשים המחרידים שניתן להעלות על הדעת – מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי. לא מזמן נשלח חדד ל – 17 שנות מאסר.

קראתי את פסק הדין ואני לא מצליח להשתיק את הספק שמנקר בי. אני מבקש לחלוק אותו איתכם, אבל תחת הסתייגות כבדה. לא הייתי בביהמ"ש, לא שמעתי את העדים, שלושה שופטים בכירים הרשיעו, אני ממש לא רואה בעצמי ערכאת ערעור על בימ"ש מחוזי ובכל זאת, תשמעו את הסיפור, הכול על פי הכרעת הדין:

ניסים חדד הוא אדם מן היישוב. אין הרשעות פליליות, מצליח בחייו, עשה כסף, גר בבניין יפה, יש לו נהג. במשך מספר חודשים הוא יצא עם אישה. לאישה תינוק בן שנה וחצי מסיבוב קודם. לחדד תינוקת באותו גיל מסיבוב קודם. היא מאשרת שהוא בילה לא מעט עם התינוק שלה, כולל לבד ואף פעם לא הייתה בעיה.

אחרי לילה, שבו היא ישנה אצלו, הם החליטו ללכת לארוחת צהריים מוקדמת. היא הלכה להתקלח, הוא הלך לאימון קצר בחדר הכושר שבבניין. כדי להקל עליה, לקח איתו את התינוק שלה. התאמן 35 דקות. חצי מהזמן שהתה בחדר הכושר דיירת אחרת מהבניין, שלא ראתה כלום.

כשהוא חוזר עם התינוק, היא יוצאת מהמקלחת ומגלה שהוא מחליף לו חיתול. על החיתול היא רואה כתמי דם. היא כועסת. בטוחה שהוא לא שמר עליו מספיק טוב תוך כדי הכושר ולכן, הילד שלה נפצע. הם מחליטים לא ללכת לארוחת צהריים. הפעוט עדיין בסדר, מתרוצץ, משחק, נראה סביר. אחר הצהריים היא הולכת לבית של אבא ואמא, אבא משכנע אותה שניסים אנס את התינוק. היא רצה איתו לביה"ח שניידר. הוא נבדק על ידי רופאה אחת, אחר כך עוד פרופסור ופתולוג. ב – 11 בלילה עוצרים את חדד בביתו. מאז הוא עצור עד תום ההליכים.

ההרשעה בנויה על ראיות נסיבתיות. החשובות שבהן, חוות הדעת הרפואיות של  פרופסור סרור וד"ר זייצב, הפתולוג. לפי חוות הדעת, נמצאו אצל הפעוט קרעים משמנעותיים בפי הטבעת, קרעים שנגרמו מהחדרת חפץ גלילי מוארך. לא היה דם על החיתול לפני חדר הכושר, היה אחרי, המשמעות – זה קרה בחדר כושר. רק ניסים היה איתו בחדר כושר, ניסים אשם.

יש עוד ראיה חשובה. על פנים תחתוניו של חדד נמצא כתם מיקרוסקופי, בסבירות גבוהה מדובר בדמו של הפעוט.

מה מציק לי?

1. חדד הביא פתולוג מטעמו, פרטי. ד"ר חן קוגל (בינתיים קוגל מונה למנהל המכון הפתולוגי ולבוס של אותו זייצב). קוגל אמר בעדותו שקרעים כאלו בפי הטבעת יכולים להיווצר גם מפיסורה. אולי הילד סבל מעצירות (הייתה לו המלצה לצרוך ברזל בגלל אנמיה ממנה סבל) וזו התוצאה של הפיסורה. השופטת הולכת למאמר, שאליו קוגל מפנה ולא משתכנעת. יותר מעניין, עורך הדין של חדד, עו"ד יורם שפטל, לא חקר את המומחים של התביעה על האפשרות הזאת. ברגע שהוא לא חקר, אין התייחסות שלהם לאפשרות שזה לא היה חפץ גלילי מוארך.

אימו של הפעוט, שבטוחה שחדד אנס, לא נחקרה על ידי שפטל בשאלה הטריוויאלית האם הילד שלה סבל מעצירות. לא נחקר, לא קיים. אפילו לא חקרו אותה האם מימשה את ההמלצה לתת לו ברזל (שגורם, כידוע, לעצירות).

2. חוות הדעת על החפץ הגלילי המוארך התקבלה אחרי שהפעוט הורדם. הרדמה, כנראה, גורמת להתרחבות של קרעים מעין אלו. אני כותב 'כנראה' כי אני לא מומחה ומסתבר שגם כאן הסניגור של חדד לא חקר את מומחי התביעה על העניין הזה.

3. ד"ר זייצב טען שהפעוט צרח בשלב מסוים. השופטת מודה שצילומי וידאו מראים שהיה רגוע. היא מיישבת את הסתירה בקלות. השופטת דותן גם לא מייחסת חשיבות רבה לתיאורים מוגזמים של האמא באותו נושא.

4. התיק כולל מחדלי חקירה משמעותיים. מחוץ לחדר הכושר היו מצלמות אבטחה שמצלמות כל הזמן, אבל שומרות את הצילומים לזמן מוגבל. משום מה, המשטרה לקחה רק את הצילומים של חדד נכנס ויוצא מחדר הכושר. אין צילומים של השכנה, שהייתה חלק מהזמן, צילומים שיכלו לתת מושג ברור כמה זמן בדיוק שהה חדד עם הפעוט לבד. אין צילומים של מה קורה בחדר כושר בהמשך היום עד למעצר. בכלל, בחדר הכושר לא נעשתה עבודה רצינית של איטום הזירה ולכן, ראיות חשובות אבדו. השופטת דותן חושבת שהמחדלים הללו לא צריכים לעבוד לטובת חדד.

ממתי אדם נורמטיבי, בלי שום עבר קודם של פדופיליה או סטיות מין מאיזשהו סוג, מתעלל ככה בתינוק ב – 17 דקות שהם נשארו פתאום לבד? פתאום הוא החדיר לו אצבע? איבר מין? למה לא עשה את זה באין ספור הזדמנויות קודם? בכלל, איזה עונג מיני אפשר להפיק מתינוק בן שנה וחצי? השכל הישר שלי לא מצליח ליישב את זה. ככל שאני מבין יש מעט מאוד תקדימים, אם בכלל, למעשה סדום בגיל הזה. לא רק בישראל, בעולם. לא נמצאו כתמי זרע על תחתוניו של חדד.

