זוכרים את ה׳נאנסת המדגימה׳? ביהמ״ש העליון התיר לבקשתנו את שידור קלטת הדיון

מאת  | 10 בספטמבר 2015
 

באיזשהו שלב עורכי הדין הפליליים (אהרון שליין ומיקי חובה) שמעו ואמרו – לא רואים שום פסול. איפה הבעיה? זו נקראת הדגמה? ראיתי שהם לא עושים את עצמם, שככה באמת הם חושבים. האינסטינקט הראשוני היה – אויש, אם ככה, אז הסיפור שלנו קיבל מכה, כי מסתבר שאין חריג בחקירה נגדית כזאת של קורבן תקיפה מינית, אבל אז צנח לי האסימון. בעצם הם רק הסבירו לי כמה הבעיה הרבה יותר חמורה. זה לא עורך דין בעייתי אחד, שחקר נערה אחת שנאנסה. זה ככה נראה ונשמע במקרים רבים, אולי ברוב המקרים.

טוב, אבל התחלתי מהסוף. אז קצת רקע:

ביוני 2006 הלכה נערה בת 14.5 לא רחוק מביתה בירושלים. 4 צעירים התנפלו עליה. אחד שמר, שניים ריתקו את ידיה ושלישי עשה בה דברים נוראיים. באיזשהו שלב היא הצליחה לברוח, עלתה על איזה ג'יפ של עובר אורח ונמלטה. מאוחר יותר היא התלוננה נגדם, אבל בהתחלה לא הזכירה את המילה 'אונס' , התביישה. דיברה רק על תקיפה, מעשים מגונים. אחרי חצי שנה לא יכלה לשאת את העובדה שהם עומדים לצאת בעונש קל ומסרה עדות מלאה על אונס. לעובדה הזאת יש חשיבות, כי זה אומר שלא היה דו"ח רפואי שנעשה למתלוננת על אונס.

ה'שומר' של החבורה היה קטין בעת ביצוע העבירה ולכן נשפט בבימ"ש לנוער והורשע על פי הודאתו בעבירה נלווית לאינוס. שלושת האחרים שכרו את עו"ד בלום. ב – 2008, כשהנערה בת כ 16, היא הגיעה לדוכן העדים בביהמ"ש המחוזי לחקירה נגדית. מה שקרה ב – 4 שעות החקירה ההן הפך אולי לחקירת קורבן עבירות מין השנויה ביותר במחלוקת אי פעם.

המחלוקת התחילה לפני כשנתיים. המתלוננת לא יכלה לשאת יותר את כאבה והיא הלכה לעו"ד רוני אלוני סדובניק. לא הרבה לאחר מכן פרצה הדס שטייף בגלי צה"ל עם סיפור על כך שהמתלוננת התבקשה להדגים בביהמ"ש כיצד נאנסה. פרצה סערה גדולה. בצדק. נציב התלונות על שופטים כתב דו"ח. בלי להיכנס לניואנסים והם חשובים, מה שנשאר בתודעה הציבורית מהדו"ח הזה הוא שהייתה עלילה, שהשופטים היו בסדר, עורכת הדין סדובניק סתם תפרה להם תיק וכולם יכולים לחזור ולהירגע. בעקבות זאת אפילו נשיא ביהמ"ש העליון, אשר גרוניס, התבטא בנושא וגינה את סדובניק, שאף 'זכתה' לתלונה נדירה כנגדה בלשכת עורכי הדין.

רק פיסת ראייה אחת לא נכנסה לדיון הטעון הזה. קלטת הדיון. הדיון הזה הוקלט וחדשות 10 פנו לאותו בימ"ש מחוזי, אותו הרכב שופטים עליו נמתחה הביקורת וביקשנו, באמצעות עו"ד פז מוזר, לשדר את הקלטת. הכול, כמובן, בהסכמת הקורבן. לכאורה, קשה לחשוב על נימוק לא להתיר שידור קלטת כזאת. הקלטת היא פרוטוקול מוקלט. כמוה כפרסום פרוטוקול. חסיון הפרוטוקול בתיקים כאלה נועד להגן על קורבן עבירת המין. אם הקורבן רוצה בזה, אז מה הבעיה? ובכן, השופטים המכובדים החליטו לא להתיר את פרסום הקלטת. ערערנו לעליון ולפני ארבעה ימים יצאה החלטה נדירה, שתאפשר לאיתי רום ולי להביא לכם קטעים נבחרים מהדיון הערב אחרי המהדורה המרכזית.
אז מה שתראו, תראו בעצמכם. לא מתכוון לבלבל לכם עוד את המוח. כמה תובנות קצרות:

