המאבק הפתטי על תיק ההסברה, שקרוי בטעות תיק החוץ, הוכרע

מאת  | 26 באפריל 2015
 
בשעת לילה מאוחרת, הודיע נפתלי בנט על כניעתו. מי שהכריע את נתניהו במו"מ הקואליציוני הקודם, נאלץ להניף דגל לבן ולקחת את התיק בו לא רצה בשום פנים ואופן. עכשיו מתברר כי "התאהב" בו בכלל ואנחנו לא ידענו. מה שהכי מדהים במאבק לחיים או למוות שהוא ניהל עד אתמול ב – 23:00 סביב תיק החוץ זה שהגלדיאטורים שנאבקו לא שילמו שום מחיר ציבורי. נפתלי בנט ואביגדור ליברמן דחקו הצידה כל ערך ראוי לטובת האגו הפרטי שלהם ואף אחד לא אמר כלום. לא מפחדנות. מסתבר שכבר אין לנו ציפיות מהם. זה ברור לנו שהם ירמו אותנו בקמפיין הבחירות, ידברו על נושאים מסויימים ואחרי הבחירות ידרשו דברים אחרים בכלל. ברור. מה חשבתם? מה ציפיתם? הם פוליטיקאים.
תיק החוץ הוא כבר מזמן לא תיק חשוב. מעמדו כאחד משלושת התיקים הבכירים הוא קשקוש גמור. תיקי החינוך, האנרגיה והמים, המשפטים ואפילו התקשורת חשובים ממנו. שר החוץ, במתכונת המודרנית שלו, ממלא לוח זמנים גדוש עד להתפקע. נסיעות, קוקטיילים, רק בדבר אחד הוא כמעט לא מתעסק. בעניינים הבוערים של מדיניות החוץ. הנושא האיראני אצל ראש הממשלה, שר הבטחון והמוסד. אפילו שטייניץ מקבל שם איזו נגיעה. שר החוץ? לא קשור. המו״מ עם הרשות הפלשתינאית, כשהיה דבר כזה, נוהל על ידי ראש הממשלה ושרת המשפטים. התיק של (החרבת) היחסים עם ארה״ב מנוהל על ידי ראש הממשלה. שר החוץ הוא בקושי שר הסברה משודרג. הוא מקבל את הטייטל היוקרתי כשהוא מתראיין בסי אן אן ופחות או יותר זהו. סליחה, הוא גם יכול להתעסק בנזיפה באומות העולם הצבועות – דנמרק ושבדיה ודרום אפריקה, כולם צבועים, עם כולם עוד אפשר להרוס את היחסים.

אה, לשר החוץ יש גם לגיטימציה לנסוע יותר מכולם. הוא לא צריך לחפש תירוצים מתחת לשטיח למה כשר כלכלה הוא בוחר לבלות מאות ימים בחו״ל. לאן נוסעים? במקרה הטוב, למדינות באפריקה שרגל שר חוץ ישראלי לא דרכה בה מעולם. במקרה הרע לוינה, וינה ושוב וינה. שר החוץ הנוכחי הביא את משרד החוץ לשפל חסר תקדים בגלל עצלנותו ועמדותיו המדיניות, אבל גם שרים ידידותיים יותר לסביבה, כמו דוד לוי וסילבן שלום, לא באמת השפיעו על מדיניות החוץ.
במהלך הקמפיין נפתלי בנט תפס לעצמו את עמדת מטיף המוסר. הוא הרביץ בתקשורת תורה על חוסר איזון ותקף את מערכת המשפט שלא מייצגת את הציבור (״נדרוש את תיק בטחון הפנים״). תיק החינוך נשמע כמו מקום טוב למטיף מוסר, אבל עד אתמול אמרו בסביבתו שהם לא ייתנו לליכוד להפוך את נפתלי שלהם לזבולון המר חדש.
בנט גם לא חלם להיות שר המשפטים או שר התקשורת, מה פתאום? מה, האמנתם באמת לנאומים שלו? חבורה של פתיים שכמותכם. בנט התראיין מאות פעמים במהלך הקמפיין,  אבל מעולם לא טרח להגיד לציבור שיש לו הבטחה מראש הממשלה להיות שר בטחון, כפי שהוא טוען היום ובוודאי שלא רמז שהדרישה האולטימטיבית שלו לכניסה לממשלה תהיה תיק החוץ. הנימוק של דוברי ״הבית היהודי״ לדרישה היה עוד יותר מקומם. לא יכול להיות שמפלגה קטנה מאיתנו (איווט), תקבל תיק בכיר משלנו. התיק הבכיר שמנהיג הציונות הדתית יכהן בו, מסתבר, הוא לא פונקציה של ערכים, אידיאולוגיה וצרכי הציבור שהוא מייצג. זה עניין של מעמד, אגו, למי יש יותר גדול.
על מנהיג ״ישראל ביתנו״ אין טעם אפילו לרדת. אפילו הציבור שלו כבר הבין את עומק הציניות של ליברמן ושענייני הגיור, ברית הזוגיות ושאר מצוקות עולי חבר העמים, מעניינות אותו פחות מסיור טעימות היין הבא שלו. אני כותב ׳אפילו הציבור שלו׳ כי במשך שנים ליברמן ניצל את חולשת התקשורת בשפה הרוסית, כדי לשלוט בה ולתווך לציבור הרלוונטי מסרים מוטים.
ב 2009 עמדתי מחוץ ללשכת נתניהו לדבר עם בכירי הליכוד, שבדיוק שמעו מראש הממשלה הנבחר מה יהיה תפקידם. כשמשה כחלון יצא, הוא סיפר שנתניהו הציע לו חצי תיק תקשורת. התיק יפוצל לשר המדיה ושר הטלקום, או משהו דומה. חצי לו וחצי ליולי אדלשטיין. ״אמרתי לביבי״, סיפר כחלון ״אתה לא רוצה, אל תיתן לי תיק, אבל בלי ההשפלות האלה״. תיק התקשורת לא פוצל, אבל רציתי להציע לנתניהו לפצל את תיק החוץ, עד שבא בנט ב 23:00 ו"התאהב" בתיק החינוך.
המאמר הופיע הבוקר ב"הארץ"