כתם הדם של התינוק בתחתוניו של חדד, בהחלט יכול להיות מוסבר בכל שהוא החליף לתינוק חיתול, נשאר דם על היד והוא פשוט הכניס אותה לתוך התחתונים (השופטת קובעת – הוא בא עם הגרסה הזאת מאוחר, אחרי שהבין שצריך למצוא הסבר).

אני חוזר וכותב, האיש הורשע, שלושה שופטים, אבל זה לא מסתדר לי בראש הסיפור הזה. בדקו את המחשב של חדד, את חפציו, לא מצאו שום אינדיקציות לסטיות שלו, למשיכה לילדים, פתאום זה התפרץ ב – 17 הדקות האלה בחדר הכושר? חדד יגיש ערעור. אני מקווה שביהמ"ש העליון יהיה פתוח דיו לחרוג ממנהגו והתעסק גם בראיות. שלא נישאר עם הספק הזה.

תגובות

תגובות

37 תגובות על “מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי – סימן שאלה קטן

  1. אסף

    מה שאתה כותב נקרא הגיוני, אבל אתה לא חושב שאם תקרא מאה הרשעות, בטח על עבירות מין, תוכל להגיע לספקות מהסוג הזה לפחות לגבי שליש מהן? צריך לנסות לסמוך על השופטים…

  2. שלומי שלום

    אסף, הרעיון במשפט הפלילי הוא שאם לשופטים יש ספק אמיתי יש לזכות… אין כאן עניין של לסמוך על השופטים. אם סקירת חומר הראיות,
    על פי דיני הראיות כמובן, מייצר ספק סביר, והשופטים אינם טובים יותר מאף אחד אחר לעניין זה, עליהם לזכות. טוב שהוגש ערעור, וערכאת הערעור בהחלט מוסמכת להתערב גם בעניינים ראייתיים כדי למנוע עיוות צדק. המקרה בהחלט מעורר שאלות לא פשוטות…

  3. עופר

    אני לא מאמין לשופטים בישראל, אחרי ש"ניצחתי" במשפט כי הכרתי את השופט (ולמרות שהגיע לי לזכות), כמובן שהשופט לא אמר כלום וגם אני….
    כששמעתי פעם ראשונה על המקרה לא האמנתי. עכשיו כשאתה מביא את כל המאמר הזה אני יותר ויותר מאמין שזה פשוט לא הגיוני.

  4. מאיר שטרנברג

    הפוסט הזה הוא אבן דרך בתולדות הציונות. קודם היה לנו "J'accuse" של אמיל זולא (1898), ועכשיו "סימן שאלה קטן" של רביב דרוקר. אשרי הדור הזה שזכה ללוחם צדק שכזה.

  5. גיורא קציר

    טביעות האצבע של החוקר שבעברך ניכרות היטב בפוסט הזה (כמו גם ברבים אחרים).

    המשך והצלח !

  6. עידן

    רביב, מסכים איתך בכל מילה – אבל:
    עורך הדין של ניסים חדד הוא יורם שפטל. אף אחד, אבל אף אחד, לא שוכר את שירותיו של שפטל אם הוא לא אשם.
    אני יודע שזו לא ראיה קבילה בבית משפט, אבל מבחינתי האישית – לשכור את שפטל זו כמו הודאה באשמה.
    שפטל לא ייצג אדם ישר מימיו. ככל הנראה ניסים חדד אשם גם אשם.
    אז שיירקב בגיהנום, וגם ייקח איתו את שפטל.

  7. ערן ר

    אהיה קטנוני להחריד: לא פסק דין (שזה ניתן בהליך אזרחי), אלא הכרעת דין (הדיון בשאלת האשמה) ולאחריה גזר דין (הכרעה בעניין העונש).

  8. רינאל

    ערן,
    מצטערת לאכזב אותך, פסק הדין זו המילה לתאר את הכרעת הדין יחד עם גזר הדין, לגמרי מקובל בעולם הפלילי.
    חוצמזה, מאוד מעניין!

  9. רונן

    לא הבנתי את הרקע לפוסט הזה! מי מהמעורבים פנה אליך ? האם אתה מכיר מישהו אישית ? התייחסותך בבקשה !

  10. הדס

    לא צריך שיהיו לו חומרים "פדופילים" במחשב – הוא ודאי היה מוקף בתמונות של התינוק…

  11. רחל נוי

    הנאשם במקרה זה יצא דובר אמת בפוליגרף.

  12. עמית

    רביב, נקודה למחשבה. אני מצטרף לספקות שהעלית. יחד עם זאת, כאשר אנשים כמו קצב או דרעי טוענים לחפותם לאחר הרשעתם, ואני ממש לא נמנה על תומכיהם או על מי שמערערים על הרשעתם, התקשורת כולה פוטרת אותם ב"בית המשפט החליט וזהו". ביחס לאנשים אחרים, כולם הרבה יותר פתוחים לבחון את הראיות.

  13. יעקב

    בואו ותשמעו סיפור מהחיים

    מעולם לא היה לי הייתי מעורב עם מדור פלילים
    יום אחד היה לי קשר וירטואלי עם בחורה
    הבחורה שולחת לי מסר דרך מכר משותף שהיא רוצה שאכתוב לה תוכן בעל אופי מיני …
    שלחתי לה את התוכן אשר כלל תמונות של לסביות בתנוחות נועזות .
    שלחתי לה את התמונות האלה בגלל שהיא בעצמה דו מינית ואוהבת גם נשים ..
    שחכתי מהתמונות ושחכתי מכל הסיפור …
    יש לציין כי מעולם לא ניפגשנו כלל פנים אל פנים ….
    לאחר כ4 חודשים נוצר מתח על בסיס של קצר בתיקשורת וחוסר הבנה
    הבחורה מיתייצבת במישטרה עם "ההוכחות המרשיעות " ומגישה נגדי תלונה על הטרדה מינית …
    למזלי דאגתי להביא לתחנת המשטרה לעדות את הבחור אשר היא שלחה אותו אלי
    בבקשה שאשלח לה את התוכן המיני
    מיותר לציין כי נעצרתי מייד על ידי המשטרה למשך 24 שעות ולאחר מיכן שוחררתי
    יכול היה להיסתבך ולהיתפתח לכיוונים אחרים לגמרי ….