1. לאוזן הסבירה החקירה היום תישמע מזעזע. באוזן הסבירה אני כולל את עצמי ומחריג רק את אלו שעוסקים בכך על בסיס יומיומי. יש מצב שככה נראות לא מעט חקירות נגדיות של קורבנות עבירות מין וזה אומר שמשוגעת מי שמעזה להתלונן במשטרה. אין לי תרופת פלא. שאלות קשות רבות צריכות להישאל בחקירה הנגדית, כי אין דרך אחרת להגן על הנאשם. מצד שני, השופטים צריכים להיות הרבה יותר אקטיביים במחשבה מה רלוונטי באמת להגנה ומה נועד סתם לייצר חוסר נוחות, להשפיל את הקורבן בתקווה שתיפול, תטעה, תקרוס. במקרה הזה, למשל, לא היה כאמור דו"ח על ממצאים פתולוגיים אחרי אונס, מה הטעם לשאול נערה בת 16 אם הייתה רטובה או יבשה בזמן החדירה? איזו מהתשובות יכולה לשרת את הסניגור, בהיעדר ממצאים פתולוגיים?

2. גילינו שיש פרקטיקה נוהגת שתרשומות של הפגישות בין פסיכולוג/ית לקורבן עבירות מין מועברות לסניגור, לעתים בלי ידיעת הקורבן. זה מעוגן בפסיקה ואפשר למצוא לזה אפילו רציונאל, אבל ברור שהקורבנות לא היו מעלים על דעתם לשפוך את ליבם בפני הפסיכולוג, אם ידעו שזה עלול להגיע ברבות הימים לסניגור של הצד השני. רבים מהפסיכולוגים כלל לא יודעים שזה המצב והם נוהגים להגיד כדבר שבשיגרה שמה שנאמר כאן נשאר כאן, רק שלעתים זה ממש לא נשאר שם, כמו במקרה הזה.

3. גם התובע וגם השופטים צריכים להיות יותר אקטיביים. צריך הדגמה? זה משפט של עבירות מין? למה אין בובות באולם ביהמ"ש, שיאפשרו להדגים בלי להשתמש בגוף הקורבן?

4. יצאנו עם טעם מר מהנכונות של מערכת המשפט שלנו לבדוק את עצמה. השופטים במקרה הזה ניסו להגן על המתלוננת לא פעם. עדיין, היא עברה חוויה נוראית. אתם תשמעו היום למה. השופטים יכלו, לדעתנו, להיות יותר אקטיביים בריסון הסניגור, אבל נאמר שאנחנו טועים. למה לטרטר אותנו שנה וחצי ולנסות להשכיח את כל הדיון הציבורי, לפני שמתירים את זה לשידור? הרי לא הייתה סיבה בעולם לא לאפשר לזה לצאת החוצה קודם. השופטים נדרשו במקרה הזה להכריע למעשה בגורלם וההכרעה איכשהו שירתה את האינטרס שלהם.

תגובות

תגובות

14 תגובות על “זוכרים את ה׳נאנסת המדגימה׳? ביהמ״ש העליון התיר לבקשתנו את שידור קלטת הדיון

  1. אריאל

    חבל שלא כל הדיונים פתוחים – הפיכת בתי המשפט לשקופים יותר הייתה הופכת את בתי המשפט ליעילים יותר, מהירים יותר והומנים יותר.

    כל הכבוד על החשיפה!!

  2. אסף

    אני פסיכולוג קליני ואכן לא ידעתי על הפסיקה הזו. זה די הזוי.

  3. רועי

    אריאל, רוב הדיונים פתוחים. כמה נאנסות אתה חושב היו רוצות לעבור את כל הדבר הזה בפני קהל. זה סגור למענן.

  4. ליאור

    למה אין בובות להדגמה? בכל אולם בבית המשפט לתעבורה יש שלל מכוניות מדגמים שונים, פרטיות, משאיות, אוטובוס וכו' כדי שהעדים יוכלו להדגים וכולם יבינו במה מדובר. אלמנטרי. בדיונים בעבירות מין אפשר לרדת לחיי המתלוננים (בעיקר מתלוננות, אבל לא רק), לנסות לבלבל ולהביך, לצחקק (היה פעם הרכב גברי במחוזי בתל-אביב שאהב לגחך על קורבנות עבירות מין בזמן עדותן). בסך הכל כולנו מקיימים יחסי מין, כולנו יכולים להבין מה קרה מנסיוננו, ואם אנחנו, השופטים, לא היינו בסיטואציה כזאת, אז מה הסבירות שזה קרה?

