תיק סילבן שלום – הקמפיין הצליח

מאת  | 30 באפריל 2014
 

עם אחת ה'מתלוננות' הצלחתי לדבר. אני כותב מתלוננת בגרשיים, כי היא לא התלוננה בשום מקום ולא שמעתי את פרטי הפרטים של מה שקרה לה לכאורה עם השר שלום (רק בכותרות). בוודאי ששיחות טלפון קצרות לא מאפשרות באמת לשפוט את אמינות הדברים, אבל אני משוכנע שהיא לא ממציאה דבר. מה שחשוב הוא שהיא ידעה לנמק מצוין את הסיבה שלא התלוננה. היא התלבטה, זו לא הייתה החלטה אוטומטית, אבל היא ראתה מה קרה למ', שהתלוננה ראשונה (על מעשה שלכאורה אירוע בחדר מלון בירושלים לפני 15 שנה) ולמתלוננות בתיקים קודמים והיא פשוט לא רוצה לגמור את החיים שלה על הפרשה הזאת. "היית ממליץ לאשתך להתלונן, אם הייתה במצבי?", היא שאלה. נתקעתי. ממש ממש לא בטוח שהייתי היום ממליץ לענת זוגתי להתלונן. כשאתה קורא את סימה קדמון תוקפת קשות את מ' ואורלי וילנאי מתייצבת לצד שלום מיד בהתחלה ורואה מה קרה לאורלי אינס ולאורלי רביבו, אתה ממש מתקשה להגיד מהבטן "בטח, תלכי להתלונן, הטובים ינצחו".

במובן הזה, הסיפור הזה של הטרדות מיניות הפך להיות כמו מלחמה גרעינית. מאזן ההרתעה לפני הגשת תלונה הוא עצום (רביבו לא רצתה להתלונן, אודליה כרמון לא התלוננה, א' ממשרד התחבורה לא התלוננה, אורלי אינס לא התלוננה נגד בר לב – כולן נגררו להגיש תלונה, כל אחת בדרך אחרת), כי אם יש תלונה, שני הצדדים מושמדים. אמרתי לאישה שדיברתי איתה – לא יודע. לא יודע מה הייתי אומר לזוגתי. בשיחה מאוחרת יותר אמרתי לה – לדעתי, הדרך היחידה להתלונן באמת היא בפנים גלויות, עם השם והפרטים. לשדר כוח, לא חולשה. אחרי זה חשבתי שוב על הפתרון הגאוני (והגברי) שלי. יש לפחות שתי עיתונאיות חזקות, שמעורבות בפרשה.מה זה מעורבות? אני לא יודע עד הסוף, אבל אחת מהן טענה שהיא דיברה עם שלום בעבר על הנושא אחרי ששמעה סיפורים בנושא. שמה של השנייה נקשר אפילו לידיעה יותר אישית. שתיהן לא אמרו מילה בפומבי. כנראה שזה באמת מאוד קשה לצאת עם זה החוצה. תראו מה עשו לאישה סופר חזקה כמו ד"ר אורלי אינס, שהזדהתה ויצאה בגלוי. אגב, גם הנשים האחרות אותן ניסתה המשטרה לשכנע להעיד, העלו נימוקים דומים למדי.

גם מ' וגם האישה שדיברתי איתה בטוחות שסילבן שלום כבר לא יהיה נשיא. הוא לא יעז להציג מועמדות במצב כזה. מן הסתם, גם אותן עיתונאיות מרגיעות את עצמן במחשבה הזאת (מעבר לעניין שגם שר האנרגיה, המים, פיתוח הנגב והגליל ושיתוף פעולה אזורי אינו דבר של מה בכך). יש רק נעלם אחד, שדרמטי לעניין הזה. מתי יסגור היועץ המשפטי לממשלה את התיק בדיוק ובאיזו עילה. אם הוא סוגר "מחוסר אשמה" (למשטרה יש מושג מה קרה פה, על סמך עדויות משניות ולכן אולי ההמלצה תהיה לסגור "מחוסר ראיות") לפני שתם המועד להגשת מועמדות, שלום בהחלט יכול להגיד – שפכו את דמי ולרוץ לנשיאות. אם היועץ ימשוך קצת את הזמן עד שהמירוץ ייגמר, הוא יחסוך לשלום את ההתלבטות. בדרך כלל זו לא כזו בעיה עבור יהודה ויינשטיין למשוך קצת זמן.