  14. שושי

    לשכור את שפטל זאת לא הודאה באשמה. הגנה משפטית עולה הון תועפות, ואין לנו מידע כמה דרשו שפטל ואחרים תמורת עבודה בהיקף מסויים.

  15. אריה

    מוזר, מוזר מאוד.
    הספק שאתה מעלה – לא פשוט.
    אני לא יודע אם השופטים טעו או לא, אבל אני כן יודע שגם שופטים טועים מדי פעם.

  16. דורון

    רביב אני שמעתי על המקרה מהתקשורת. ומיד חשתי שמשהו פה אינו קשורה. זה לא מסתדר שיום אחד בן אדם יעשה משהו כזה באמת זה לא הגיוני שאדם ללא הסטוריה מהכיוון הנ״ל פתאום ללא כל רקע יבצע פשע כה נתעב. כנראה שיש פה תקלה על תקלה על תקלה שמובילים לפסיקה בעייתית אשר עלולה לנפץ חיים של אדם חף. ימים יגידו אני מקווה.

  17. אילנה

    רביב לדעתי אני לא שפוי משהו חולה בך לכתוב דברים כאלה
    תתבייש
    אתה מפחיד אותי
    לא קוראת אותך יותר
    יש משהו אפל במה שכתבת ואין לו קשר לצדק

  18. אבי

    רביב, אין לכם מושג, או שאף אחד לא מוכן להתעמת עם האליטה היושבת על כס השיפוט, שערורייה רודפת שערורייה, אנשים חפים מפשע נשלחים למאסר בגלל השיטה, הייתכן שבמדינתנו 99.9% הרשעות בבית המשפט???
    בודדים האנשים שהצליחו להחלץ מידי הפרקליטות והתביעות, וכבר נאמר ״עדיף לזכות אלף חוטאים מאשר להרשיע חף מפשע אחד״, אבל ההתעלמות ושיטת ההרשעות היא הקבילה ביותר מכל ראיה בבתי המשפט, בושה בושה.

  19. ברטה

    אני נוהגת לבדוק מי הסניגור במשפט ומסיקה לגבי חומרת מצבו של הנאשם. כך היה גם במשפט קצב.

  20. יצחק

    לאבי:
    מה פירוש "… אף אחד לא מוכן להתמודד עם האליטה היושבת על כס השיפוט…"? מי צריך להתמודד? העתונות מתמודדת, ראה למשל את רביב. עורכי הדין מתמודדים כל הזמן. יש ערעורים (אם כי בדרך כלל בתי משפט לערעורים לא מתערבים בקביעות שבעובדה ובמהימנות שקובעת הערכאה הראשונה).
    פרט לכך, יש לך רעיון טוב יותר לברר אם מישהו עבר עבירה או לא? לתת לנאשם ללקק ברזל מלובן?
    בסיפור של 99.9% הרשעות צריך לזכור שני דברים: ראשית, מדוע לקבל מה שאתה כותב בענין שיעור ההרשעות? הנה הפניה למחקר של הנהלת בתי המשפט http://elyon1.court.gov.il/heb/Research%20Division/doc%5CResearch1.pdf, אבל אינך חייב לקבל את הדברים. לפחות שווה לקרוא כדי לראות את מספר הוריאציות האפשריות. שנית, הפרקליטות (וגם המשטרה, כשהיא משמשת כמאשימה בבתי משפט השלום), אינן ממהרות להגיש כתבי אישום. תזכור כמה פעמים קראת תלונות על כך שהמשטרה סגרה תיקים בגלל "חוסר ענין לציבור" למשל, או החלטת פרקליטות שלא להגיש אישום, גם אם המשטרה המליצה לעשות כך.

  21. אלעד

    אני מציע לכל מי שהגיב, לקרוא את פסק הדין לפני שהוא מגיב. קראתי את פסק הדין ודעתי אחרת לגמרי. אני בד"כ אוהב את רביב דרוקר, אבל לדעתי הכתיבה היא דוגמא לאיך כתיבה עיתונאית, שמטבעה היא שטחית, מרדדת פסק דין שיש בו מארג שלם של ראיות המובילות בבירור להרשעה למעלה מספק סביר, לפסק דין שאליו מתקבלות תגובות כמו אלו למעלה. זה מאוד קל לקחת את הרעיות המרשיעות, להתעלם מחלקן, ולגבי השאר לכתוב שהן "בהחלט יכולות להיות מוסברות" על ידי טענה כלשהי (שעיון בפסק הדין מגלה את מופרכותה). אפשר גם לרדד את ההמנעות של סניגור מלחקור עד תביעה בנקודה מהותית, ולהציג אותה כך לציבור כ"פאשלה" של הסניגור, במקום כהמנעות מהותית מחקירה בנקודה שהתשובה עליה לא נוחה.
    סניגורים לא נמנעים סתם כך מלשאול עדי תביעה שאלות, בנושא מהותי, בחקירה נגדית. הם נמנעים מכך רק כאשר הם יודעים שהתשובה לא נוחה ללקוח שלהם.
    אמנם, ישנן תמיהות. כמו למשל מה מוביל אדם לעשות מעשה כזה. אבל תמיהות כאלו ישנם לגבי חלק גדול מהפשעים הקשים שמבוצעים.
    אני לא יודע אם ניסים חדד אכן ביצע את המעשה או לא. את זה אף אחד לא יודע חוץ ממנו עצמו. אבל אני כן יודע שפסק הדין שמרשיע אותו הוצג – לטעמי – בצורה מאוד מאוד שטחית, שמקשה על שיפוט נכון שלו.

  22. אלעד

    האמת היא גם, שמה שכתוב בפוסט של רביב על חוות הדעת של חן קוגל זה – למיטב הבנתי – סילוף של ממש שנובע ככל הנראה מחוסר הבנה של הכתוב בפסק הדין. הנה רוב ההתייחסות בפסק הדין לחוות הדעת של חן קוגל, כדי שאפשר יהיה לשפוט אם מה שכתוב בפוסט אכן נכון. צריך להעיר – זה לא מופיע בפוסט – שגם מומחה ההגנה (!) סבר שהקרעים בפי הטבעת (להבדיל מההתרחבות) סביר שנגרמו "מהחדרת עצם קהה, נוקשה, ככל הנראה מוארך, לתוך התעלה האנאלית".

