המו"מ מול איראן – מבט אחר

מאת  | 30 במרץ 2015
 

בסדר, הסכם רע. בואו נניח שזה באמת הסכם רע, שמשאיר את איראן במרחק של חצי שנה (לטענת ישראל) עד שנה (לטענת ארה"ב) מפריצה לפצצה, שמחזיר את איראן בהדרגתיות תוך כמה שנים למשפחת העמים, מסיר את רוב הסנקציות ומאפשר לה להמשיך לזרוע טרור ואלימות בעולם. אין לי מילה חיובית על כל המתווה הזה, אבל נדמה לי שהראייה החד ממדית, שאנחנו חשופים לה בארץ, מחמיצה שאלה אחת קטנה – מה הייתה האלטרנטיבה להסכם?

תקיפה ישראלית לא הייתה משיגה תוצאה טובה יותר. זה כבר לא במחלוקת. תשאלו את אלו שתמכו בה, תשאלו את אלו שהתנגדו. הקונספציה התבססה על הרצון שתקיפה ישראלית תגרור את ארה"ב למלחמה מול איראן. ברור היה לכול שתקיפה ישראלית לבדה לא תוכל להשיג תוצאה, ששווה את הסיכון. היא לא הייתה יוצרת את העיכוב שההסכם בלוזאן אמור לייצר, רק עם הרבה יותר סיכון, בעיקר של מאות ואלפי טילי חיזבאללה שהיו משנים את המציאות שאנחנו מכירים. נתניהו היה בטוח שהוא, כמומחה לאמריקה, משוכנע שאובמה לא יוכל לעמוד מנגד כשהחיזבאללה, בגלל הוראה איראנית, משגר טילים על ישראל, בתגובה לתקיפה ישראלית על מתקנ י הגרעין האיראיניים. יכול להיות שהוא צדק, יכול להיות שלא, בטוח שהוא לא שכנע את עצמו כי עובדה שהוא לא תקף.

האלטרנטיבה הטובה ביותר, כמובן, הייתה באמת תקיפה אמריקנית. לארה"ב יש את היכולת לייצר עיכוב הרבה יותר משמעותי, אפילו לכפות שינוי משטר, אבל, מה לעשות, זה בכלל לא היה בקלפים. ארה"ב לא הייתה מוכנה באמת לשקול את זה – חוץ מדיבורים ריקים. הנשיא הזה עלה לשלטון על בסיס ההתנגדות למלחמה בעיראק. עוד לפני שנבחר אפילו כסנטור הוא דיבר נגד המלחמה בעיראק, מהבטן, עד כמה שאובמה מדבר מהבטן. הנשיא אובמה לא היה מוביל תקיפה באיראן, בטח לא אחרי מה שארה"ב שילמה בדם ובכסף בעיראק ובאפגניסטן.

האלטרנטיבה האחרת הייתה המשך המצב הקיים. סנקציות, בידוד בינלאומי, מלחמה חשאית. התברר שהמתווה הזה לא מונע את הגרעין האיראני. למעשה, במתווה הזה הגיעה איראן ל – 20 אלף צנטריפוגות (ההסכם אמור להשאיר לה 6,000), חלקן מדור חדיש במיוחד, שמסוגלות להביא לפצצה ראשונה תוך חודשים ספורים. במילים אחרות, איראן קרובה לפצצה בשנה – שנתיים האחרונות הרבה יותר ממה שתהיה קרובה אחרי ההסכם. אם הייתה רוצה לפרוץ ולהשיג פצצה ראשונה כבר יכלה לעשות זאת, אבל מסתבר שאפילו המולות ידעו לעשות את החשבון הבינלאומי שלהם ולהימנע מכך. אולי זו אינדיקציה שהם גם לא ימהרו להפר את ההסכם ולפרוץ לפצצה, כשכול הקהילה הבינלאומית חתומה על ההסכם הזה?

או קיי, הסכם רע, האיראנים רמאים – זה לא בציניות, הם הרוויחו את החשדנות שלנו ביושר, הם עומדים מאחורי החותים באיראן, החיזבאללה, החמאס וכל מה שרע במזרח התיכון. זה נכון, אבל מה עם האפשרות שהם דווקא ינצלו את ההסכם הזה כדי לעשות רוורס קטן במדיניות שלהם? בואו נזכיר שזלזלנו ברוחאני וזריף, טענו שיפרו את הסכם הביניים (לפי כל האינדיקציות, לא הפרו), קבענו בפסקנות שמשטר הסנקציות יתמוטט (לא התמוטט), אולי דווקא ההסכם הזה יספק דלק למתונים במשטר האיראני, יאפשר להם לצבור קצת יותר כוח מול המולות והקיצוניים. אסור, כמובן, בישראל לספק תחזית שהיא במיליגרם פחות מהתסריט השחור והקשה ביותר, אבל אולי אולי ההסכם הרע הזה הוא הרע במיעוטו?

 

תגובות

תגובות

27 תגובות על “המו"מ מול איראן – מבט אחר

  1. סליל

    קודם כל תקיפה ישראלית הייתה מעכבת את הפרויקט ביותר משנה. לא קראתי בשום מקור רציני את מה שאתה טוען ולכן חובת המקור היא עליך.
    הסיבה שהאיראנים לא התקדמו יותר היא שילוב של חשש מתקיפה ברגע שיעברו קו זה או אחר והסנקציות. עובדתית, הסנקציות הביאו את איראן לסף כניעה (הסכמה בכלל לשבת באותו שולחן עם השטן הגדול). האיראנים לא היו חוצים קווים כי הם האמינו לביבי שצעק 'תחזיקו אותי' (גם אובמה האמין ולכן היו עוד ועוד סנקציות). אפשר היה לחכות שנה נוספת ושהאיראנים ימשיכו להתייבש. אפשר היה להשבת למו"מ ולהפנים תוך חודש שמטרת האיראנים היא זריית מלח בעיני המערב, ולהגיד 'תודה רבה, תחזרו כשתהיו רציניים בבקשה'.
    ההבדל בין השארת המצב הקיים לבין הסכם גרוע, מלבד הלחץ הפנימי על המשטר האיראני הוא מאוד פשוט: במצב הקיים (טרום מו"מ) היה לישראל (ולארה"ב) איום אמין בתקיפה. היום – אף אחד לא יאמין שמישהו יעז לאור המו"מ.
    בנוסף אפשר להסלים את מלחמת הצללים שנוהלה נגד האיראנים, אפשר גם להסלים אותה נגד הגורמים הקיצוניים במשטר (יותר זול בחיי אדם מאשר תקיפה אמיתית של מתקני הגרעין).
    כמובן שתקיפה אמריקנית היא האופציה הטובה ביותר, יש להם חמקנים שיכולים לעשות את זה בעיניים עצומות. אבל לא צריך ללכת ולהוריד טונות של פצצות, מספיק שתקיפה אמריקנית הייתה אופציה ריאלית על השולחן וזה היה משנה את פני הדברים מקצה לקצה.

