ההסדר הרצוי בסיפור לשון הרע, או מכתב לעו"ד ארדינסט

מאת  | 17 בנובמבר 2011
 

סיפור אקטואלי. מיקי רוזנטל ואני עובדים כבר חצי שנה על כתבה גדולה בנושא מונופול המלט בישראל, "נשר", שנמצא בשליטת משפחת לבנת ונוחי דנקנר. עוד לא שידרנו כלום, עוד לא הגענו אפילו לשלב של שליחת שאלות ל״נשר״, אבל כבר קיבלנו 2 מכתבים מאחד מעורכי הדין היקרים והבכירים בישראל, גיורא ארדינסט.

בראשון נכללה טענה יצירתית. לך, מר דרוקר, אסור בכלל להתעסק בזה, כי יש לך ניגוד עניינים. מה ניגוד העניינים? עורך הדין שייצג אותך בעבר בתביעה נגד "ידיעות" (בעז בן צור), שהוא גם ידידך, מייצג שניים מהיריבים של אחד הבנים למשפחת לבנת. מבולבלים? אתם לא היחידים. החלה סדרת התייעצויות בערוץ. בכל זאת, ארדינסט. בכל זאת, "נשר". בסוף, ענינו. כתבתי לעורך הדין המכובד, שלפי הטיעון המקורי שלו, גם לו אסור לטפל בעניין הזה. המתחרה שלנו, "עובדה" גם מנסה להרים כתבה בנושא והוא הרי מייצג את אילנה דיין בתביעה נגד סרן ר'. הוא לא בניגוד עניינים? ובכלל, אין שום קשר בין הסכסוך העסקי, שעו"ד בן צור מעורב בו ל"נשר", מלט ושאר עסקי בטון.

לפני כמה ימים קיבלתי עוד מכתב. הפעם כבר ארדינסט מאיים בתביעת דיבה. הוא הזכיר לנו שאחת מבעלי המניות של ״נשר״ היא חברה אירית.  אם משהו ממה שנשדר, יתפרסם בבריטניה, יתבעו אותנו שם. בריטניה נחשבת לבירת הדיבה הבינ״ל. אנשים משתוקקים לנהל את משפטי הדיבה שלהם שם. אולי אולי ארדינסט גם קרא את הפרסומים שאדלסון הזהיר את ערוץ 10 שיתבע אותו בארה"ב ואמר לעצמו, למה ארה"ב, אם אפשר בריטניה? נראה את ערוץ 10, שנלחם על חייו, מנהל משפט שם עם גוף שמרוויח רבע מיליארד שקל בשנה.

מה כבר עשינו, שהגיע לנו כל הטוב הזה? כאמור, הרי עוד לא שידרנו מילה, אפילו לא שלחנו שאילתה. ניסיתי לשחזר את מהלכיי. לעשות חשבון נפש. איפה חטאתי? מה פשעתי? ארדינסט כתב שיש לו תיעוד לכך שאני מוציא את דיבתה של החברה בפני אנשים אחרים. הדבר היחיד שיכולתי להעלות על הדעת הוא מייל ששלחתי לאחד השחקנים בענף המלט. כתבתי לו "שמענו מספר טענות מרכזיות" ופירטתי את הטענות. כתבתי שמהצד השני נמצאת גרסת בעלי "נשר" לדברים. הוא ענה שאין לו שום מידע בנושא. נראה היה לי חשוד. אני מניח שהצעד הבא שלו היא לפרוורד (FORWARD  ) את המכתב לאנשי "נשר". אולי יקבל עוד איזה הטבונת באספקת המלט.

כך או כך, ארדינסט הודיע שזה לשון הרע ואם אמשיך כך, רק אלוהים יוכל לשמור עליי ואולי אפילו הוא לא. המכתב הגיע עם שליח אישי הביתה, שהתעקש שענת, זוגתי, תחתום עליו. כמובן שהמכתב נשלח גם לשורה של מכותבים בערוץ. מישהו בטוח ישקשק. מייד אחר כך החלה סדרת התייעצויות בערוץ. מה עושים? בכל זאת, ארדינסט, בכל זאת "נשר". מה יהיה על הכתבה? מי יודע. נקווה ש"עובדה" יקדימו אותנו…

ההסדר הישראלי בענייני לשון הרע הוא אנכרוניסטי ולא חכם. הוא עושה עוול לתובעים ופוגע בעיתונאים. החוק שלנו שם דגש על "אמת דיברתי". זה נשמע פשוט וחכם, אבל למעשה זה יוצר עיוותים לשני הכיוונים. לעתים, כלי התקשורת החלש מתקשה לגייס ראיות נגד איש העסקים העשיר. בפעמים אחרות, האזרח הפשוט שנפגע מתקשה להשיב מלחמה לכלי התקשורת החזק. יתרה מזאת, ההתמקדות ב"אמת" גורמת לחשש מוצדק של התובע, שכלי התקשורת ירחיב את הדיון מעבר לפרסום השקרי, מה שיהפוך את התביעה כולה לבומרנג. מהצד של העיתונאי, היא גורמת לחשש לפרסם תחקירים נגד גופים חזקים. איך נביא ראיות לבימ"ש נגדם? כל המקורות רוצים הרי חיסיון. הם לא יבואו להעיד.