    גם בעניין החבלות שאובחנו בפי הטבעת מפריד ד"ר קוגל, בין ההרחבה של פי הטבעת לבין הקרעים בעומק פי הטבעת.

    במאמר Guidelines for Medical Care Of Children Evaluated for Suspected Sexual Abuse: An update for 2008 (נ/29, נספח 16), מצוינת הרחבה של פי הטבעת מעל 2 ס"מ, ונאמר שם כי, בהעדר גורמים כגון עצירות כרונית, הרדמה או מצב נוירומוסקולרי, יש לחשוד בהתעללות מינית (עמ' 436 למאמר), ובהמשך מצויין כי חתך עמוק בפי הטבעת הפוגע בספינקטר מהווה אינדיקציה לכך שמדובר בחדירה כוחנית תוך הפעלת כוח.

    152. ד"ר קוגל אישר בעדותו לפנינו כי התרחבות פי הטבעת כפי שנראתה בצילומים ת/4(א), אינה טבעית, אך העלה מספר סברות אפשריות למצב זה כגון עצירות, טשטוש, הרדמה, או מחלות שונות, אלא שבמאמר אליו הפנה (נספח 16) לא צוינה עצירות סתם, אלא עצירות כרונית כפי שציינתי לעיל. בתיקו הרפואי של הפעוט נ/5, נ/12 אין זכר לקיומה של עצירות בכלל ועצירות כרונית בפרט. כך גם לא נמצאה ראיה לקיומה של מחלה נוירולוגית כלשהי אשר יכולה להשפיע על הטונוס של פי הטבעת. באשר להרדמה הובהר על ידי לעיל שהצילומים 12-1 צולמו בטרם הורדם הפעוט. מכאן ששאר הגורמים המצוינים בחוות הדעת ובמאמר אינם רלוונטיים לענייננו.

    153. באשר למנגנון גרימת החבלות בפי הטבעת, קובע ד"ר קוגל כי הקרעים שנמצאו נגרמו ללא ספק כתוצאה מחדירה של עצם קהה. למרות שד"ר קוגל מתאר בחוות דעתו קיומם של מנגנונים אחרים שאינם קשורים להחדרת עצם לפי הטבעת, הוא סבור כי במקרה שלפנינו יש לקבל את ההנחה שהפגיעות בפי הטבעת נגרמו כתוצאה מהחדרת עצם נוקשה לפי הטבעת, אך סבור שאין וודאות באשר לטיבו של אותו עצם נוקשה.

    154. עוד מציין ד"ר קוגל כי פיסורה חריפה בפי הטבעת ופציעות אחרות של פי הטבעת ותעלת הרקטום יכולות לתמוך בטענות של חדירה מינית, אך ורק לאחר שלילה של פציעות על רקע רפואי תאונתי, ומכוון. במקרה שלפנינו הוא גורס כי סביר

    — סוף עמוד 39 —

    יותר שהחבלות בפי הטבעת של הפעוט נגרמו כתוצאה מחדירת עצם נוקשה, ולא כתוצאה מחדירת פין והסיבה העיקרית למסקנה זו הינה חומרתן של הפציעות אצל הפעוט.

    155. ד"ר קוגל חולק על קביעתו של ד"ר זייצב לפיה צורת העצם שגרם לפציעה הוא בהכרח גלילי, אלא שבכך הוא סותר את האמור במכתבו לעו"ד שפטל מיום 23.2.12 (ת/88), בו ציין כי הוא מסכים לאמור בחוות דעתו של ד"ר זייצב שהנזקים בפי הטבעת נגרמו מהחדרת גוף קשיח כגון פין בזקפה, אצבעות או חפץ אחר דומה, לפי הטבעת. יחד עם זאת, הוסיף שם כי לנוכח צורת הממצאים בפי הטבעת, אופיים, חומרתם ומיקומם, האפשרות הסבירה ביותר היא שהממצאים נגרמו מהחדרת עצם קהה, נוקשה, ככל הנראה מוארך, לתוך התעלה האנאלית.

    156. מהשוואת האמור בת/88 לת/92 מיום 16.8.12, וחוות הדעת, נראה שככל שקרב מועד הגשתה של חוות הדעת לבית המשפט, מתחזק ד"ר קוגל בדעתו כי אין מדובר בפין. סבורה אני כי מדובר בשוני סמנטי שנועד ליצור אבחנה מלאכותית בין פין בזקפה, שנטען לגביו כי הוא רחב במיוחד, לבין עצם עלום המוגדר בתחילה כעצם קהה נוקשה, ככל הנראה מוארך (ת/88) לעצם קהה נוקשה (ת/92) עד לסברה שלא ניתן לקבוע שצורת העצם שגרם לפציעה הוא בהכרח גלילי. לא מצאתי בחוות הדעת מהם אותם סימנים המצביעים על כך. אם הכוונה לסימני חבלה כפי שנמצאו אצל הפעוט, הרי שאין מדובר בסימני חבלה סתם, אלא בשני קרעים בחלקו העליון של פי הטבעת ובחלקו התחתון אשר על פי חוות דעתו של ד"ר זייצב אופייניים לחדירה של עצם גלילי.

    157. המומחה הגיע למסקנה הנחרצת לפיה לא הפין של הנאשם הוא שגרם לחבלה בשל העובדה שעל איבר מינו לא נמצאו סימני חבלה כלשהם, וכן לא נמצאו שרידי DNA של הפעוט על איבר המין של הנאשם, כשם שלא נמצא DNA של הנאשם בפי הטבעת של הפעוט.