  5. רותי

    צפיתי וממש צרחתי על הטלוויזיה. לראות את פני הסניגורים הזחוכים איפה היה השופט? אינני אישה אלימה אך האמת שרציתי למלוק את גולגלתם.
    תודה רביב שהעלתם את הנושא אולי תהיה עכשו התעוררות בציבור וידעו סניגוריו ושופט שבהיכל המשפט יש לשימור על כבוד הקורבן.
    שנה טובה

  6. זיו

    צפיתי אמש בתכנית, והתחלחלתי. ממכלול של דברים.
    עם כל ההבנה לצורך המשפטי להבין מה בדיוק קרה, זו היתה תכנית קשה.
    1. ברור שכל הנוכחים באולם ״נכנסו לתוך הסיטואציה״, ואפילו השופטים, לא הצליחו להתעלות לרגע, להביט מהצד, ולהבין מה הם עושים לילדה. במבט מהצד זה נשמע כמו חבורת כלבים טורפים שקורעים את טרפם לגזרים, כי זה מה שלהקה עושה.
    2. ״מערכת המשפט״ שגיבתה את התהליך, בבדיקה שבדיעבד, גם היא הצטרפה ללהקה.
    3. בית משפט יכול לחייב פסיכולוג למסור את דוחות השיחה???? ונניח שכן. יתכבד הפסיכולוג, יסרב, ישב בכלא על בזיון בית הדין, ושישנו את המצב הזה. למה עיתונאי יכול לסרב לחשוף מקור? למה יש חיסיון בלתי עביר ליחסי עו״ד-לקוח.
    4. להבין שזו הפרקטיקה המקובלת אצל הסנגורים, מתסכל.
    5. והמסקנה הכי קשה מבחינתי-התכנית הזו, עם כל חשיבותה, עשתה שירות דב לנושא העקרי. אני לא מצליח לדמיין נאנסת שתסכים להתלונן ולעבור את מסכת ההתעללות הזו, אחרי חשיפת התהליך. היא צריכה להיות מבטון, ועם מלווים תומכים בעוצמה של פצצת אטום.
    ולסיום
    הערת אגב של עורך הדין, ההוא שלא הזדעזע ממה ששמע, אומרת הכל על האימון שהוא רוכש למערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, שהוא חלק ממנה: אם זה היה קורה לנכדה שלו, הוא היה לוקח אקדח ויוצא לדרך. גם אני.

  7. ברטה

    עורכי דין פליליים ברובם הם חלאות אדם. הסימון המבדיל בינם לבין לקוחותיהם כמעט ואינו קיים. לדעתי נפגעות אונס – גם בגירות -צריכות להיות מטופלות בפרוצדורות המשפטיות שנקבעו לגבי ילדים. (גם נפגעים ממין זכר), וסניגור שישפיל קורבן ייענש בחומרה על פגיעה בבית המשפט.

  8. איציק

    ראשית כל הכבוד לדרוקר שחוסף ללא פחד ומורא את הפרשה הנוראית הזו. באשר שעורכי הדין ה״מכובדים״ שטענו שהכל סביר וכך מנהלים חקירה נגדית, הם בסך הכל עסקו בפרסום עצמי והעבירו מסר לכל לקוחותיהם בעתיד : תשתמשו בנו, בדיוק כך נגן עליכם בבוא העת, בכל האגרסיביות האפשרית , ללא מעצורים וללא שום פילטר מוסרי או אחר. אך באם דבר נוראי שכזה יקרה במשפחותינו, או אז באותה אגרסיביות עצמה נוציא את האקדח ונצא לדרך…
    באשר לשופטים הזכוכים, ככל שזה היה נוגע להם אישית, גם הם היו יוצאים לדרך….
    מתגובות נשיא בית המשפט העליון לשעבר גרוניס ונציב קבילות השופטים מתברר שמדובר בסך הכל בעוד איגוד מקצועי שמגן על עצמו בכל מחיר, גם במחיר האמת. אז זה שלטון החוק ?
    אולי פרידמן צדק בכל זאת ….

  9. עוזי

    ראשית לדברים החשובים באמת:
    – הסניגור "זחוח" לא זכוך.
    – ואינו"רוכש" אמון למערכת אלא "רוחש" אמון.

    ושנית:
    כדאי לדעת שהרקע למאמצי הסניגור הוא החשד שמא בגלל גזעם הערבי של האנסים, והרקע של מות החבר של הנערה בפיגוע – היתה כאן עלילה.