תגובות

תגובות

7 תגובות על “המאבק הפתטי על תיק ההסברה, שקרוי בטעות תיק החוץ, הוכרע

  1. שרון

    רביב, טוב שכתבת שליברמן טס הכי הרבה לוינה..מפני שבוינה הוא לקוח קבוע במכון הליווי בבליון (כפי שפרסם אלדד יניב בשנה שעברה באתר וואללה!) זה שליברמן עושה אפס במשרד החוץ אנו יודעים..אני רק מקוה שעבור הביקורים שלו בבליון הוא משלם מכיסו הפרטי ולא מהכיס שלנו…

  2. גדי

    בנט היה שנתים במשרד הכלכלה שזה משרד ( העבודה המסחר והתעשיה בעבר )לא מספיק גדול הוא פעל בו שנתים הספיק מעט
    למה שלא יקח את התיק לעוד קדנציה .ולהמשיך לטפל ביוקר החיים בישראל .ולהורד מסי יבוא .עד כמעט הסוף ..לאפשר ליבא בקלות יותר .לצמצם את מכון התקנים .לצמצם תקנים יחודים לישראל .לטפל בפיקוח על גני הילדים הפרטים מי גיל אפס עד שלוש.. ועוד צימצומים על הקלות ביוקר החם !!!

  3. פולי

    אולי בכלל צריך להפריד את משרת השר מהישיבה בממשלה ובקבינט, הרבה מהפוליטיקאים רוצים להיות שרים בעיקר כדי להשפיע על המדיניות הכללית של המדינה ופחות בגלל שמעניין אותם להשפיע בנושא ספציפי (חינוך, ספורט, ביטחון פנים). בסוף יוצא שהשר מתוסכל ומשועמם מהתפקיד ותחום האחריות שלו נפגע. ככה יהיה יותר פשוט למנות שרים מקצועיים.

  4. מרים

    שר החוץ אחראי גם על דסק אירועי החירום בחו"ל. בלי שר חוץ, שאינו חובש כיפה, איך היו מתגייסים המתנדבים שלנו לעזור כשיש מפולת שלגים, רעידת אדמה או מגיפת אבולה, לא עלינו? הרי כל הצרות האלה מתרחשות תמיד בשבת, כידוע לכל.

  5. אייל

    שרון,
    ליברמן נוסע לוינה כי הבוס שלו, שלאף , גר שם. ה"פינוקים" זה רק חלק מההנאות שאיתן שלאף מורח את ליברמן. ( גם זה מאלדד יניב) .
    בנט כשר חינוך זו בדיחה גרועה אבל מתבקשת במסגרת המכירה הכללית של המדינה אחרי הבחירות. מוכרים לא רק מה שיש אלא גם את העתיד ….
    זה שבנט "הסכים" לקבל את החינוך לא אומר כלום. עדיין אני בכלל לא בטוח שהקיסרית חובבת הבקבוקים תאשר לבעלה להסכים שבנט ושקד יכנסו לממשלה . פעם שעברה היא נלחמה אבל הברית של בנט-לפיד הכריחה אותה לוותר. הפעם בנט לבד. היא אפילו לא מסכימה שהשיחות יתנהלו בבית בבלפור….
    בנט פעם אמר לקיסרית שרצתה שיחזיר כסף שביבי שילם לו על עבודה – שהוא לא עובד אצלה . כעת הוא מבין שהוא מתחנן לקבל עבודה אצל מי שעובד אצלה .
    אגב, היא בטח תגחך בהנאה לקרוא את זה . יש לה צוות ממשלתי שאוסף עבורה כל פיסת מידע שהיא מוזכרת בו.

  6. אלי כ"ץ

    ההשוואה בין בנט לזבולון המר , זה ממש חילול השם
    המר יצג את המפד"ל שהייתה מפלגה אידאולוגית שגישרה
    בין קצוות החברה הישראלית.
    למפד"ל הייתה מסורת של בניית מערכת חינוך מפוארת וציונית.
    אי לכך המר היה מקובל על מרבית החברה בישראל.
    קיצוניות סקטוריאלית חסרת נסיון בחינוך , תגרום לנסיגה בתהליך החינוכי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.