    158. כתמיכה במסקנתו זו הפנה ד"ר קוגל למאמר שאין לו כל שייכות לענייננו, מכיוון שהוא עוסק במחקר שבו דיווחו 64% מהגברים, שהשתתפו בו, על פציעות קלות באיבר המין לאחר קיום יחסי מין. המחקר עוסק בקשר שבין מילת גברים לסיכון של "Self Reported Penile Coital Injuries" (נ/29, נספח 23, ההדגשה שלי). תמוה בעיני שמאמר זה לא שימש נר לרגליו של ד"ר קוגל כאשר כתב את מכתבו לעו"ד גלוסר ב- 16.8.12 (ת/92) בו הבהיר כי העובדה שלא נמצאו סימני חבלה כלשהם בפין של הנאשם אינה שוללת החדרת פין לפי הטבעת של התינוק. על פי האמור במכתב, לא נמצא חומר בספרות הרפואית בעניין סבירות להימצאות סימנים על איברי המין וחזקה על ד"ר קוגל כי אילו נתקל במסגרת עבודתו במכון לרפואה משפטית בחבלות כאלה, היה מציין זאת. אני סבורה שההסבר לפיו בעת כתיבת המכתב טרם ידע על קיומו של המאמר, אינה יכולה לעמוד. סביר בעיני כי בעת כתיבת המכתב לא העז ד"ר קוגל להסתמך על מחקר

    — סוף עמוד 40 —

    העוסק ביחסי מין וגינליים בהסכמה, והמבוסס על דיווח עצמי להוכחת טענתו, שאין לה תימוכין בספרות הרפואית, ולפיה החדרת פין של גבר בוגר לפי הטבעת של פעוט תגרום בסבירות גבוהה לחבלות על הפין של התוקף. סבורה אני שאילו היה מדובר בממצאים בסבירות גבוהה, היה הדבר מוצא ביטויו בספרות מדעית העוסקת ברפואה משפטית ובמחקרים בתחום ספציפי זה.

    159. נקודה נוספת המשמשת בסיס למסקנתו של ד"ר קוגל היא, כאמור, העדר DNA של הפעוט בדגימות שניטלו מאיבר מינו של הנאשם. אלא שגם כאן לא נמצא לד"ר קוגל חיזוק בספרות מקצועית או במאמר המתאים לענייננו והוא שב ומפנה למחקר העוסק בנבדקים מרצון לאחר קיום יחסי מין וגינליים בהסכמה. סבורה אני שלא ניתן לבצע היקשים מסוג זה וראוי היה להתבסס על מחקרים העוסקים במציאת DNA אצל תוקף וקורבן ביחסים אנאליים שלא בהסכמה כשלתוקף אין כל עניין להשתתף במחקר מכל סוג שהוא.

    160. גם העובדה שלא נמצאו תאי זרע או DNA במטושים שנלקחו מפי הטבעת של הפעוט, אינה שוללת חדירה של הפין של הנאשם, בעיקר כאשר מוסכם על הכל שהפעוט עשה את צרכיו לפחות פעם אחת ודימם. גם המאמר אליו מפנה ד"ר קוגל (נ/29, נספח 12) אינו תומך בגישה לפיה שיעור מציאת שרידי זרע ו- DNA הוא כזה המצדיק קביעה לפיה העדר ממצאים סותר קיום חדירה. ההיפך הוא הנכון, בעמ' 115 למאמר צויין כי חובה ליטול דגימות מפי הטבעת למרות שעל פי המחקר המצוטט שם בששה מקרים מתוך 36 נמצאו ממצאים, למרות שהמתלוננים עשו את צרכיהם. נראה כי הדוגמא שצויינה לעיל לא נועדה לקבוע מהי הסבירות של הימצאות DNA בפי הטבעת של הקורבן, אלא בצורך בעריכתן של הבדיקות הרלבנטיות, גם אם סיכויי הגילוי אינם גבוהים.

    161. על פי חוות דעתו של ד"ר קוגל פציעות על רקע תאונתי יכולות להיות בין היתר השתפדות, כלומר החדרה של עצם מאורך לפי הטבעת. אין חולק כי קיימת אפשרות לגרימת פציעות בפי הטבעת עקב השתפדות, אולם על מנת שניתן יהיה לבדוק אופציה זו, מן הראוי להניח תשתית ראייתית מינימלית להיתכנותה. לגרסת הנאשם, בכל העת שהפעוט היה בהשגחתו לא אירע כל אירוע ממנו ניתן להסיק כי הפעוט "השתפד". לגרסתו, למרות שהפעוט התרוצץ בחדר הכושר, הוא לא יצא מטווח ראייתו ליותר מ- 20-15 שניות. הוא לא בכה בכי חריג ולא הראה כל סימני מצוקה. יתרה מכך, לא נמצא כל קרע על הסרבל שלבש בעת ששהה בחדר הכושר ואין צורך בידע פורנזי מעמיק כדי להבין שכדי לחדור לפי הטבעת, אמור החפץ החודר לעבור קודם כל את הבגד ואחריו את החיתול ומוסכם על הכל שהפעוט הגיע לדירת הנאשם, לאחר השהייה בחדר הכושר, כשהבגד שלם.

    — סוף עמוד 41 —

    162. באשר לרצף הזמן ולמועד קרות המקרה, גורס ד"ר קוגל כי לכל המוקדם ניתן להעריך את גיל הפצע בפי הטבעת בפחות מ-24 שעות ולא ניתן לקבוע שגילו פחות מ-12 שעות. יתכן אמנם, שעל פי זמני קרישה וסימני ריפוי לא ניתן לקבוע את גילו של פצע כפחות מ-12 שעות, אלא שבענייננו התינוק נבדק בשעה 18:00 ועל פי הראיות שהובאו לפנינו קבעתי שעובר למועד בו ירד לחדר הכושר היה התינוק בריא, מכאן שעל ציר הזמן יש לבחון היתכנות הפגיעה בין השעה 10:37 ועד למועד הבדיקה.

    163. ד"ר קוגל סבור כי התנהגותו של הפעוט לאחר יציאתו מחדר הכושר ללא שום הפגנת כאב, לעומת הכאב שנצפה בעת שנבדק בבית החולים, מלמדים כי החדרת העצם לתוך פי הטבעת לא התרחשה בחדר הכושר. אולם, על פי גישה זו, החדרת העצם גם לא אירעה בעת שהפעוט חזר לבית הנאשם מחדר הכושר, מאחר שלגרסת הנאשם הוא התרוצץ בשמחה ולא בכה גם כאשר אמו החליפה לו חיתול והחדירה אצבע עם ציפורן ארוכה וחדה לפי הטבעת שלו. יתרה מכך, ד"ר קוגל מתעלם מגרסתו של הנאשם, הטוען, שהדימום התגלה בחדר הכושר, לאחר שהפעוט עשה את צרכיו והצואה הייתה גדולה, יבשה וקשה וגם אז הפעוט לא בכה.

