הכרעת הדין של קצב – רק לא לשמוע עוד מישהו אומר שזה יום עצוב

מאת  | 30 בדצמבר 2010
 

איזו שמחה, איזה אושר, אם הייתי יכול, הייתי מחבק את השופט קרא. אל תקשיבו לכל הצבועים שמדברים על יום קשה, יום עצוב. די לקשקוש. כל הצבועים שידעו על מעללי קצב ולא אמרו כלום, שבארבע וחצי השנים האחרונות נצמדו לקירות, שוב עם מנגינה ממלכתית. להיראות יפים כאלה, מכובדים, יום קשה למדינה. חרטא ברטא. היום שבו אדם שאימלל והרס חיים של צעירות רבות, מורשע בדין, הוא יום שמח.

ואני מודה, אני שמח אמוציונלית. האמנתי לא' 1 וא' 2 וא' 3 מיומה הראשון של הפרשה. שמעתי אותן, בדקתי אותן ככל שיכולתי. הן שכנעו אותי, שהיו קורבן לניצול מחפיר של איש מרות. התלבטתי אם להזדהות בשידור עם אחד הצדדים. היה אפשר לשחק את תפקיד האובייקטיבי והמאוזן, אבל היה ברור שזה לשקר לעצמי והכי גרוע – בשלבים הראשונים של הפרשה, בכלל לא היה ברור שזה הולך להיגמר ככה. חששתי שבלי שאעזור להן בכל הכוח, קצב יחמוק. בתחילה, כזכור, הייתה רק א 1. סחטנית, לכאורה. "חיזור גורלי", קרא לזה פרשן חדשות 2. קצב בכלל תקף. עלילה. הייתה מלחמת לבנון השנייה. נדמה היה שהעניין קצת גווע. אחרי המלחמה פרסמי את גירסתה האמיתית של א 1, שעד אז לא פורסמה. לא הטרדה מינית. תקיפה מינית קשה. עדיין לא העזתי להשתמש במילה "אונס". הייתה לפרסום תהודה מוגבלת.

אני עוצר לרגע, כדי שלא אובן לא נכון. זה לא היה מאבק שלי ולא מגיע לי שום כתר. מגיע למתלוננות ומגיע למזוז, כן, למזוז. מייד אחרי ההודעה השיקרית הראשונה של קצב בפרשה, מזוז הוציא הודעה משלו. אמר את האמת, העמיד את הנשיא במקומו. גם את ההחלטה לחקור הוא הוביל. ללא קשר לטעויות שעשה לאחר מכן, על ההחלטות הראשונות שלו בפרשה מגיע לו ציון לשבח.

למה בכל זאת אני מספר את זה? כי אני רוצה לכתוב על הערב ההוא שישבנו במשרד של ניסים דואק, יחד עם רועי פלד וחשבנו איך לשכנע את הציבור בגירסתה של א' 1. לא זוכר מי העלה את הרעיון – בוא נפגיש אותה עם חבר כנסת. אם היא תשכנע אותו, הוא יוכל לבוא ולדבר בשידור על מה שקרה. יש לו גם חסינות, אז הוא לא יצטרך להיות זהיר כל כך. המסקנה המיידית שלנו הייתה ברורה – רק לא זהבה גלאון ושלי יחימוביץ. כן, כן. רק לא החשודות המיידיות בעניין הזה. פחדנו שהן לא תזכינה לאמון. אני הצעתי להתקשר לעמי איילון, אז הכוכב החדש בשמי הפוליטיקה הישראלית. התקשרתי. אחרי הסבר ושכנוע, הוא הסכים, אבל לא אהבתי את מה ששמעתי. היה לי ברור מהשיחה, שהוא לא ממש מתחבר לנושא, שזה לא בדמו. התקשרתי לשלי. היא הייתה בפראג, התחברה מייד, יש לה ניסיון בתחום והבטיחה להיפגש איתה מייד כשתחזור. כשחזרה, נפגשה איתה ל – 5 שעות, יצאה משוכנעת לגמרי ובאה לאולפן. יחימוביץ' הייתה הראשונה להגיד "קצב אנס", "קצב צריך ללכת לכלא". היא ספגה על זה לא מעט, אבל גם לה מגיע קרדיט וזה עוד לפני שאני מפרט את חלקה בשכנוע של א' 2 להעיד ולספר את האמת. אני מת לספר עוד ועוד על הפרשייה המדהימה הזאת, אבל יום לחוץ ואין זמן.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.