אורי שגיא: למה שאספר לך? גם אני יכול לכתוב

מאת  | 29 באוגוסט 2011
 

ב – 2001 הלכתי לפגישה עם אורי שגיא. עבדתי אז על איסוף מידע ל"חרקירי" על תקופת כהונתו של אהוד ברק. שגיא היה חוליה משמעותית מאוד בפאזל. הערוץ הסורי, שניהל ברק, היה מלא בתעלומות גדולות. איך הושק? למה התפוצץ? שגיא היה אחד היחידים שידע. בפגישה הוא היה מאוד כן. יותר מדי, מבחינתי. הוא התחיל בשאלה "למה בעצם שאני אספר לך מה קרה? הרי גם אני יכול לכתוב ספר. אני יודע לכתוב". כל כך צודק. בכל עשרות הפגישות שעשיתי לספר, חששתי שמישהו יגיד את זה. בדיעבד, חששתי בצד. גלעד שר כתב ספר ושלמה בן עמי כתב ודני יתום כתב וברק העביר את מה שהיה נוח לו להעביר באמצעות שליח. בפגישה עצמה שגיא באמת היה די עצור. את הפרטים שאני גירדתי על הערוץ הזה, במאמץ מאוד גדול, הוא קצת אישר והרבה נתן לי תחושה שאני לא ממש בכיוון.

הערב ראיתי אותו ב"לונדון קירשנבאום". היה לו כל כך הרבה זמן. מוטי קירשנבאום נורא רצה לשאול. הוא מאוד לוהט בסיפור הזה, אבל לא היה זמן וזה נראה תלוש ולא אקטואלי. מה שהציבור הישראלי רצה לשמוע בצמא ב – 2001, הפך להיות מדבר משעמם ב – 2011.

לא אמשיך להלאות אתכם בפרטים. שנים ארוכות אחר כך ראיתי ששגיא נתן ראיון גדול על הרגליים הקרות שקיבל ברק בשפרדסטאון. זה היה איזה 8 שנים אחרי שזה פורסם. עכשיו, באיחור של 10 שנים, יצא סוף סוף הספר ההוא. עכשיו, כשזה מים מתחת לגשר,  אורי שגיא נזכר לפרסם את הספר שלו. עכשיו, כשכל קורא שפוי יגיד – איזה מזל שברק קיבל רגליים קרות בשפרדסטאון ואנחנו לא צריכים לחשוש לגורל השותף הצפוני שלנו, בדיוק בזמן שכל העולם מחזיק אצבעות שיתלו אותו כבר.

אז מה אני רוצה להגיד? ראשית, שבטוח בטוח אני אקנה את הספר ואקרא אותו מהמילה הראשונה עד האחרונה. שנית, שבטוח בטוח, שאורי שגיא היה חייל ומפקד אמיץ. בזירה הציבורית ציפיתי ממנו לקצת יותר אומץ.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.