    164. ד"ר קוגל סבור שפיסורה שנוצרה בחדר הכושר הוחמרה על ידי החדרת אצבע של האם לפי הטבעת, אולם אין הוא מציין כיצד אצבע יכולה לגרום לשני קרעים בשני צדי פי הטבעת.

    165. ככלל, ראוי לציין שהעובדות המשמשות בסיס לקביעותיו של ד"ר קוגל נסמכות בעיקרן על גרסת הנאשם ומתעלמות מראיות אחרות. יתרה מכך, חוות הדעת מתבססת על השערות ערטילאיות שאין להן תימוכין בראיות כלשהן. גם ההשערה לפיה הפעוט נטל ברזל שגרם לו לעצירות ולפיסורה הינה בגדר סברת כרס, מאחר שאין לנו כל ראיה לכך שהפעוט אכן נטל ברזל במועד כלשהו שקדם לאירוע או מה כמות הברזל שנטל. בנ/12 נכתב כי הפעוט סובל מאנמיה – יקבל ברזל. אין לפנינו מרשם היכול להעיד שאכן קיבל ברזל ומה הכמות שקיבל. לפיכך, סבורה אני כי יהיה זה מרחיק לכת לבנות תילי תילים של הלכות, ללא כל בסיס עובדתי. בנוסף, וכפי שציינתי לעיל, מומחה לכירורגיית ילדים אשר יכול היה להתייחס לקשר שבין נטילת ברזל לפיסורה ולהיתכנות היווצרותה של פיסורה בשל אירוע חד פעמי של עצירות, לא נשאל על כך דבר. למותר לציין כי האם לא נחקרה אף היא בסוגיה זו, למרות שנחקרה ארוכות ביחס לכל פרט במוצגים נ/5 ו- נ/12.

    166. לסיכום נקודה זו, סבורה אני כי נסיונו של ד"ר קוגל להפריד בין ממצאים שנתגלו על גופו של הפעוט בו זמנית, גם לגרסת הנאשם, הינו ניסיון מלאכותי ואין לקבלו. ד"ר קוגל מפרק לגורמים את הפגיעות השונות תוך התייחסות לכל פגיעה בנפרד, והפנייה לספרות רפואית בהתייחס לכל אחד מהממצאים כשהוא

    — סוף עמוד 42 —

    לעצמו תוך התעלמות מהעובדה שבמאמרים אליהם הפנה הובהר כי ריבוי פגיעות באיברים שונים מהווה אינדיקציה להתעללות מינית. יתר על כן, ההפרדה בין שני ממצאים בפי הטבעת תוך הפנייה לספרות הנוגעת להתרחבות פי הטבעת בלבד כאינדיקציה לפגיעה מינית הינה מרחיקת לכת ואין לקבלה. באשר למנגנון הפגיעה האפשרית אותו הציע ד"ר קוגל כהסבר לפציעת הפעוט, מדובר באפשרות תיאורטית שלא ניתן ליישמה בענייננו. עוד סבורה אני שההשקפה לפיה העדר סימני פגיעה על איבר מינו של הנאשם שוללת אפשרות שבוצעה חדירה על ידו מתבססת על ספרות אזוטרית הסותרת את הספרות המקצועית המקובלת כפי שד"ר קוגל עצמו ציין במכתבו ת/92. כך גם המסקנה לפיה העדר ממצאי DNA שולל אפשרות של פגיעה על ידי הנאשם. באשר לטיבו של העצם שבאמצעותו נגרמה הפגיעה, גם כאן חלה התפתחות בלתי מוסברת בגישתו של ד"ר קוגל שהודה בחקירתו הנגדית שבתקופת עבודתו במכון לרפואה משפטית, גם הוא הגדיר, בנסיבות דומות, את סוג העצם כעצם קהה וגלילי בניגוד לצו מצפונו (עמ' 1434) בנימוק "יש מכון אחד במדינת ישראל, למכון הזה יש גם דעה אחת וזאת גם אחת הסיבות שעזבתי את המכון… ואני לא בהכרח מסכים".

  23. מיכל

    אולי זו לא פעם ראשונה שהוא עשה את זה..? אולי פשוט הפעם הוא נתפס.. חשבת על זה?

  24. א.מ

    אני מכיר את ניסים חדד שנים רבות. לקשור מעשה כזה לאדם הזה, נראה כמו הדבר המופרך ביותר שאפשר לעלות על הדעת. זו עדיין לא ראיה משפטית.
    2 הילדים שלי שהו רבות בילדותם במחיצתו , גם לבדם. כששמעתי את סיפור המעצר לראשונה, הייתי בהלם. רצתי לשאול את ילדי אם בעברם ,יש זנב של רמז לאישיות מסוג זה, שניהם שללו אפשרות כזו מכל וכל. גם לא שערה אחת בקצה זנב של רמז.
    מפחיד, זה הדבר היחיד שאפשר להגיד על הפרשה הזו.
    שופטים הם רק בני אדם בשר ודם. כבני אדם, מידת הצניעות יצרה את עיקרון העל בחוק – הרשעה רק כאשר אין כל ספק סביר.
    ככל שהאשמה כבדה יותר, עיקרון זה מקבל תוקף ומשקל גדולים יותר.
    קראתי את החלטות השופטים במלואם ,חזרתי וקראתי שוב ושוב, חיפשתי בנרות ראייה אחת, חצי ראייה, שאפשר להגיד עליה שהיא מעמידה את הנאשם במצב שיקשה עליו להסבירו – לא מצאתי.
    מעל כל ספק סביר?! איפה……. אפילו לא תחילתה של ראיה שאיננה נסיבתית.
    השופטת רשמה שם "התרשמתי מסערת הרגשות של האם מול אדישותו של הנאשם" מה??!! זאת ראייה.
    כבוד השופטת ,ספרת את כמות כדורי ההרגעה שהנאשם לקח מאז שנפלה עליו האשמה , בעטיה של האשמה, לפני הדיון.
    שופטת נכבדה ,יצא לך ,לאורך הקריירה הארוכה שלך, ליראות שחקנים, שקרנים מלידה, מטיחים בזולתם אשמות שווא?
    אני לא שופט- יצא לי אינספור פעמים בחיי לצפות באירועים כאלה.
    מפחיד כבר אמרתי?
    באופן מיקרי שאיננו קשור למקרה, שמעתי דברים על האישה, אמו של התינוק, דברים העולים בקנה אחד עם האשמות שווא.
    בחלוף הזמן שמעתי גם: אנשי עסקים, בעיקר מבורסת היהלומים, מכרים של ניסים, שמכירים גם את האישה. הזהירו את ניסים כששמעו שהוא יוצא איתה, שמדובר באישה מסוכנת -שיזהר.
    ומעל הכול,
    ביום בהיר אחד, אדם נורמטיבי, ללא אשמה קודמת בתחום המיני, בטח לא בתחום הפדופיליה . ללא שום בדל של עבר פלילי.
    ביום בהיר אחד – הוא מואשם בעבירה שאפילו פדופילים מועדים לא מואשמים בעבירה כמותה – בכל העולם. אין ראיות , גם לא ראיה אחת מכרעת.
    מצד שני, מובאים מומחים בעלי שם : רופא ילדים, פסיכולג, מיקרוביולג, מומחה למכונת אמת, …ועוד, מהארץ ומהעולם , המעידים תחת עול אחריותם המקצועית- "אין כל סבירות שאדם זה ביצע עבירה זו." – ובכל זאת הוא מורשע.
    מפחיד.

