מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה

מאת  | 11 ביוני 2012
 

מאמר שפרסמתי הבוקר ב"מרקר" לקראת הכנס השנתי של התנועה לחופש המידע. הכנס ייערך ב – 19.6, יום שלישי, החל מהשעה 17:00 בבי"ס למשפטים של המכללה למנהל בראשון לציון ויעסוק הפעם בשקיפות בתקשורת. ידברו: רזי ברקאי, ח"כ אורי אורבך ורותי יובל. הכנס פתוח לציבור.

תריצו בגוגל את המשפט הבא: מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה. המסך יתפוצץ. מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה לטענות קשת בנושא סיקור פרשת הכדורים ב"האח הגדול"; מ"ידיעות" לא נמסרה תגובה על טענות לפרסום שגוי בנושא בדיקת הפוליגרף שעברה האם שנחשדה בהתעללות בתאומיה; ומהעיתון לא נמסרה תגובה אפילו לסתם מינוי של סגן עורך חדש.

אולי סתם לא נמסרה תגובה? יכול להיות שהדוברת ב"ידיעות" קצת אטית? זהו, שאתם מניחים שיש דוברות. נסו לחפש בגוגל את המשפט: "ידיעות" סירבו למסור תגובה. תגלו שלפי התוצאות העיתון סירב למסור תגובה לאיזה טיזר שנשכח ב"ממון" והפיל לכאורה מניה. הם סירבו למסור תגובה לטענה על ניגוד עניינים מובנה של פרשן לענייני בריאות (כמה זה קשה לחבר תגובה סבירה לטענה הזאת?). אחר כך תקתקו בגוגל: ""מידיעות' נמסר בתגובה". הידיעה הראשונה שעולה היא ממארס 2005.

"ידיעות אחרונות" הוא רק מקרה מוקצן. כולנו חולים במחלת חוסר השקיפות. אנחנו לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד. למה מי אתם בכלל? מה תעשו לנו? אנחנו לא צריכים להגיד דבר על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. קופסה שחורה. הכנת העמוד הראשון של העיתון יותר חשאית מתהליך הכנת התקציב. סידור הליין אפ של מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה היא מינימום תוכנית התקיפה הישראלית באיראן. למה החליט העורך שהוא פותח עם גבעת האולפנה? למה הוא לא עושה פולו-אפ לידיעה של הערוץ המתחרה? איך נגנז לפתע תחקיר מעניין? למה בעיתון אחד אין מלה חיובית על ועדת הריכוזיות ובעיתון אחר היו 50 כותרות ראשיות בעניין בשנה?

זו לא סתם חוסר שקיפות. זה מוסר כפול. העיתונאים דורשים מהממשלה שתיתן הזדמנות הוגנת בקבלת עובדים, שתפרסם מכרזים, שלא תנהג בפרוטקציה. אנחנו נוציא להורג שר שנתן למקורביו ג'ובים. מישהו ראה מודעת "דרושים" לתפקיד כתב בכלי תקשורת גדול? אנחנו דורשים מהשלטון שישלב נשים, ערבים ורוסים בתפקידים שונים. האם שמעתם כלי תקשורת שמדווח כמה כתבים ערבים יש לו? יוצאי חבר העמים?

העיתונאים דורשים מהרשויות שייתנו דין וחשבון על מחדליהן, שלא יטייחו ושיישאו באחריות – לשריפה בכרמל, למרמרה, למלחמת לבנון השנייה ולפערים החברתיים. וכשאנחנו מפרסמים מסמך מזויף או טוענים שבטוח יש לסדאם חוסיין נשק לא קונבציונלי (עיתונים אמריקאיים מכובדים, שטענו את אותה טענה, פירסמו אחרי המלחמה תחקירים מטעמם בשאלה "איך טעינו?" ומה המסקנות שאנחנו צריכים להסיק מכך, כולל פרסונליות).

אנחנו דורשים בצדק מהשלטון שיתקשר עם הציבור, שיענה לפניות. ניסיתם להתקשר לכלי תקשורת גדול? לקבל תשובה? לדבר עם העורך הרלוונטי?

נכון, לא כל העיוותים האלה קשורים לשקיפות. חלקם עמוקים יותר ובעייתיים יותר, אבל זו טיבה של שקיפות. אם אתה יודע שיום אחד תהיה חייב לדווח על שיקוליך, יש סיכוי גדול יותר שבזמן אמת השיקולים שלך יהיו ענייניים. אם תצטרך לתת תשובה לשאלה למה לא עשית פולו-אפ לידיעה חשובה של המתחרה, אולי תצטרך לגנוז את המדיניות הפופולרית בחדרי החדשות – אל תעשה פולו-אפ על סיפור של המתחרה, אלא אם אין ברירה, מתוך תקווה שהסיפור שלו ייקבר.

אנחנו, העיתונאים, דורשים, ובצדק, שינהגו בכלי התקשורת כאילו הם פועלים במרחב הציבורי. אנחנו לא סתם חברות עסקיות שנועדו למקסם רווחים. אנחנו באמת לא. אנחנו פועלים במרחב הציבורי ומגיעה לנו קצת יותר הבנה בבתי המשפט לתפקידנו. מגיעה לנו יותר נגישות לשלטון. מגיע לנו?

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.