    כל שורה ממה שכתבתי כאן בעיני עדיפה עשרות מונים על ההסכם הנוכחי עם האיראנים, מהסיבה הפשוטה שהוא נותן גושפנקה רשמית לתוכנית הגרעין ההרסנית הזו. וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על סעיף ה'שקיעה' המקומם.

  2. שלמה

    כמו שנתניהו אמר בקונגרס, האלטרנטיבה להסכם רע היא לא מלחמה, אלא הסכם טוב.
    הסנקציות העיקו על הממשל באירן, ועיכבו מאד את המשך הפיתוח. לכן אפשר היה לחפש עיסקה יותר טובה במקום להתחיל להסיר את הסנקציות תוך כדי משא ומתן על עיסקה גרועה

  3. ברטה

    OUT OF TOPIC- היום, כשראש ממשלה לשעבר מורשע בהפרת אמונים, הצדק לא ימוצה עד תומו עד שגם ראש הממשלה הנוכחי יעמוד לדין באותה עבירה, ולך זכויות רבות בריכוז העדויות תוך סיכון עצמי. העיסוק באיראן משרת את הספין של ראש הממשלה.

  4. חיליק

    "לארה"ב יש את היכולת אפילו לכפות שינוי משטר" לא נכון, – עובדה, ניסתה להחליף את השלטון בישראל ולא הצליחה.
    כשנשרפים במשרפות אירופה ניזהרים שבעתיים משיטת הסמוך על אחרים.

  5. אדם

    תיקון קטן:
    "הם עומדים מאחורי החותים באיראן, החיזבאללה, החמאס וכל מה שרע במזרח התיכון."
    צריך להיות "החותים בתימן"?

  6. אוהד

    אם ואם ואם ואם…
    בחיים כנראה לא חתמת על הסכם שיש לך סיכוי להפסיד, כי אז היית מבין את המשמעות.
    האם היית חותם על הסכם כלשהו שבהסתברות מסוימת (בחר איזה מספר שאתה רוצה) הצד השני יכול להרוג אותך?

  7. יוריק קרמר

    רביב, אינני יודע מה המקורות שאתה מסתמך עליהם בסקירה שלך, אבל אני בהחלט בטוח שאנחנו חשופים למערכת אינפורמציה ודיסאינפורמציה אדירה. ישראל מצטיינת בפיזור מידע נכון ולא נכון בתערובת מטעה. בעולם לא מאמינים לראש ממשלתנו, כי הוא הוכיח את יכולתו לשקר בכל מצב וגם לכל מדינאי זר.
    לצערי, נחשפתי לא מעט למערכת ההטעיה הממשלתית שלנו כלפי אזרחי ישראל. הרוב מאמין לממשלה ובחר כפי שבחר. זה לא עושה את הדברים של ממשלתנו לאמת.
    לפיכך, אני וכולנו סובלים כל הזמן ממערכת מידע חלקי ומטעה, המשולבת במערכת הטעיה והפחדה מפני השד האיראני.
    הרהרתי לעצמי – ואינני מסמך על מקורות. אין לי – שלא אנחנו המטרה של איראן. נכון, מדברים על "השטן הקטן" ו"השטן הגדול", אבל ניתוח המצב במזרח התיכון מביא למסקנה אחרת. איראן פועלת בהתמדה במדינות האזור והגיעה להשפעה בעירק, לבנון, סוריה ותימן. היא מקיפה את מדינות המפרץ ואת סעודיה. כל אלה הינן אזור עשיר בנפט. מכאן, לדעתי, המטרה היא שליטה באזורים אסטרטגיים. ישראל איננה בראש הרשימה, למרות שישראל עושה את הרעש הכי גדול.
    לאיראנים נוח לאיים על ישראל. הם יודעים טקטיקה של הטעיה לא פחות מאיתנו. טוב לומר לעולם המוסלמי: "אנחנו נגד ישראל". לא טוב להגיד למדינות השכנות "אנחנו רוצים את הנפט שלכם".
    מסקנתי – יתכן שאנחנו אחת המטרות של איראן. אבל לא הראשונה שבהן. לפיכך, עלינו לשנות את קו המחשבה ואת דרך הפעולה.
    רביב, תודה שהצבעת על חלק מהנתונים של המצב.

  8. סליל

    את הדברים שכתב יוריק בתגובה שלפני אפשר היה לכתוב 1:1 בברלין של 1938.
    Just sayin

  9. יעל חבר

    אני רק הערה קטנה. אתמול ראיתי בחדשות 10 שבמפרץ הפרסי מסתובבת צוללת עם פצצות גרעין. והצוללת אינה אירנית. קוראים לה אח"י תנין. את הצוללת הזו נתנה גרמניה לישראל. אז גרעין מותר שיהיה רק לצד אחד?