  25. רחל נוי

    לכל מי שנכנס כאן לעומקן של הראיות, ומנסה להתחקות אחר הלך רוחם של השופטים – בין אם זה להצדיקם או להסתייג ממסקנותיהם, אני ממליצה להירגע.
    לצערי הגדול, ולמרבית החרפה, אין טעם בניסיון להיבנות על הבנת המקרה מתוך קריאת פסק הדין. וזה משום שהשופטים כותבים אותו מראש בצורה מגמתית, וחד צדדית, כדי שלא יתאפשר לערער על "צדקתו".
    כמה טקטיקות מפורסמות:
    לשים דברים בפיו של עד מומחה(ללא שאמר אותם), ואז לסתור את מה *שלא* אמר, וליצור רושם כאילו סתרו מה שכן אמר.
    להתעלם מעובדות שאינן נוחות להכרעת הדין "המבוקשת".
    לחפור ולדקדק בקוצו של יו"ד אצל עד שהם מבקשים לערער את עדותו, ולעומת זאת להתעלם מ"חורים" בעדותו של עד שאת עמדת הצד שלו הם רוצים לאמץ.
    ירידה אישית והעלבה של עדים "שלא מהצד הנכון" כאשר אין שום דבר ענייני לומר על עדותם ( ראה מקרה זאדורוב)
    ועוד ועוד.

    כך קורה ברוב הכרעות הדין, ולכן קשה מאוד להבין מקריאת פסק הדין מה באמת קרה באולם, ומי מהעדים אמר מה. גם במקרה שלנו לדוגמה, הכרעת הדין נשענת בעיקר על חוות הדעת הפתולוגיות – השופטים מנתחים באריכות את חוות הדעת של ד"ר קוגל, ןמנסים להראות שהמאמרים שהביא אינם מתאימים לענייננו, אבל "שוכחים" לטפל בעובדה שד"ר זייצב לא הביא ולו מאמר אחד או מובאה ספרותית אחת כדי להוכיח את עמדתו. הם פשוט קבלו את עמדתו ככה – מפני שהוא אמר אותה מבלי שנדרש כלל להוכיח אותה…

    כלומר, מי שלמעשה היה צריך להוכיח כאן ( כמו במקרים רבים אחרים) את טענתו הייתה דווקא ההגנה… בעוד שעל פי השיטה במקומותינו, כל מה שההגנה צריכה לעשות הוא להטיל ספק… במקום לבדוק אם ד"ר זייצב הוכיח את עמדתו, בית המשפט מייד אימץ אותה, מבלי שכלל בדק אותה, ומייד החל לעסוק בחיטוט בחוות דעתו של עד ההגנה ד"ר קוגל, כדי למצוא בה חורים.

    אבל גם הקוראים כאן מגמתיים ומתחזים להיות אובייקטיבים.

    לדוגמה אלעד כותב ארוכות על עדותו של ד"ר קוגל, אבל לא מצטט מפסק הדין את הנקודות בהן בית המשפט דווקא קיבל את עמדתו, ודחה את עמדת פתולוג התביעה. לא.. בית המשפט לא עשה את זה בחדווה, אבל כאשר ד"ר זייצב קבע בחוות דעתו משהו על גיל החבלות משהו שהיה בלתי סביר לגמרי ( על פי הספרות שהוגשה) "נאלץ" בית המשפט בדחילו וברחימו לדחות את עמדתו כמי שכפאו שד… אבל אלעד לא מזכיר זאת בפסק הדין, כי גם אלעד רוצה שנקבל תמונה מוטה ולא מאוזנת…

    ככה זה – לכולם יש אג'נדה. גם לבית המשפט כמו גם לטוקבקיסטים…

  26. lolali

    האם אתה מחפש חיתולים אקולוגיים? אנו מספקים חיתולים אקולוגיים בכל רחבי הארץ. ניתן גם לבקר אותנו באינטרנט ולשלוח את השאילתה שלך. מוצרים אקולוגיים זמינים באופן מקוון באתר האינטרנט שלנו. תודה על הפרסום נחמד שלך ……

  27. ברודי

    קיבלתי הודעת ספאם בsms למספר הסלולרי שלי שבאה ממספר טלפון 0522827741 ובה תוכן ההודעה "האם בישראל נשפט אדם ל-17 שנה בכלא על פשע שמעולם לא קרה?! העיתונאי רביב דרוקר עם הפרשה שהולכת להסעיר את המדינה >>" ולאחריו לינק קיצור דרך של גוגל לכתבה הזו (סיומת QtJit9). חיוג למספר משמיע הודעה "המספר אינו מחובר".
    לא הצלחתי לדלות פרטים מעבר לזה, אם ישנם עוד אנשים שקיבלו הודעה בנוסח הזה ואולי הגיעו לכאן דרך חיפוש גוגל של המספר או תוכן ההודעה, אנא ציינו גם כן, ועוד פרטים במידה ויש לכם.