תגובות

תגובות

12 תגובות על “תיק סילבן שלום – הקמפיין הצליח

  1. אריה קרישק

    מה קרה לכתב-האמיץ-מכל?? האם בתוך ביתנו,רביב, אנחנו משילים נוגדנים ומרסנים ?
    לא היית ממליץ לענת….אני דווקא סבור שענת, מהמעט שיכולתי להתרשם, פה ושם, לא הייתה מחרישה, או מעדיפה איזה "ארון-הגנה".
    אני יודע איך אני וחברתי היינו נוהגים. לאו-דווקא כאינקוויזיטורים נלהמים, אבל בהחלט לא בעד "זכות השתיקה".
    היה אגב עיתונאי אחד שכבר נתנסה בכזאת. דן שילון. הוא אפילו עשה זאת שלא על דעת מי שהיתה אז אשתו.

  2. יצחק

    אכן, עצוב מאד שאלה פני הדברים. בעבודתי בעבר הייתי קרוב למשפטים בגין עבירות מין. ככל שמשתדלים לחסום סניגורים מתקיפת מתלוננות במהלך עדותן, ולמרות הכללים שלפיהם אין לחקור מתלוננות בעבירות מין על עברן המיני, עדיין זו חוויה לא נעימה וצריך הרבה מאד אומץ ושליטה עצמית כדי לעבור סיפור כזה בשלום (ואיני מתייחס כלל לצד החוץ-משפטי, של השמצות בעתונות וכיו"ב).
    מצד שני, במקרה כזה מוטלת על המתלוננת שבחרה בשתיקה האחריות לכך שמבצע עבירת המין לא רק שלא ייענש, אלא שהוא עשוי להתקדם (ראה קצב).
    לעניין וינשטיין – אני מסכים עם אורי ברייטמן, אלא שבמקרה הזה לא ברור עד כמה יופעל עליו לחץ להחליט מהר (בואו נזכור שרה לא רוצה את גברת שלום בבית הנשיא).

  3. צביקה א'

    המאמר שלך הזכיר לי – בלי "משום מה" – את משפטו של חיים רמון. האם הקצינה הייתה מתלוננת לולא שכנעה אותה קצינת משטרה להתלונן? האם איימה עליה? כיצד שוכנעה הקצינה, אף כי הצטלמה מחובקת עם השר אחרי הנשיקה האסורה?

  4. אלף-בית

    סימה קדמון אינה עתונאית אלא כותבת חיבורים. בכתיבת חיבוריה היא עושה שימוש בדימיונה העשיר. היא גם צוברת חברים מכל שכבות האוכלוסיה, אך בעיקר משכבת השרים, הפקידים הבכירים, הקצינים הגבוהים (גם אם הם באופן אישי נמוכים), העשירים הגדולים, וסתם שועים. קדמון אף בקיאה למדי בסוגיית ההטרדות המיניות. אין שום דבר מפתיע בהתייצבותה לצד "סטיב" שלום, השר לפיתוח הגבעות והבקעות, והמועמד בעיני עצמו לנשיאות המדינה, ראשות הממשלה, ומזכ"לות האו"ם, ולצד רעייתו יהודית (AKA "ג'ודי"; המוציאה שם רע לפרחות הציוניות).