ההסדר הנכון צריך להיות דומה הרבה יותר לארה"ב. הדגש הוא על תום הלב של העיתונאי ועוצמת המאמץ שעשה כדי להגיע לאמת. הסדר כזה מטיל חובות עלינו וחובות על הצד השני. בצד שלנו, נצטרך לחשוף בבימ"ש את תהליך העבודה לפני הפרסום, עם מי דיברנו (לא כולל מקורות חסויים, כמובן), איך בדקנו, כמה זמן עבדנו, נצטרך לתעד היטב את כל עבודתנו. עוד יותר חשוב, נצטרך להעביר לצד השני שאילתות הגונות. היום אנחנו מעבירים לא פעם סלט אינסופי של שאלות, בתקווה לדוג משהו ולא לגלות לצד השני מה יש לנו ביד. באופן טבעי, מושא הביקורת לא מתכוון להתפשט בפני עיתונאי שמחפש אותו. הוא לא עונה ברצינות על השאלות ואנחנו מחמיצים סיכוי טוב לעמת אותו עם מה שבאמת מעניין אותנו. שאילתה הגונה כוללת את התיזה שלנו, הפרטים שבידינו, הראיות עליהם אנחנו נשענים ואפילו מי מתראיין בכתבה. זה חושף אותנו ואת מקורותינו ללחצים. זה לא פשוט, אבל זה הכרחי. יותר מזה, נצטרך גם להעביר את השאילתה מספיק זמן לפני השידור. כיום, בגלל החשדנות הגדולה שלנו, אנחנו נוטים להעביר ברגע האחרון. שהצד השני לא ירמה אותנו ויעביר את האינפורמציה לעיתונאי אחר. אגב, הניסיון האישי שלי מלמד אותי שזה לא קורה. אף אחד לא רוצה להעביר אינפורמציה שלילית לעוד עיתונאי. תחקירים רציניים גם קשה להעתיק. אין סיבה לא להעביר אותם זמן רב מראש. זה הצד שלנו. בצד השני צריך להגיב לגופן של שאלות. מי שלא רוצה להגיב לגופן של שאלות ומביא את גרסתו לראשונה לבית משפט, צריך להבין שזה יפגע בו במשפט. כיום פוליטיקאי יכול לקבל שאילתה, לראות שרובה נכון ואיזה פרט אחד לא נכון. לענות באופן כללי שהכול שקרים ואז לתבוע רק על הפרט הלא נכון.

דבר אחד ברור – התיקונים שמוצעים עכשיו בכנסת לא מנסים לשפר את עבודת התקשורת וגם לא חושבים על חופש הביטוי. אלו הצעות אמוציונאליות של אנשים, שכנראה נשבעו לנקום בתקשורת על עוול שנעשה להם. אין דרך אחרת להבין את הטמטום הזה. אפילו בבריטניה כבר הבינו את זה. מי שמתמצא בהלכת ריינולדס יודע שאפילו שם הבינו שלעתים פרסום מוצדק, גם אם כלי התקשורת לא יכול להוכיח שהוא "אמת". נקבעו שם מספר מבחנים. כלי התקשורת היה צריך להוכיח לא מעט דברים, אבל בסוף ניצח בתביעה.

ובחזרה ל"נשר". תקציב השליחים שלנו קצת צומצם לאחרונה ולכן, אני מרשה לעצמי לענות לעו"ד ארדינסט בפומבי:

עו"ד ארדינסט הנכבד,

אנחנו מבטיחים להעביר את כל שאלותינו וטענותינו בנושא "נשר" מספיק זמן לפני השידור. נהיה מוכנים לפגוש כל אדם רלוונטי ולקרוא כל מסמך רלוונטי כדי לבדוק את טענותינו ואם יתברר שהטענות, שהובאו בפנינו, אינן נכונות, אנחנו מבטיחים לרדת מהם. בינתיים, עשה טובה. תחסוך מאיתנו את המכתבים והשליחים. אין צורך. אנחנו מבינים לבד את הסיכון.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.