  28. נחרד

    ברור שהתינוק צרח גם אדם בוגר יצרח אם יכניסו לו אצבע לשם כאשר יש קרעים באזור כל כך רגיש. הדיון בשאלת הצרחות ממש לא ענייני, אולי לא הכל צולם בוידאו (ואם כן זה לא מכבד לצלם בדיקה כזו פולשנית, רבאק קצת כבוד לפרטיות אפילו שהוא תינוק).

    למה הוא הזמין את אחותו? למה עישן סיגריה אם אינו מעשן כבשיגרה?
    למה לא רץ עם הילד למיון ושכנע את האמא שהמצב בסדר? למה, לשכנע, שהילד בסדר אם יש לו קרעים?
    זה בלתי נתפס, אני מסכים ששופטים הם מגמתיים (הם לא מדענים ומדגישים מה שמשרת את עמדתם בלבד), אבל חדד לא ענה לשאלות הקשות. הוא לא ענה.
    כדאי שהוא ואחותו יבדקו במכונת אמת. בלי קשר: האמא נשמעת נהנתנית בטירוף, מה זה להשאיר ילד בן שנה וחצי עם החבר שלך? רבאק זה לא אבא שלו, ילד כל כך קטן לא משאירים עם אדם שהכרת רק כמה חודשים.

  29. אייל

    ועכשיו אחרי שהעליון זיכה אותו לגמרי פה אחד מישהוא מכל המקטרגים כאן יהיה מסוגל לומר סליחה טעינו…מתנצלים בפני האיש שחשדנו בו לחינם…
    מי יקח אחריות לשמו הטוב של אדם שנהרס סתם לחינם ?

  30. קיריל

    אייל, נא לא לכתוב שטויות.
    לא זיכו אותו "פה אחד". שופט אחד מתוך השלושה קבע שהוא כן אשם.
    וגם לא זיכו אותו "לגמרי" כפי שכתבת, אלא זיכוי מחמת הספק. זה לא אותו הדבר.
    זיכוי מלא זה כאשר מצליחים להוכיח שהאדם זכאי.
    פה לא הצליחו להוכיח, אלא הצליחו לעורר ספק באשמתו.

    עדיין, בשורה התחתונה הוא שוחרר, אך אין להציג את זה בצורה שהצגת.

  31. דני

    ושוב צדקת.
    מערכת המשפט בישראל רקובה מהיסוד.

  32. יוסי

    1. כל הכבוד לרביד שזהית כאן בעיתיות בעוד מועד.
    2. לפי מה שהבנתי הייתה כאן רמאות וזיוף של אנשי המכון הפטולוגי. האם אין זו עבירה פללית חמורה? היעומדו לדין?

  33. Orihippo

    קיריל הסיבה שלא זיכו אותו פה אחת היא שעליהם להודות שהחברים השופטים שלהם שלחו אדם חף מפשע ל17 שנה ועל המדינה לפצות אותו.

  34. מיכל

    לא יודעת מה איתכם, לדעתי מאוד תמוהה שהוא לא עשה את זה! יש לו כסף, שוכרים עו"ד תותח ויוצאים נקיים. דווקא שהוא הוריד אותו לחדר כושר נהיה לו פיסורה??? ומי מכניס את היד שלו לתוך התחתון שניד עם דם של תינוק, נו באמת… לא מאמינה להגנה שלו. ולמה הוא לא בחקש מהאמא שתחליף את הטיטול??? יותר מידי מסריח הסיפור הזה. השפ שופט ומשלם לכל אחד. מקווה שם הוא אשם, שיחווה את מה שהוא עשה.

  35. עו"ד דורון ויינרייך

    אינני מכיר את הפרטים בתיק הזה אבל כעו"ד המייצג במלוא זמני קרבנות עבירות מין והטרדה מינית, ארשה לעצמי להגיב (ברמה העקרונית כמובן – אינני מכיר את התיק) ולהגיד שאני מכיר הרבה מאד מקרים בהם לנוכח הנטל הנדרש בהליך הפלילי (מעבר לספק סביר) הרבה מאד פעמים התיק נסגר בנימוק של חוסר ראיות והפוגע ממשיך לפגוע.

    בחלק גדול מהמקרים שאני מכיר שנסגרים מסיבה של חוסר ראיות, הראיות מספיקות על מנת שהקרבנות יזכו במשפט בהליך אזרחי נגד מי שפגע בהם. אינני טוען שאין מקרים בהם נעשו טעויות במשפט הפלילי ואולם קיימים בו פילטרים כל כך מחמירים עד כי ככל שנעשית טעות – הרבה יותר סביר שהיא נעשית בסגירת התיק מחוסר ראיות מאשר בהרשעה של מי שחף מפשע. ובכל מקרה, כלי המשפט האזרחי מאפשרים להכות במטרידים למיניהם באופן יעיל יותר ובכך ולצמצם משמעותית את הסיכוי שיפגעו שוב.

    כלים אלו מאפשרים לנפגעים לאלץ את הפוגעים (באופן חוקי כמובן) לשלם להם את הפיצוי המקסימלי האפשרי, או בהסכם מחוץ לכתלי בית המשפט או בעקבות הליך משפטי אזרחי. ולמען הסר ספק, אני מגנה בכל תוקף תלונות שוא (שעפ"י הערכות הן קמצוץ קטנטן לעומת התלונות האמיתיות) וחושב שיש לנקוט יד קשה ביותר נגד מי שמגיש אותן.

  36. בוריס

    התרשמתי שפה הגיבו אנשים שמבאים מחשבה וניתוח רציני. ויש פה אנשים שיש להם כוונה לייצר רושם תומך בחדד..
    משוכנע, שבמשפט ראשון של חדד היו שופטים לא פחות רציניים מאשר שופטים שזיכו במבחן של ספק זהיר..
    – למי שרוצה להגיע לאמת צריך לזהר, ולא להרשם מי דעות הלא ענייניות..
    התרשמתי מניתוח רציני מבוסס שעשה פה למלה עלאד.
    מבין יבין… אלא אחרי מאמצים איתניים של עו"ד יו שפטל עם ד"ר קוגל, ניסים חדד זוכה בקושי לזיכוי בספק, מול שופט ששלל לחלוטין זיכויו.
    מה חפש דרוקר? הוא מבין ברפואה, בדברי מומחים פתולוגים? הוא יודע פסיכולוגיה ומוטיבים שאילצו את אישה להתלונן??
    מה מבין במשפט הזה ומה חיפש דרוקר?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.