  10. סליל

    יעל, בקצרה: כן.
    לא בקצרה: אם כמדינה את מאיימת (ומקיימת) על השמדת שכנותייך + את הספק מספר 1 של טרור וציוד לטרור בעולם אז לתת לך שדרוג ליכולות האלה זו התאבדות.
    בנוסף, אם האירנים היו יכולים למנוע מאחרים נשק גרעיני הם היו עושים כל שביכולתם לעשות זאת (כמו ניסיונם הכושל להפציץ את הכור העירקי קצת לפני שאנחנו עשינו את זה).
    לחילופין: לא רצוי שאף מדינה תצטרף למועדון הגרעיני. היות והמדינות החברות בו, לא סביר שיתפרקו מנשקן (במיוחד מדינות שיש להן פרנויות די מוצדקות בדבר השמדתן) – המינימום הסביר לעשות הוא לא להגדיל את המועדון עוד יותר.

  11. ETHY AB

    אם אירן תשתמש, כל המזרח התיכון ועוד לא ישרדו כולל אירן.
    הכל קומבינות למכירת נשק או מלחמה שמכניסים מליארדים ל……….
    המלחמה שיש לנו היא המלחמה הפנימית והגזענות.
    חג שמח

  12. חנה חורש

    הניסיון של הנשיא אובמה ועמו 5 המעצמות האירופיות, להגיע להסכמה עם אירן על עצירת פיתוח הנשק הגרעיני ראוי להערכה במיוחד כאשר שואלים את המתנגדים לאלטרנטיבה. הנשיא שם לו למטרה לפחת את מספר החיילים האמריקנים שחוזרים מתחת לדגל. הנשיא שם לו למטרה,כאשר נכנס לתפקידו, להילחם בהוצאות האסטרונומיות של השתתפות חיילים ארה"ב במלחמות לא להם, לפחות לא באופן ישיר.
    לגבינו, כל מי שעמד בראש מערכות הביטחון הישראליות התנגד לתקיפה ישראלית נגד אירן. מיותר להסביר שאין מצב שישראל בכלל יכלה לפעול לבד במשימה האסטרונומית הזו וכמובן להתמודד עם התגובה האיראנית המיידית.
    אז הנשיא אובמה, שרבים יותר מדי טרם הפנימו ששחור יכול לעמוד בראש המעצמה הראשונה בעולם, נאלץ להתמודד עם התקפות פרועות של המפלגה הרפובליקנית, שהיא היא אחראית ראשית לחללים האמריקנים הרבים שנפלו במלחמות עירק-אירן, היא זו שאחראית גם למשבר הפיננסי שיצרו אותן מלחמות בצד שמונה שנות הנשיא ג'ורג' דבל יו בוש שהמפלגה "העלימה" אותו ממערכת הבחירות האמריקנית לפני שש שנים.
    כל ה"מומחים" למיניהם, ביניהם פרופסורים שמחזיקים במשרות בארה"ב , שטוענים כי לאובמה אין מורשת להשאיר, ישפוט כל אחד את מה שהוא מנסה למנוע והם , ששיקרו את הנשיא בוש וגרמו לו לצאת למלחמה בעירק, ישפוט כל אחד את היציאה של ארה"ב מהמשבר הכלכלי הגדול ביותר אחרי 1929, כאשר אירופה עדין לא הגיעה ליציאה מהמשבר, ישפוט כל אחד את ההתנהלות כנגד הנשק הכימי שהיה בסוריה והוצא משם ללא התערבות של חיילים אמריקנים, יבוא יום ויישפט הנשיא אובמה על אי התערבותו הצבאית כנגד פוטין שאת תוצאותיה האיומות, אילו עשה כן, קשה אפילו לדמיין.
    ואסיים באקורד הצורם של "משימתו הלאומית" של ביבי לבוא לקונגרס ולהסית שם בעצם הופעתו, נגד הנשיא והדמוקרטים.
    החוצפה והמעשה הנורא של הרפובליקנים לשלוח מכתב לאדם הכי קיצוני באירן, אותו אדם שאחראי על רציחתם של צעירים איראנים רבים שנפלו על מזבח מלחמתם למען דמוקרטיה באירן.
    להעמיד את מעצמת העל האמריקנית בבושת פנים מול אירופה, שאמורה לסמוך על קשריה והסכמיה עם ארה"ב, שלא לדבר על ארצנו "הקטנטונת" בכל המובנים, אותה ארץ שאפילו ביבי הודה שאובמה היה הנשיא שתרם לישראל מבחינה צבאית יותר מכל הנשיאים לפניו.
    אז כל הטוקבקיסטים שיורדים לרמה של רחוב, וכל "המומחים" שיש להם חשבון להשחיר את אובמה, יבוא יום ותעשו חשבון נפש.

  13. יוחנן המאומן

    סנקציות חריפות הן מה שהביאו את נציגי אירן לשולחן המשא ומתן מלכתחילה.
    לאירנים מעולם לא היה איכפת מאהדת העולם, כל עוד הנפט לצידם הם יקנו את אהדת הגורמים הרצויים להם על פי האינטרסים שלהם.
    הסנקציות הובילו את אירן למצוא את עצמם עם המון נפט יקר אך עם מעט מאד אפשרויות להשתמש בו. למעשה בכך ניסרו האמריקאים את הענף על העץ הגבוה עליו ישב משטר האייטולות באירן. האירנים לא "יתנדבו" מטוב ליבם לפיקוח, או מפשרות כאלה או אחרות, אלמלא הסנקציות הקשו על הכלכלה האירנית להתייצב. המשטר האירני דואג לסנן את הנעשה בעולם כולו מהאזרחים שלהם מפחד לאביב ערבי מקומי שעלול להתפתח שם. המשך התדרדרות כלכלית אירנית תכביד מאד על האזרח האירני והחשש להתקוממות כנגד המשטר תלך ותחריף עם התגברות הסנקציות. בו נזכור, רק סנקציות קשות היו אלו שהכניעו את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הגזענית. לכן, הסרת הסנקציות הוא כל מה שהאירנית רצו לקבל לעצמם. הם כבר ידאגו לתחמן את העולם בנושא הגרעיני עד שכבר לא תהיה דרך חזרה. ראה מקרה צפון קוריאה.
    הסיכוי היחיד לעצור את התפתחות הגרעין האירני תמיד היה החרפת סנקציות. הסיכון הוא המשך קיומה של מדינת ישראל כפי שמנהיגי אירן מכריזים שוב ושוב (וכדאי להאמין להם). לאובמה הפסיק להיות איכפת מהסיכון.
    השאלה האמיתית היא, עכשיו, כשברור שביבי לא יכול לייצג את האינטרסים של ישראל בארה"ב, איך נדע להסביר לאמריקאים את ההבדל בין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה לבין מדינת ישראל? ביום בו יופנו הסנקציות האמריקאיות כנגד מדינת ישראל יהיה היום בו נחדל מלהתקיים.

