דני יתום שומר מסמכים

מאת  | 10 בספטמבר 2009
 

במרץ 2001 התנהל במשרד ראש הממשלה טקס לציון חילופי ראשי הממשלה. שרון החליף את ברק. הייתי בטקס ויצא לי לחטוף כמה מילים עם דני יתום, אז נהגנו לקרוא לו הרמב"ם, ראש המטה המדיני ביטחוני בלשכת ראש הממשלה, המוציא והמביא, האיש שידע את כל מה שאנחנו היינו מתים לדעת. "שלושים שנה אתה במוקדי קבלת החלטות. זה נכון שאתה אף פעם לא הדלפת חומר", שאלתי אותו. "נכון", הוא אמר בגאווה. אני המשכתי עם התמימות (אמיתית, לא מדומה). "אני מניח שבטח העברת ידיעות בחשאיות בשמו של הבוס, כשהכתב לא יודע שהבוס יודע, אבל הדלפה פרטיזנית לא". "נכון", הנהן ראש המוסד לשעבר. עבורי, זה שירת צורך נפשי. לא רק לי הוא לא הדליף כלום. לא החמצתי מקור חשוב. גם לאחרים הוא לא הדליף. מאז קצת התפכחתי ובביקורת הפנים שאני עורך לעצמי, גיליתי לא מעט ידיעות מתקופת ברק, שאני חושד שיתום, בלי ידיעת ברק, עומד מאחוריהן. אני לא יכול להוכיח, אבל למשל, אותה ידיעה מרעישה שאמנון אברמוביץ פרסם בזמנו ב"יומן" של ערוץ הראשון "תוך 3-5 שבועות יוצג הסכם השלום בין ישראל לסוריה בפני הציבור, הממשלה והכנסת (אני מסתמך על הזיכרון, אבל לא טועה בהרבה)", הידיעה ההיא, שבדיעבד לא התגשמה, הגיעה להערכתי מיתום.

עדיין, כשראיתי את הכותרת הראשית הבוקר ב"ידיעות" חשבתי איזה מרחק עבר הרמב"ם מאותה שאלה תמימה שלי ועד היום.

בואו נתחיל מההתחלה.

 אין מילה חדשה בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר. שום חידוש. המסמך שדני יתום פרסם בספר הזכרונות שלו והובלט הבוקר ב"ידיעות", פורסם בעבר. למיטב זכרוני, לראשונה הוא פורסם כשברק יצא לפסגה עם שר החוץ הסורי, פארוק א-שרע ולשכת ברק רצתה להכשיר את ויתוריו הצפויים. הלשכה הדליפה בדיוק  את המסמך הזה והוא פורסם לפני כמעט עשר שנים. מאז, המסמך פורסם שוב ושוב, למשל בספר הזכרונות של דניס רוס ובספרי זכרונות נוספים. אני התייחסתי אליו ולכל סיפור המו"מ יוצא הדופן כמה וכמה פעמים.

אז למה אני מטריד אתכם בפוסט על סיפור שפורסם? לא, לא כי אני רוצה לתקוע ל"ידיעות" ובטח לא כדי לפגוע בספר של דני יתום. מי כמוני יודע כמה קשה למכור ספרים כאלה בארץ ואני חסיד גדול של  של ספרי זכרונות. בעיניי, הם מוסיפים המון לשיפוט שלנו על תהליכים ואנשים. יתום עצמו סיים לכתוב את הספר כבר לפני שנים. מאז, הוצאת "ידיעות" משכה ומשכה (לצערי ולצערו) ועכשיו סוף סוף הוציאה. שלא יהיה לכם ספק, אני אקנה ואקרא את הספר של יתום. מאוד מעניינת אותי גירסתו לאירועים ואין לי ספק שהספר מכיל חידושים רבים, שאינם ממוחזרים כמו הכותרת היום.

רק מדבר אחד אני לא מצליח להתאושש – בפרסום היום יתום, ראש המוסד לשעבר, הבונקר של סודות ישראל, האיש שאמור להוות דוגמא לכל פקיד בכיר, האיש הזה מודה שהוא לקח מסמך סודי ביותר ממשרד ראש הממשלה, שמר אותו אצלו (מישהו אישר את זה? כי למיטב הבנתי, זה פאול משמעותי) ועכשיו הוא מפרסם אותו בפומבי. אני לא משחק אותה תמים. רוב פקידינו הבכירים ונבחרינו לוקחים איתם מסמכים חשובים הביתה. טוב שכך. מזה, עיתונאים כמוני חיים. אין לי בעיה עם התופעה, אני אפילו מוכן להגן על התועלת שבה. חשוב שנדע למה הסכים נתניהו במו"מ הקודם. חשוב יותר משמירת הסודיות. אבל בדרך כלל, הדבר נעשה בפרופיל נמוך. אנשי הציבור, פקידים ונבחרים, לא מודים שהם לקחו מסמכים סודיים. בוודאי שהם לא מפרסמים אותם. יתום עשה משהו מאוד יוצא דופן ואני רק יכול לקוות שמעשהו יקבע סטנדרט שהבאים אחריו לא יוכלו להרשות לעצמם לרדת ממנו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.