בויכוח עם גיא מרוז, אני בעד שרון גל

מאת  | 30 באוגוסט 2011
 

אני בעד המחאה, חושב שדפני ליף עשתה דבר גדול ושאין שום קשר בין העובדה שלא עשתה שירות צבאי לכך שהיא מסמלת את המחאה, אבל לכל זה אין קשר לעובדה שצריך לשאול אותה את כל השאלות וטוב עשה שרון גל ששאל. היא הייתה עושה עוד יותר טוב אם הייתה עונה לכל השאלות ולא בורחת מהראיון. בנושא השירות הצבאי, למשל, היא ענתה מצוין. היא הסבירה שסובלת ממחלת הנפילה ולכן לא שירתה בצבא, אבל התנדבה במשך שנה וחצי. זה בדיוק תפקידה של עיתונות. עולה אדם לעמדת השפעה משמעותית, צצים מתנגדים. טבעי ורצוי. במהלך העימות צצות כל מיני עובדות נכונות ולא נכונות, קשורות ולא קשורות. העיתונות צריכה לבדוק את העובדות הללו. אחרי חיבוק חם של חודשיים, מותר לשאול את דפני ליף על העובדה שהוריה גרים בכפר שמריהו, או על כך שהיא עצמה לא ישנה באוהלי רוטשילד. אלו שאלות לגיטימיות ונכונות. אם לא נשאל אותן עכשיו, נצטער אחר כך, כשמתנגדי המחאה יגידו לנו בצדק, שחדלנו מלהיות עיתונאים והפכנו למפגינים.

שרון גל שאל את השאלות הנכונות. ראיתי את הראיון ואני חושב שהוא התנהג כמו עיתונאי אמיתי. אחרי זה בא גיא מרוז לתבוע את דמה השפוך של דפני ליף. מרוז, בניגוד לשרון גל, לא השתית את הביקורת שלו על היסודות הנכונים. הוא סתם תקע לשרון מתחת לחגורה על זה שפעם הייתה לו מרצדס ושהוא הלך לחתונה של הבן של יצחק תשובה. מה זה קשור? אם מרוז היה הולך לראיין את שרון גל לאחת מתוכניותיו, זה בהחלט הכי לגיטימי, שהוא ישאל אותו על המרצדס ותשובה ואיך הוא יכול להוביל תוכנית כלכלה אקטיבית, שתומכת במחאה, מהעמדה של מרצדס ותשובה, אבל מה זה קשור לראיון שעשה שרון גל עם דפני ליף? מרוז טען בראיון שהשאלות של שרון גל בקשר לשירות הצבאי אינן קשורות למחאה. לא נכון. ליף היא סמל המחאה וכולנו רוצים להבין ממה עשוי הסמל ומה הביוגרפיה האמיתית שלו. זה לא אומר שיסודות המחאה ישתנו, אם היא כן שירתה או לא שירתה. זה כן אומר שנדע מי התחיל את הכול ומאיזה חומרים ביוגרפיים הוא עשוי. זה נכון לגבי כל אדם בעל משמעות בחיינו וזה בוודאי נכון לגבי דפני ליף.

התקשורת בסיפור המחאה צועדת על קו מאוד דק וקשה להינדוס. מצד אחד, תמיכה גורפת וחסרת תקדים במחאה. מצד שני, להמשיך לעשות עיתונות. הרבה מהעיתונאים פשוט עוזבים את כובע העיתונאי ואומרים – יותר חשובה המחאה. בעיניי, זה מאוד לא נכון. אפשר לתמוך במחאה, אבל עדיין להביא את העובדות החשובות. אפשר להסביר למה המחאה חייבת להביא לכאן שינוי, אבל להגיד שהייתה אכזבה גדולה ממספר המפגינים במוצאי שבת, שהתביעה להתפטרות טרכטנברג היא לא חכמה ומארגני המחאה כבר לא ישנים באוהלים. אפשר לקונן על היעדר המנהיגות פה וגם לספר שדניאל אברהם עמד מאחורי חלק ממימון המחאה. גיא מרוז שידר את זה וטוב עשה. ההשתלחות בשרון גל הייתה מיותרת, אבל גם במקרה הזה טוב עשה שרון גל שהביא אותה לשידור.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.