כספי המיסים המעוכבים – שיעור באנטי מנהיגות

מאת  | 16 במאי 2011
 

אני נגד אי העברת הכספים לרשות הפלשתינית. זה לא הדבר שבגללו אני כותב, אבל אנמק קודם בקצרה.

1. הסכם הפיוס לא רע, לדעתי, לישראל (ראו פוסט קודם) והוא בטח לא סיבה להפסיק להעביר את כספי המיסים שלהם.

2. הכספים הללו הם שלהם ולא שלנו. אנחנו רק אוספים אותם. יש משהו מאוד לא הגון בהשארתם אצלנו. כדי לעשות משהו כל כך לא הגון, צריך סיבה ממש משמעותית. אם הייתה סיבה כזאת, היא בטוח לא נעלמה תוך שבוע כי עכשיו משחררים את הכספים.

3. הכספים הללו משמשים את סלאם פייאד במאמץ החשוב שלו לבנות מדינה מתוקנת. זה אינטרס שלנו שהמאמץ יצליח והוא צריך את הכסף הזה.

למרות כל הנימוקים המשכנעים הללו, לגיטימי לחלוטין לחשוב אחרת. ראש הממשלה יכול, כמובן, להחליט שהוא עוצר את הכספים, כי הוא רוצה להעביר מסר חד לרשות הפלשתינית – אם תשתפו פעולה עם החמאס, לא תהיה רשות. מה, שלדעתי, הוא אנטי מנהיגות בצורה הבוטה ביותר זה להגיד – אני עצרתי את הכספים? מה פתאום. זה שטייניץ. להשאיר לשטייניץ את עצירת הכספים ועכשיו את שחרור הכספים, זה פשוט מגוחך. זו בריחה ממנהיגות ומאחריות. לכולם ברור שמאחורי שטייניץ עומד נתניהו, אבל משום מה הוא מפחד להתייצב בגלוי. גם שרון עצר את הכספים וגם שרון שחרר אותם (לאותו פייאד, אבל אחרי הרבה יותר זמן), אבל הוא אמר בגלוי שהוא עוצר ונימק ולא נרתע מכל הלחצים הבינלאומיים. ממתי שר אוצר עושה החלטות מדיניות כאלה? איפה הממשלה? השביעייה? הקבינט? ובעיקר, איפה ראש הממשלה? קלינטון מדברת על זה, באן קי מון, האיחוד האירופי ומהצד שלנו, שטייניץ…לא ייאמן.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.