  14. יואל

    אין ספק שזה לא טוב.
    אבל, למה לנו מותר ולאחרים לא???!!!
    כמו כן, מאז קיומן של פצצות אטום /מימן ועוד צרות מסוג זה לא היתה מלחמה בין שתי מדינות שברשותן נשק כזה.
    חומר למחשבה – אולי קיומו של נשק זה יוצר את אותה הרתעה וכולם מפחדים מכולם.
    לגבי ההסכם-פרק הזמן שיהיה דרוש ליצור פצצה, חצי שנה או שנה – מה זה משנה?? בכל נקודת זמן יהיה ניתן להפעיל את אותה סנקציה שניתן להפעיל היום.
    ההיסטוריה של העם היהודי משבשת לנו לעיתים את ניתוח /ראיית הדברים.
    אי אפשר שבמאה ה-21 ננהל מדיניות ונשקול את הדברים לפי אברהם אבינו, משה רבנו (וכ"ו שכנראה לא היו קיימים). או שרק (או, כמעט רק) השואה תכתוב לנו את המדיניות.
    כבר נאמר "פחד זה לא גבורה"

  15. שי

    שגיאת הקלדה קטנה:
    כתבת: "חותים באיראן" אני משער שהתכוונת ל"חותים בתימן"

  16. רן

    ומה בקשר לגישה אחרת לחלוטין?מכיוון ששנינו עמים של סוחרים ממולחים אולי צריך היה לנהל אתם מערכת יחסים של פיוס הידברות ואינטרסים משותפים?
    המדובר במדיניות צולעת שלנו שנמשכת כבר עשרות שנים.אפשר גם לנסות דרכים עוקפות.כבר היו דברים מעולם

  17. רקחול וחול

    ואחרי שיחתמו הבכם כלשהו עם איראן יתחיל מחול שדים סביב הגרעין/אין גרעין של ישראל.
    ואז מה נעשה, נפציץ את עצמינו?

  18. בעיניים עצומות לרווחה

    נורא 'מכילים' וחמודים החברס של "למה לנו מותר ולאחרים אסור".
    הם הרי באים מעמדה מוסרית גבוהה והם מבינים לעומק מהי אמונה משיחית ואיך תמיד הצד השני חמוד כמוהם
    והם גם שולטים בטיעונים ראציונאלים ובכלל – חביבים משכילים ואוהבי אדם. צודקים – למה לנו מותר ולאחר לא…

  19. בנצי

    נחזור למקורות, מה לאירן ולנו באם תיפתר הבעיה הפלסטינאית? , זה גרעין הבעיה , ובעיה זו לא תיפתר כי מנשקי המזוזות ומפעיליהן כדוגמת ביבי לא ייתנו לזה להיפתר כי אין להחזיר אף שעל מארץ ישראל…….

  20. אורי

    די כבר עם כל הטפשות הזאת של נתניהו והמעצמות למנוע יצור פצצה גרעינית.
    למה טפשות ?
    כי בסך הכל מטפלים באגו ובכבוד הלאומי האירני ולא יותר.
    כי בכל רגע נתון צפון קוריאה (או פקיסטן ? או רוסיה ?) תסכים להעמיס לאירנים על ספינה או צוללת 5 פצצות ןלשנע בתוך 5 ימים הכל לאירן.
    נסכם זאת בפשטות: בכל רגע מלפני 5 שנים אירן גרעינית.
    עכשיו, אפשר קצת שקט בבקשה ?

  21. אבי

    שלוש הערות לדבריך:
    א. לעניין הטענה שתקיפה ישראלית לא הייתה משיגה תוצאה טובה יותר מההסכם המתגבש: מעניין על סמך מה אתה טוען זאת. לו התרחשה תקיפה צבאית ישראלית, לפרויקט האיראני היה נגרם נזק קשה ביותר. הפיך, כמובן, אבל קשה ביותר. לפחות מהפרסומים בתקשורת, נראה שהוויכוח אינו על האיכות המודיעינית, הטכנולוגית והמבצעית של ישראל. הוויכוח הוא על שאלת היום שאחרי.

    ב. בעניין היום שאחרי: גם כאן, לא ברור מדוע אתה מניח שהפרויקט האיראני היה משתקם במהירות. צנטריפוגות גז פעלו באיראן עוד בראשית שנות התשעים. סביר להניח, שתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין (כולל המתקן התת-קרקעי בפורדו) היה מחזיר את האיראנים שנים ארוכות אחורה.

    ג. לעניין תרחישים אפוקליפטיים: מעבר להרמה להנחתה לתרחישים האופטימיים של מלחמת יום הכיפורים – נראה לי שאתה מזלזל באידיאולוגיה השיעית. המשטר האיראני הוא אפוקליפטי-משיחי. תפיסת העולם שלו שונה לחלוטין מהליברליזם של המערב. אלו שזלזלו כמוך בהגירה האסלאמית לאירופה, וחשבו שחיים נוחים בלונדון ואמסטרדם יקרבו את המוסלמים לערכי החירות (במקום זה קיבלו, כזכור, משלחות מאירופה לשורות דאע"ש) – מזלזלים גם היום בעורמה, בתחכום ובשאיפות הטוטאליות של הרפובליקה האסלאמית.

    מר דרוקר, נדמה שגם אתה, כמו רבים במערב, זחוח למול האפשרות של איבוד המונופול הגרעיני לטובת מדינות קנאיות ושוחרות טרור והרס.