  5. שחר

    אורלי אינס היא אכן אשה ספר חזקה. אני לא בטוח שמי שנפגע מהטרדה מינית במקרים בהם היא מוזכרת זו דווקא היא.
    באופן עקבי היא זכתה לטובות הנאה רבות לאחר יחסי מין עם בעלי עניין וקידום הפרויקט שלה- ללא מכרז
    הכל "מהכותרות", כן?

  6. יוסי מיליס

    באמת הכל כל כך פשוט וברור? הצלחנו לשכנע את עצמנו שלאשה כיצור נחות הזקוק להגנה קיומית, מגיע הפלייה מתקנת בנוסח: פטור מדיני ראיות, פטור מהחוק ומלשון הרע, פטור מהתיישנות, הזכות לשמש "מצפון הציבור" מבלי שאיש מינה אותה (לא רציתי שיהיה נשיא), פטור מדבר אמת (יצאה דוברת שקר בפוליגרף) ועוד. הציבור לא "קונה" את זה ובפועל בז למתלוננת באיחור של 15 שנים ובז גם למתלוננות הרפאים. ולשאלה שהשאלת – לא הייתי ממליץ לאשתי להתלונן אם לא קרה ! והייתי ממליץ לה כן להתלונן כשזה קרה ולא בזמנה החופשי, בעבור שנים, בעגלה ובזמן קריב… והגברים – אין גבר מוגן מפני עלילה שכזו. בזכות היכולת להעליל, גברים שבאמת ביצעו פשעי הטרדה ואינוס זוכרים למטרית הגנה בתודעה הציבורית.

  7. ציון

    שאלת תם:

    מה קרה לדו"ח המשטרתי אודות השר גדעון סער שהמפכ"ל הבטיח לפרסם? מדוע לא פורסם?
    מדוע כל העיתונאים שיתפו פעולה עם השתקה זו, לרבות רביב דרוקר?
    העיתונאי יואב יצחק טען בעבר שיש בידיו רשימה שמית של מספר נשים הטוענות ליחסי מין תוך ניצול מרות. מדוע לא נעשה follow- up ע"י העיתונאי דרוקר?
    האם קשור במקרה לאשה החדשה – עיתונאית מאד מפורסמת?

  8. ענבר

    מיליס, הציבור ש"בז למתלוננת באיחור של 15 שנים ובז גם למתלוננות הרפאים" הוא בדיוק אותו ציבור שבז לפוליטיקאיות, ספורטאיות, רופאות ונהגות. בקיצור: אלו שחייבים לדרוך על נשים כדי להרגיש שהם שווים משהו.

  9. זיו

    להתלוןנן רק בשביל שהצדק יצא לאור זוהי החלטה לא קלה. אני חושב שצריך לברך את המתלוננת היחידה (במידה והיא דוברת אמת) על אומץ הלב. נדמה לי שגם היעד שהיא שמה לעצמה – לא רוצה נשיא מדינה נוסף שהוא אנס ואו מטריד מינית – זהו יעד נכון ומספק. היא ישרה מספיק להגיד זאת בקולה
    א' מתיק סילבן, יישר כוח!!!!

  10. חסן חמוד

    לא במקרה שמאחורי כל מתלוננת על תקיפה או הטרדה מינית בעברה הרחוק יש מי שמושך בחוטים. מתקבל הרושם שבמגירתו של כל פוליטיקאי או ידוען יש פצצה רדומה שמא ואולי יצטרך אליה בעתיד נגד מתחריו. הלהיט בשנים האחרונות הוא פתיחת תיק על הטרדה מינית. אין משמעות לזמן שעבר בנושא זה. הכותרת בתקשורת עושה את כל העבודה וחורצת את גורלו של "החשוד" עוד לפני הגשת כתב אישום.
    דעתי בנושא היא קשה, אבל אני מאמין שהיא נכונה ברוב המקרים: המתלוננות, שנדחפו להתלונן, רוצות ליהנות מכל העולמות כל הזמן. הן קיימו יחסי מין ביוזמתן עם אנשים בעלי השפעה ונהנו במשך שנים מקרבתם לאנשים אלה. עם הזמן ירח הדבש מסתיים. מתחיל פרק חדש , לרוב זה חיי משפחה רגילים. המושכים בחוטים עוקבים אחרי נשים אלו בשל עבודתן בעבר עם האיש המסומן ל"חיסול" ובשעת כושר הם שולפים אותן ודוחפים אותן להתלונן נגדו על הטרדה מינית.
    לדעתי, צריך לשנות כיוון בנושא , על המשטרה לאתר קודם את המושך בחוטים ואחר כך לחקור את החשוד המסומן.