    כל אחד יכול היה לראות שאף אחד באולם בית המשפט לא האמין בסיפור כזה.
    לכן, יעדו של הסניגור היה לבסס שמץ של ספק, ועל בסיס זה לסחוט הסדר טיעון.

    כמו שרואים בסרטים ובסדרות הטלביזיה – תפקידו של השופט לדרוש מהסניגור לחשוף את מטרת קו החקירה שלו, ועל בסיס זה לאסור שאלות מיותרות.
    ממה שאפשר היה להתרשם נקודה מרכזית כזאת היו שאלות "עומק החדירה" ו "הרטיבות", כאן עולה שאלה משפטית, האם יש בנמצא תשובה אפשרית של הנאנסת שיכולה לבסס ספק כזה.
    רביב טוען בתוקף שלא. אני לא כל כך בטוח.
    הרי לית מאן דפליג שהנאשמים יכלו לעשות בנאנסת כרצונם
    אילו חשבו השופטים שיתכן (רק יתכן) שהאנסים מרצונם לא השלימו את החדירה, יתכן שיש כאן נסיבה מקילה.

    כמובן, אין חולק על שאר הנקודות החשובות והשערורייתיות:
    – הדלפת החומר הפסיכולוגי
    – הטון הפוגעני של הסניגור (בניגוד ללאחרים כאן, אני פנטזתי על אונס שלו עצמו ולא של הנכדה שלו. היה ממש כיף, הפנטזיה הזאת)
    – סירוב המערכת המשפטית לביקורת
    – אומץ ליבו של רביב דרוקר, שמוכיח שוב ושוב שהוא נכס

  10. איה ענבר,פסיכולוגית קלינית

    שנים רבות אני עובדת כפסיכולוגית קלינית ומעולם לא שמעתי על הדרישה לחשוף שיחות עם מטופלי בפני עוה"ד של צד אחר.
    משמעות הדבר היא שמתבטל לגמרי האמון עליו מושתתים יחסי מטפל-מטופלת!הפסיכולוגית נעשית לסוג של "מדובב" כגון זה המושתל בתא עם עציר על מנת להביאו לכך שיפליל את עצמו!
    אם זה חוק הרי שהוא שערורייתי ומקומם.

  11. עבריין

    הדבר הכי חמור שמשתמע מהתחקיר הוא שמערכת המשפט בישראל נוהגת הפוך לחלוטין ממה משכתיב הצדק הבסיסי והטבעי. שלושת מרכיביה- הסנגוריה, התביעה ובית ומשפט חוברים להגן בכל מחיר ולשמור מכל משמר על הפוגע ולהפקיר לחלוטין את הנפגע. כרגיל במחוזותינו למיטב ידיעתי-וזו אינה רבה – גם את העובדה המתועבת הזוהעתקנו ממערכת המשפט האמריקאית. זה עוד נדבך בפרויקט חיסול בית שלישי.

  12. שמעוני אליעזר

    אילו רביב דרוקר לא היה השם של הכותב, לא הייתי מאמין.
    אני מזועזע בעיקר משקרנות של מערכת המשפט.
    האם אי אפשר לתבוע לדין על הפרת אמונים את אותם אנשי המערכת ששיקרו במצח נחושה.
    הדג מסריח מהראש.

  13. צבי

    רציתי להתייחס לטענה ש"יש פרקטיקה נוהגת שתרשומות של הפגישות בין פסיכולוג/ית לקורבן עבירות מין מועברות לסניגור, לעתים בלי ידיעת הקורבן. זה מעוגן בפסיקה ואפשר למצוא לזה אפילו רציונאל". בתור פסיכולוג אני לא מכיר פרקטיקה כזו. נכון שלא היתה לי הזדמנות לטפל בקרבן של עבירת מין שעניינה הגיע לבית משפט. מכל מקום, לא ידוע לי שזו "פרקטיקה". לפי חוק ולפי אתיקה יש חיסיון על מה שנאמר בטיפול. נכון שניתן לבקש להסיר את החסיון, ובית המשפט יכול לאשר זאת. גם אז, ניתן להגיש ערעור, וכו'. זה נכון במיוחד אם המטופלת מסרבת להסרת החיסיון (אבל אז זה נראה כאילו פועל נגדה – מה יש לה להסתיר?), אבל גם הפסיכולוג יכול להתנגד להסרת החיסיון. מכל מקום, לא נראה לי שזו שגרה במשפטים כגון אלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.