  22. טל

    אני לוקח את פיסקת המסקנה שלך והיא מוטעית בכמה רבדים : ראשית , מאחר וישנה הסכמה שההסכם הוא רע , ואיראן גרעינית זה ברמת אסון (כלכלי ואיזורי יותר מאשר קיומי) אז השאלה היא לא אם יש אלטרנטיבה טובה יותר בהכרח (ויש , תקיפה משולבת וכוללת את האמריקאים ) אלא אם ההסכם הרע הזה הוא לא האופציה הגרועה ביותר .
    הסכם שמתבסס במתן אמון במי שלא ניתן לתת בו אמון אין לו שום בסיס והוא נדון לכישלון מראש , האיראנים ניצחו ביום בו אובמה הסכים להקל בסנקציות רק כדי שאיראן תגיע לשולחן המו"מ , ונתן להם את האויר לנשימה שהחזיר אותם לעמדת כוח ואפשרות להתמקח ולעשות שרירים (ואולי גם את האפשרות הכלכלית לחמש את שליחיהם בעירק ותימן) , וטעות קריטית נוספת עשה קרי שהציב את הדדליין שעכשיו מאפשר לאיראנים להלחיץ את המערב לויתורים נוספים מכיוון שהממשל שם את כל יהבו על ההסכם הזה ואובמה באופן אישי רואה בהסכם הנ את המורשת שלו.
    היו פתרונות רבים ואפשריים להשגת תוצאה טובה יותר , וחזרה למשטר הסנקציות ואיום אמיתי בתקיפה עדיפים על ההסכם הזה , לצערי הרב התקווה היחידה שלנו זה שבאמצעות הפרוקסי של איראן תפרוץ מלחמה בין מצאים בעודיה ומינות המפרץ עם איראן , מה שימנע מהמערב לממש את ההסכם הזה ואולי זה הסיכוי היחיד לעצור את איראן מלהפוך לגרעינית , זה נשמע רע אבל זה עדיף על התוצאה וההשלכות האזוריות של פצצה גרעינית בידיים איראניות

  23. דש

    רביב, המאמר שטחי ואינו מחדש דבר כך שאני מציע לך לבחון את העניין לעומק באחת מתכניות "המקור" שאתה עושה ולא להסתפק במחזור דברים שאומרים החברים בברנז'ה.
    השאלה כרגע אינה מה האלטרנטיבה (ויש כאלו) אלא מה המשמעות ההסכם שאליו מוביל אובמה?
    לכולם הרי ברור שאיראן תשקר ובכל מקרה ישנה טענה שלאיראן ישנה כבר פצצה אחת או שלש ושהיא יכולה גם לרכוש פצצות מצפון קוריאה. אז מה באמת ההבדל?
    ההבדל לדעתי הוא בלגיטימציה!!!
    עד היום לאיראן אין לגיטימציה לעשות שימוש ביכולת הגרעינית שלה לצורכי "סחיטה" מדינית ולקידום מדיניות ההתפשטות שלה בעולם (חזון המהפכה של חומיני). כל מה שיש לה כיום הוא טרור מתאבדים וזה כנראה לא מספיק. ברגע שהיא תחשוף את יכולותיה האמתיות או תאיים היא צפויה לסנקציות קשות ויתכן גם לתקיפה (זכור את התקיפה בעיראק בשנת 2003 בטענה להמצאות נשק כימי). חתימת ההסכם עם המעצמות וקבלת לגיטימציה למעמד של מדינת סף גרעינית מאפשר לה לעשות שימוש ביכולותה הגרעיניות לצרכים פוליטיים וזה כבר הבדל גדול. מדובר במהלך אל-חזור ולכן אסור שזה יקרה.
    תחקיר טוב של הנושא צריך גם לבדוק מי עמד מאחרי "מרד הגנרלים" שמנעו את התקיפה!! בדיעבד התגלה לנו שאשכנזי הוא סוג של פושע, שלא היסס לחתור תחת הדרג המדיני. דגן הציע לנו לסמוך על ארה"ב, דברים שהתגלו כדברי הבל. ודיסקין התגלה כאיש גס רוח ובוטה שקשה להתייחס ברצינות לדבריו.
    לגבי העימות עם נשיא ארה"ב. השפעתו חשובה אך אינה בלתי מוגבלת. בכל מקרה ישנה גם אמריקה שמעבר לנשיא וזו שלא במקרה, תומכת בישראל באופן גורף. לא מדובר בשדולה היהודית שנקרעת כיום בין תומכי הנשיא ובין מתנגדיו, אלא באתוסים עמוקים שמחברים בין שתי החברות בצורה אותנטית לחלוטין (ראה ספרו של בן-צבי "מטרומן עד אובמה"). ישראל כיום משמשת "כנייר הלקמוס" שמצביע על המדיניות ההזויה של הנשיא ומגלה עד כמה הוא מנותק מהערכים הבסיסיים של החברה האמריקאית.
    לעניין הנאום של ביבי . היום כבר ברור שהנאום הזה החזיר לתודעת הציבור את עניין ההסכם המתגבש והוא הדבר היחידי שמנע את חתימת ההסכם עד כה. גם אם ההסכם ייחתם – צריך לקוות שלא כך יקרה – הנאום של נתניהו הוא הבסיס העיקרי שיאפשר לקונגרס לפעול נגדו (לא כאן המקום לפרט מדוע).
    בברכת חג שמח!

  24. שלומי

    רביב,
    אני מבין את הצורך להשמיע קול שונה בנושא כ"כ לעוס אבל בחייך…
    ג'ורדן הוא שחקן הכדורסל האגדי הטוב ביותר בכל הזמנים. נכון, קלישאתי, ממוחזר, ומשעמם. אבל נכון. רוצה לבחור בפופה ? וויציץ ? דעה עיתונאית מרעננת בהחלט, אבל באיזה מחיר ?