  11. רונית

    יש שמועות על מישהו שהטריד מינית —- אף אחת לא מוכנה להתלונן במשטרה—- לא מתקיימת חקירה –— האיש "חף מפשע" —- הנשים מתוארות כשקרניות וכפוגעות בגברים שנהפכים ל"קורבן". כמה נוח…
    וזאת הטרגדיה הגדולה ביותר בכל הנוגע להטרדות מיניות. זה אחד הפשעים היחידים שהנפגע לא מוכן (ובמקרה הזה מוכנה) להתלונן על הפשע. גם המקרה של עמנואל רוזן נגוע בדיוק באותה בעיה. אף אחת לא היתה מוכנה להתלונן. זו הסיבה בגללה הוא יצא "חף מפשע" ושהתיק נגדו נסגר, או כלל לא נפתח. לא כי לא היה שם כלום. כי אף אחת לא היתה מוכנה להתלונן. זאת הנקודה הכי קשה ועצובה בפרשה הזו. לא הפגיעה בקריירה של רוזן.
    הסיטואציה הזו היא המדאיגה ביותר. ככל שההבנה הזו, שלא כדאי להתלונן, מחלחלת בקרב המתלוננות (והיא מחלחלת גם בקרב הבעלים שלהן…) כך ירגישו "המטרידים" יותר בטוחים ומוגנים וימשיכו עם נורמות התנהגות שמביישות את ימי הביניים. וברוב המקרים, לא רק המתלוננות שותקות ולא רק הבעלים. גם כל הקולגות שיודעים ורואים ושומעים ומתחלחלים. גם הם שותקים.
    ככה לא משנים סדרי עולם. ככה לא יוצרים עולם בטוח ונעים לנשים לחיות בו. ככה לא תוכלו לישון בשקט כשתשלחו את הבת שלכם לצבא ולמשרד החדש עם הבוס המצליח והמקושר.
    וההפסד הוא כולו שלנו. של כולנו כחברה. נשים בוחרות להקים לעצמן מרחבי פעולה ושיח נשיים במקום לקחת חלק בעשייה הציבורית במשרדים בהם מטרידים אותן מינית ומתייחסים אליהם כאל אזרחיות סוג ב'. רובם הגדול של "הבוסים" בכלל לא מבין מה לא בסדר בהתנהגות שלהם. זה הרי כל כך נורמטיבי…
    וזה גם קצת יותר מורכב. תחשבו רגע על הנשים שבסביבתכם. אלו שאתם אוהבים ומעריכים. החכמות. המוכשרות. האסרטיביות. החדות. היצירתיות. המרשימות בהבנה הייחודית שלהן. הרגישות. האינטליגנטיות.
    לא חבל להפסיד אותן בעשייה הציבורית. אנחנו באמת מוכנים כחברה להפסיד אותן כחלק ממערך הניהול וקבלת ההחלטות של המדינה שלנו?
    והחדשות הרעות היא שרק אתם הגברים יכולים לשנות את המציאות הזאת. ההחלטה היא אך ורק בידיים שלכם. אתם יוצאים נגד התופעה הזו בכל הכוח, או מאפשרים לה להמשיך להתקיים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.