גם שטייניץ אחראי

מאת  | 22 ביוני 2012
 

הטלפון הנייד מצלצל. על הצג כתוב 02-5317201. איזה מזל שיש ״התעלם״ באייפון, אחרת הייתה הולכת לי עוד חצי שעה. רגע, שוב הנייד. הפעם מספר חסום. האם זו שוב סיוון מלשכת שר האוצר? היא עושה לי תרגיל?

– ״שלום, זו סיוון מלשכת שר האוצר. השר רוצה לדבר איתך״.

– ״רגע, רגע, סיוון, אני עסוק, אני לא יכול, בבקשה, לא עוד חצי שעה של שטייניץ נגד דו״ח המבקר. הוא כבר אכל לי את הראש בפגישה ועוד אחת ובכנסת ובטלפון״.

בתקשורת דווח על מכתב הפרופסורים. 21 פרופסורים וכלכלנים חתמו על מכתב למען שטייניץ, ביוזמת שטייניץ, כמובן. ממתי יוסי קוצ׳יק פרופסור? אה, הוא בטח שייך ל״כלכלנים״. למה לא מיתגו את המכתב כ״בכירי האוצר לשעבר בעד שטייניץ״? נכון, יש בין החותמים גם אנשים שלא היו באוצר, אבל הגרעין הדומיננטי הוא בכירי האוצר שיצאו להגן על יורשיהם, על הנורמות שהם מכירים, על איכות החיים שלהם. הם מעדיפים שיקראו להם פרופסורים. לפרופסורים יש ניחוח אקדמי כזה.

שלא תהיה אי הבנה. ההמצאה של המבקר, מוסד ה״האחריות המיוחדת״, מיותרת וחסרת משמעות. אפשר היה להעביר את המסר בלי ״אחריות מיוחדת״, אבל המסר מאוד חשוב – לא הגיוני שתסתובב פה קבוצה של אנשים, איכותיים כל שיהיו, שינהלו את המדינה ולא תהיה להם שום אחריות. לא משנה מה החליט סגן הממונה על התקציבים ובאיזה נושא, לעולם הוא לא ישלם מחיר אישי על החלטתו. שר יודע שאם ינהל סיכונים לא נכון, הוא עלול להיפגע. מנכ״ל משרד ממשלתי יודע את זה וכל פקיד בכיר, חוץ מאלו שבאמת מנהלים את המדינה. הסיירת של אגף התקציבים, החשב הכללי, הממונה על השכר: בכירי משרד האוצר. הם התרגלו שהם יקבלו את כל ההחלטות ולעולם לא יישאו בשום אחריות וכשהמבקר מבקש מהם לשאת באחריות, הם מתקוממים. התקציב ייפרץ, לא נוכל לנהל אותו, השמיים ייפלו. סליחה, אתם לא אלו שהטפתם לכולנו לנהל סיכונים? אז תנהלו גם אתם סיכונים.

הנה שאלה לבכירי האוצר מתוך הקורס הדמיוני לניהול סיכונים:

מה אמור לעשות שר אוצר סביר שהשתתף בישיבה בה קרו הדברים הבאים: הייתה הסכמה כללית שמצב מערך הכיבוי קטטרופלי ושהאסון בפתח. הישיבה הסתיימה במבוי סתום והיא הסתיימה כך מכיוון ששר האוצר חסם בגופו כל אפשרות של פתרון:

א. לזמן דיון עם שר הפנים. לבדוק איתו איך אפשר בכל זאת לגייס תקציב זמני לטיפול בדברים הכי בוערים (הם היו מוצאים בחמש דקות)

ב. לזמן דיון עם אנשי אגף תקציבים הרלוונטיים ולחפש פתרון (זה היה נפתר כבר בשלב הזימון)

ג. לא לעשות דבר.

האם המכובדים שחתמו על המכתב חושבים שג׳ היא התשובה הנכונה? ואם היא לא התשובה הנכונה, לא צריך לשלם השר איזשהו מחיר על החלטות מוטעות בנושאים של חיי אדם?

בצמרת האוצר נהוג במשך שנים לקיים קורס אילוף בלתי רשמי לשרי אוצר. בכיר אחד מעביר את המקל לבכיר חדש. אב לבנו. איך לדאוג שהשר לא יתערב, לא יקבל חלילה החלטות.

 מטרת הקורס היא להוציא שרים ממושמעים, כאלו שלא מתווכחים עם ׳אנשי המקצוע׳, לא יושבים חלילה עם שרים אחרים בעצמם לישיבות בענייני תקציב (״עזוב, תוריד את זה מעצמך  למה לך להסתבך בזה? אנחנו נשב איתו ונביא אליך רק את המחלוקות האחרונות להכרעתך״) והופכים למעשה לקציני ההסברה של עמדות המשרד. שטייניץ הוא אחד מהמאולפים שבשרי האוצר. הוא כמעט ולא יורד לפרטים, נותן לח׳ברה הטובים לנהל את המדינה. 

21 האישים שחתמו על המכתב הם אנשים ראויים. אין לי ספק שהם מאמינים בכל ליבם שהם מגינים פה על המבצר האחרון של ממלכתיות וענייניות בישראל. הם לא טועים בהרבה, אבל גם במבצר הזה, אנשים צריכים לשאת באחריות לפעולותיהם.

שאלה אחרונה בהקשר הזה – האם המכובדים קראו את דו״ח המבקר לפני שחתמו על המכתב? האם העיתונאים שכותבים עכשיו בעד שטייניץ קראו?  או קיי, שטייניץ אכל לכולנו את הראש. הוא נשמע מאוד משכנע, הוא רודף אחריך עד הדלת ומשמיע את הטיעון בפעם החמישית. לגיטימי, נלחם על חייו הפוליטיים. בחודשים האחרונים הוא השקיע מאות שעות, לא פחות, בתדרוך אינסופי של עשרות עיתונאים. אם היה משקיע עשירית מזה בזמן אמת במציאת פתרון למצוקת הכיבוי, הוא לא היה בתוך הדו״ח. זה לא אומר שלא הייתה שריפה וזה לא אומר שלא היו הרוגים. זה רק אומר שכך צריך לפעול שר אוצר. ושלא יובן לא נכון,  צודק שטייניץ ששר אוצר לא יכול להיות אחראי לכל אסון שקורה פה, אבל כן, במקרים קיצוניים של פסיביות ושטחיות ראוי להטיל גם עליו קצת אחריות.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.