  25. מעריץ מושבע

    משכנע והגיוני. לא משכנע כמו הקביעה הגאונית מלפני חודשיים שאם היינו מוסרים את הגולן, אז היום לא היה דאע"ש – אבל בהחלט בכיוון…
    אחרי שלושה חודשים קשים מאוד (החל בהמלצה הםובליציסטית לתקשורת ולמחנ"צ לתקוף את שרה אישית, דרך הדלפת שיחות פרטיות במטרה לפגוע באריאלי ודאום, וכלה בטורי הפרשנות האסטרטגית), לא הגיע הזמן לקחת אוויר, ובכ"ז להרהר באפשרות שעמדות הפוליטיות המאוד-קיצוניות שלך, אולי מערפלות מעט את שיקול הדעת שלך?
    הסכם ארה"ב-איראן הוא אסון. להרבה גורמים – אבל בראש בראשונה הוא אסון למדינה היחידה שאיראן מערערת על עצם זכותה להתקיים. לבוא ולדבר בכזה שיוויון נפש על כך שהסכם שבעצם נותן להם אישור להתחמש בנשק גרעיני בטווח הבינוני, ובטווח הקצר מעקר כל אופציה לריסונם מלבד מלחמה (שאתה בעצמך מודה שאינה בקלפים אצל הנשיא הזה, לא משנה מה), עקב ביטול הסנקציות (משטר שהיה קשה ליישמו, וייקח שנים לחדשו אחרי שיפורק) – הוא תמיד-תמיד גרוע יותר מהאלטרנטיבה.

    זה עצוב להחריד שאתה, מרוב שנאה לביבי, מעדיף להשליך יהבך על אובמה. אתה גר בת"א – הוא לא…

  26. רפי לאופרט

    אני מוצא שאין זה מקרה שדרוקר משתמש במושג "מבט אחר" לתאור העמדה שהוא מציג בבלוג כלפי המו"מ מול איראן. מבט אחר הוא תמיד עניין לגיטימי, לא ממש מחייב, לא חייב להיות שקול, הגיוני וקשור לעובדות או לתובנות אוביקטיביות שההליך כולו מייצג. "מבט אחר", הוא דרך לבטא התנגדות או הסכמה, אולם במילים אחרות מן המקובל הנהוג ובנימוקים גמישים, להעריך באופן שונה דברים שמשמיעים יודעי ח"ן, ולחוות דעה "ידענית" על מה שאומרים גורמים מקצועיים או "מוסמכים" אחרים, כשמבקשים לבקרם או להטיל ספק בשיקוליהם, מבלי להסתכן בטעות, חוסר הבנה או חוסר ידע. דרוקר הוא עיתונאי מנוסה, ומבקר חריף למדי של דעות ועמדות שמקורן בממשלות נתניהו.
    אחרי שאמרו את אלה, אנסה להתיחס למספר התבטאויות, עמדות, קביעות או ספקות שהוא מעלה במאמר, ולבחון ממבט "אחר" משלו את עמדותיו, דעותיו ותובנותיו.
    1. דרוקר: "…תקיפה לא הייתה משיגה תוצאה יותר טובה…" (מהמו"מ המתנהל עתה)
    ת: באמת?! מהיכן הוא יודע זאת? או אולי זו ספקולציה שלו, אבל אין הוא מציג אותה ככזו? ההבדל העיקרי בין הסכם לתקיפה הוא שהסכם ניתן להפרה בכל עת, יחסית בנוחיות רבה, בזהירות רבה, בחשאי, ובמספר גדול מאוד של דרכים ושיטות, מבלי שהדבר יתגלה ומבלי שהצד האחר ידע שההסכם הופר עד שילמד זאת מן המציאות החדשה. אבל גם אם יגלה זאת תוך כדי התקדמות "לפריצה הסופית" שתיתן בידי איראן נשק גרעיני מבצעי, השאלה המכרעת היא מתי יקרה הדבר. הואיל והאיראנים ידועים כמתוחכמים ושקרנים מעולים, סביר להניח שיצליחו להטעות את יריביהם עד כדי ביטול בפועל של היכולת למנוע מהם באמת נשק גרעיני. תקיפה הורסת פיזית את היכולות, ובמידה שהיא מתוכננת נכון גם את המערך האנושי העומד מאחורי הפרויקט. גם את אלה ניתן לשקם, אבל התהליך ממושך יותר, יקר יותר, וניתן פחות להסתרה. ככל שהתקיפה מקיפה יותר ומוצלחת יותר, השפעתה עמוקה יותר וממושכת יותר. מי שמנהלים כיום את המו"מ כתחליף (מפוקפק) להרס היכולות, אינם ששים באמת למנוע יכולות איראניות בכל מחיר. היחידים שיש להם אינטרס אמיתי בכך הם ישראל והמדינות הסוניות המכונות "מתונות". מי שאינו מעוניין למנוע באמת את היכולות כיום, לא ממש יחפש עילה לתקוף גם מחר, ויתכן אפילו שכשיגלה את האמת על הפרת ההסכם, יעשה כמיטב יכולתו להסתיר זאת זמן ממושך ככל האפשר.
    שנית, הספקולציה מתיחסת גם לשאלת התגובה האיראנית הצפויה. איש אינו יודע באמת איזה אופי תלבש ומה יהיו ממדיה. אם תפתח איראן במערכה אזורית מקיפה, תספוג מהלומות לא רק בתשתית הגרעינית אלה אלא בכל מערך התשתיות הלאומיות, ויתכן שאפשרות זו לבדה תמנע ממנה "להתפרע" – תגובה כן, התפרעות לא. דרוקר מתעלם מכל וכול מהאסטרטגיה האיראנית הכוללת, שתוכנית הגרעין הצבאית היא רק חלק ממנה. השאיפה האירנית היא לשלוח במזרח התיכון, ליצור לעצמה גישה לים התיכון, לשלוט על מעברי הים של ים סוף ותעלת סואץ ובב-אל מנדב ועל מקרות הנפט העשירים של המפרץ הפרסי. באופן זה תהיה למעצמה עולמית ולא רק אזורית. יש סימנים רבים למגמה זו, ובכללם הפעילות בסוריה ולבנון, בסודן, בנסיכויות המפרץ, בסיני וברצועת עזה בצעדים ימיים ראשוניים של נוכחות הצי האיראני בים התיכון, בהשתלטות מודרגת על עיראק ועוד. מהלך ארוך טווח אחר הוא תכנית לעידוד הילודה באיראן. איראן מבינה היטב את המשקל של הדמוגרפיה "הידידותית" בבניית העוצמה הלאומית הכוללת על כל רבדיה. אילו פעל המערב צבאית נגד איראן עכשיו, אם לא עשה זאת לפני 3- 5שנים, היה מוצא את תהליך ההתעצמות והתפשטות הכוללת של איראן עדיין בחיתוליה. בעוד מספר שנים לא רב תהיה איראן גם מבחינת אסטרטגיית ההתפשטות בעמדה של מוכנות לפריצה סופית. תקיפת מתקני הגרעין של איראן אז, עשויה לשחק בצורה מושלת לידי איראן, שבתגובה שתקיפה תשיב במספר צעדי תגמול מהירים שישנו את המאזן הגיאופוליטי האזורי איזון בלתי הפיך. אם כיום ניתן להשיג את מירב התוצאות ע"י תקיפה אוירית בשילוב עם פעולת כוחות פשיטה מיוחדים מוטסים, לאחר השתלטות על שטחים קריטיים של כוחות יבשתיים ומוטסים, האפשרות של NO BOOTS ON THE GROUND תהפוך לבדיחת השנה.
    השיקול בעד ונגד תקיפה ישראלית הוא אותו שיקול, רק יותר אקוטי. העוצמה המערבית ואפילו העוצמה האמריקנית לבדה, יכולים התמודד מול איראן בכל המתאר, רק במחיר שונה לחלוטין. העוצמה הישראלית מוגבלת הרבה יותר, ומבחינה זו תקיפה עכשיו ולא המתנה לפריצה האיראנית הגדולה, היא הדרך הנכונה ואולי היחידה.
    2. דרוקר: "נתניהו לא שכנע את עצמו לגבי הצלחת התקיפה… וגו' "… "עובדה שלא תקף".
    ת: הנקודה הנכונה היחידה היא שנתניהו טרם הורה לתקוף, ככל שידוע לנו. אני מקווה שזו העובדה הנכונה ולא שהורה אבל לא קיבל מצד ראשי המערכת הביטחון את הגיבוי המלא, ולכן נרתע מהצעד הסופי. הסבוטז' שחווינו מצד אותם ראשי המערכת ששרתו תחת נתניהו בכנסת ה- 18 וה-19, טעונים מחקר רציני. הציבור חייב לדעת אם ראשי מערכת הביטחון "הביעו דעות" נגד הדרג המדיני הממונה, "נקטו עמדות" או ממש חיבלו ביכולת הביצוע של הממשלה. קשה לי לראות ראש ממשלה בישראל יוצא למהלך כל כך קרדינלי, כאשר הוא מסופק אם יוכל או עד כמה יוכל לסמוך על האינטגריטי של ראשי גופי הביטחון שלו. השאלה אינה מה דעותיהם, אלא בהינתן שדעות אלה נשמעו ונדחו, וראש הממשלה ושר הביטחון הורו להערך לתקיפה, באיזו אדיקות משמעתית, ונכונות לשרת את המדינה עפ"י קביעת הדרג הנבחר, פעלו גורמים אלה. לפי תחושת הבטן שלי, ובפרט לאחר מסע הדה-לגיטימציה של מערכת הבחירות האחרונה נגד נתניהו ע"י אותם אנשים עצמם – זו שאלה פתוחה בעליל.
    ארה"ב היא פתרון מצויין, אבל רק אם היא רוצה… ארה"ב יכולה לעשות "חצי עבודה" ולעורר את כל השדים מבלי להשיג את מינימום התוצאות שבגינו ראוי לראות בה מבצעת עדיפה. או אז, לא היא תהייה "הקורבן", אלא אנחנו. ועל יסוד ההצעה המצויינת הזו נמצא עצמנו במצב "גם נאכל את הדגים הבאושים, וגם יגרשו אותנו מן העיר…". תודה דרוקר על עצת אחיתופל זו. אם ארה"ב אינה רוצה לפעול, אין פרוש הדבר שלא קיימת אופציה ישראלית. גם בין שני אגפי משוואה זו קיים קשר יחס ישר: נחישות ישראלית עשויה להוביל גם לפעולה אמריקנית, היסוס ישראלי מחזיר את ארה"ב לדרך השלילית של מו"מ ללא שום אופציה אחרת, כפי שהוסבר לעיל.
    3. דרוקר: " המשך המצב הקיים…"
    ת: מתווה הסנקציות השיג מטרות חלקיות ומשניות, ויש לא מעט מומחים ומשקיפים שגורסים שבעצם לא השיג באופן ממשי דבר; הכל בערבון מוגבל ובתנאים לא תנאים. אילו הופעל משטר הסנקציות כפי שניתן היה להפעילו בהדרגה אך בלי רחמים, היה משיג קרוב לוודאי הרבה יותר. באין אופציה ישראלית ממשית, שהכל מאמינים בה, אין מוטיבציה גם למשטר סנקציות דרקוני.
    קרוב לוודאי שאירן הבינה שחרף הצהרות אובמה, אין מאחורי משטר הסנקציות הקיים כוונה צבאית או כוונה להחרפה משמעותית של הסנקציות, ולכן אל לה להתרגש – עצבים "ופוקר" של מו"מ הם שם המשחק, ולא התרשמתי שקרי או אובמה הם שחקני פוקר טובים יותר מהאיראנים. משהבינה זאת, יכלה לאיים בתגובות בלתי-מרוסנות לא רק על תקיפה אלא גם על החרפת הסנקציות, דבר שהיה גורר את המערב לתגובות כוחניות. במצב זה עמד אובמה בפני שני כשלים אפשריים: א. התפוררות ברית מטילי הסנקציות, ובעקבותיה התפוררות המדיניות האמריקנית וביזיון בינלאומי ענקי, ולא חסרים כאלה כבר כיום. ב. הגררות לפעולות צבאיות לא אפקטיביות שנזקן עשוי להיות רב מתועלתן, או גודל ההשקעה בהן עשוי להיות גבוה בהרבה ממה שהוא מוכן להניח על מזבח זה, במסגרת המדיניות הכוללת של משטרו – פנים וחוץ.
    כך, באמצעות קואליציה לא קדושה של ישראלים שוטים שרואים בעצמם אסטרטגים גאוניים, ממשל אמריקני רופס ברית מערבית של מלחכי פינכה שטווח ההסתכלות ההיסטורית שלהם אפסי והחיים הטובים עכשיו בכל מחיר הם מבחנם האולטימטיבי, הצליחה ומצליחה אירן לנטרל את האיומים והלחצים עליה, ולנווט את התוכניות הלאומיות שלה בביטחה לעבר המטרות שהציבה לה.
    אם לזה קורא דרוקר מבט אחר, אני מעדיף מאה מונים את המבט שמציגים נתניהו ותומכיו, גם אם אינני מאושר מן האופן בו הם ממשים כל מה שהם אומרים.
    זה איננו סוף פסוק. יש נימוקים נוספים נגד "המבט האחר" של דרוקר, אלא שהבאתם כאן ועכשיו יכבידו על הקורא וייגעו אותו. אעשה זאת כאן בימים הבאים כהשלמה.
    4. דרוקר: … "לא ימהרו להפר את ההסכם…"
    ת: באמת? מהיכן יודע זאת דרוקר? ומה יהיה אם כן ימהרו?! ואולי הם אינם מתכוונים כלל לכבד את ההסכם אלא להעמיד פנים שכך, ובעצם כבר נערכו להמשך ביצוע התכנית בחסות ענן האבק שהרימו הם והמעצמות סביב מו"מ- הדמה שנוהל במשך חודשים, בעיקר כדי להביא לצימצום הסנקציות ומניעת החרפתן?
    מאחר ופרט לאובמה אף אחד במזרח התיכון אינו מאמין באמת לרצונם הטוב של האיראנים, מה יעשו המעצמות אם בגלל מדיניותן הנרפית בהנהגת אובמה, יתברר שהתוצאה העקרית של ההסכם כביכול היא האצת מרוץ-חימוש גרעיני באזור? סעודיה כבר הזהירה על כך בפה מלא ומצרים – בקול ענות חלושה, ועוד היד נטויה. אבל לא רק מרוץ חימוש גרעיני מאיים על האזור. לא לכל המדינות יכולות מתאימות לכך והאמצעים הדרושים, ויתכן שחלקן יידרש לפיתוח יכולות בלתי-קונבנציונליות מסוגים אחרים.
    ואם ישראל או מישהו אחר יתחיל לטפל בתשתיות האזוריות שהיא בונה להשתלטות על המזרח התיכון ויסכן אותן, האם גם אז לא "תפרוץ" איראן לעבר יכולת גרעינית, בכדי לקדם את חזונה ולשמר את יכולותיה והשקעותיה? קביעתו של דרוקר בנקודה זו נראית בעיני הימור חסר אחריות או סתם מילים בעלמא.
    5. דרוקר: אוסף של ספקולציות על התמתנות אפשרית של המשטר האיראנית על רקע ההסכם.
    ת: לא רציני. איראן לא פנתה לתכנית גרעינית כל כך גרנדיוזית מסוכנת ויקרה כתרגיל "סתמי" לצרכי הפגנת יכולת. למשטר אג'נדה ארוכת-טווח וכוללת. הוא עומד ויעמוד בפני עימות עם האיסלאם הסוני הקיצוני על שלוחותיו הרבות וכמו ביהדות ובדתות אחרות, הריבים הכי קשים והכי עקובים מדם הם "ריבי אחים". אם תסתלק עתה איראן מתכנית הגרעין היומרנית שלה, תחשב כמפסידה, תאבד עוצמה ויוקרה ותפגע בראש וראשונה במעמדה בתוך העולם המוסלמי, בראש וראשונה בזה הפונדמנטליסטי. בכל מקרה של עימות בין-איסלאמי גדול, תעמוד איראן בין היתר גם מול פקיסטן גרעינית שהיא סונית בעיקרה. העולם הסוני הוא כ- 80% מן העולם המוסלמי, ולכן יש לאיראן גם נחיתות מספרית גדולה במאבק פנים-איסלאמי. אם יתפתח מרוץ חימוש גרעיני באזור בהשפעת ההסכם, ויתור על תכנית הגרעין, יסיג אותה לאחור עוד יותר ובתנאים רעים יותר. האם תוותר על כל מה שהשיגה ועל כל שהישגים אלה מקנים לה בנסיבות אלה – אני מסופק מאוד. אולי תתנהל ביתר זהירות ובדרכים מעט שונות, אבל לדעתי תמשיך לקדם את תכנית הגרעין גם בזכות ההסכם. ההסכם לא ימתן את החזון הלאומי של הרפובליקה האיסלאמית האיראנית. לכן, הנחת ההתמתנות של דרוקר נראית לי יותר כהזיית לב, כנימוק מן השרוול בוויכוח אבוד מראש, או סתם כחוסר קריאה נכונה של המציאות.
    לסיכום:
    בביטחון לאומי ובאיומים חמורים לא עושים שימוש בהנחות, השערות ותקוות-שווא. מכינים את התשובה הטובה ביותר האפשרית, לרבות דרכי הפעלתה. אני סבור שהאיראנים מוכיחים עד כה שהם מבינים זאת היטב.

  27. צריך עזרה?

    זה זמן שאני מאוכזב ממך שוב ושוב, לצערי.
    מסתמן שהכינוי שדבק בך ״העתונאי ההזוי״
    מוכיח את עצמו פעם אחר פעם. חבל…
    כל טוב,
    דוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.