המאמר על העור הדק של אשכנזי כמבוא לדו קרב קל עם רונן ברגמן

מאת  | 16 בספטמבר 2015
 

הרמטכ"ל אשכנזי היה על הקו. אלו היו ימי הסיקור האינטנסיבי סביב ההיתקלות הלא מוצלחת על המרמרה. מאז נכנס ללשכת הרמטכ"ל, לא דיברנו. "אתה אומר שאני שקרן?", הוא נבח עליי מיד כשעלה על הקו. "אה…", הרגתי זמן כשאני מסדר לי תשובה דיפלומטית, בכל זאת – הוא היה אז האיש הפופולארי ואולי החזק במדינה. עמדתי לשדר שגרסתו של הרמטכ"ל בעניין המשט הטורקי,  לא מדויקת (לא אומרים 'שקרן' אצלנו על רמטכ"ל).

זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי מקרוב בעור הדק למדי של הגולנצ'יק הקשוח. היה ברור שהידיעה לא תתפוס שום תאוצה. באותם ימים, לא תאמינו, אבל אפילו דן מרגלית עוד היה חבר. פגישות אישיות, ארוחות בבית בין שני הזוגות, כבר במלחמת לבנון השנייה, כשאשכנזי עדיין מנכ"ל משרד הבטחון, מרגלית העביר ממנו מסרים לראש הממשלה אולמרט. האם מישהו עם עור כל כך דק בכלל יכול להגשים את הציפיות ממנו ולקחת מנתניהו את השלטון?

לפני כמה שנים, אבל אחרי שכבר לא היה רמטכ"ל, הגיע אשכנזי לפגישה עם מערכת חדשות 10. אם היה מוצב קלפי בתום אותה פגישה, סביר להניח ש – 90% מהנוכחים היו מצביעים לו. הוא הפתיע את המשתתפים בורבליות שלו ובעיקר בחדות העמדות. בלי נוסחאות מעורפלות והתחמקויות מוזרות. האיש שכבר לא התראיין איזה מאתיים שנה (בעניינים אקטואליים), התברר כמישהו שיכול לעבור מצוין תקשורת. נתניהו יתקשה להדביק לאשכנזי אנטי ציונות, אהבת ערבים (חס וחלילה, החטא הנורא מכולם בפוליטיקה הישראלית) ואת סיפורי הטלפון בשלוש בלילה יצטרך לאפסן עמוק. אין ספק שגם האנטי מנהיגות של היריב הקודם של נתניהו, בוז'י הרצוג, עובדת חזק לטובתו. הרצוג עוד לא הצליח לגבש עמדה מי יהיה מועמד מפלגתו ליו"ר קק"ל, האם הוא תומך בהצעת החוק שתעביר כסף מרשויות חזקות לעניות (פעם היה נגד) והסיכוי שיהיה שוב מועמד לראשות ממשלה, נראה זעום. למעשה, התומך העיקרי שלו היום במפלגת העבודה צריך להיות יאיר לפיד. אם הרצוג ישמור על עמדת היו"ר, לפיד יהיה מועמד המרכז שמאל.

אין כמעט ספק שהתיק נגד אשכנזי בפרשת ייסגר. כשנדחק היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה בפרשה, הוא ביקש מהם לברר כמה שאלות. למשל, מה היה בשיחת 17 הדקות המפורסמת בין הרפז לאשכנזי, אחרי פתיחת החקירה. המשטרה לא הצליחה להביא תשובה לאף אחת מהן. מה שנשאר מהתיק הזה ברמה הפלילית, זו בדיחה. מישהו אחר, עם קצת יותר רעב בעיניים ויכולת לספוג, כבר מזמן היה עושה מסיבת עיתונאים (אולי עוד לפני הבחירות האחרונות, בהן היה יכול לרוץ וויתר) ואומר – יאללה, תירו בי את כל שאלותיכם. איילה, תתחילי. בתום מסיבת העיתונאים, הקוף היה יורד מן הגב. היה מתברר שאשכנזי נהג כפרנואיד, לעתים כטמבל, אבל לא דבקה בו שחיתות.

כן, הוא נתן לנוכל כמו הרפז להתקרב אליו, האמין במעשיות שסופרו לו, עסק לעתים ברכילות (היחיד בצמרת שלנו שעושה זאת) וגם היה קורבן לאחת החקירות החודרניות והמוזרות ביותר שנוהלו כאן. איזו סיבה הייתה לחוקרים לשאול אותו על שיחות שניהל עם נוני מוזס או שמעון פרס? זה חשוב ציבורית, זה מרתק אנשים כמוני, אבל מה לחוקרים פליליים ולעניינים האלה? כך או כך, איפה הפרשה הזאת ואיפה ההאשמות שהוטחו במועמדים קודמים כאן לראשות ממשלה. שרון ספג האשמות ודו"חות על הדרך בה קנה את חוות השיקמים, שלא לדבר על מלחמת לבנון. ברק העמיד עצמו לבחירה למרות פרשת העמותות וצאלים ב'. נתניהו נבחר ב – 2009 אחרי דו"חות קשים של היועהמ"ש בפרשת בן און חברון ופרשת עמדי והמתנות. כל אחד מהם ידע להאשים חצי עולם בעלילת הדם, 'לקחת אחריות' ולהיבחר. אשכנזי, כנראה, לא בנוי מהחומר הזה. כל חשיפה עתידית של שיחת רכילות שניהל עם עופר עיני או רונלד לאודר, נראית לו כמו איום נוראי על מועמדותו. ספק גדול אם זה החומר ממנו יכול להיות בנוי מועמד לראשות ממשלה. מצד שני, אין לגוש המרכז שמאל מועמד טוב יותר.

המאמר פורסם ב"הארץ"

העיתונאי רונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" כתב יחד עם העיתונאי דן מרגלית את הספר "הבור", שנתפס כספר ביקורתי מאוד על הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ומקורביו כמו גם על בועז הרפז. הרפז בתגובה תבע את ברגמן ומרגלית על הוצאת דיבה. בעקבות המאמר שיגר לי ברגמן את התגובה הבאה:

אני מבין שכתובת המייל שלך חסויה. בכל אופן…(ברגמן ביקש בוואטסאפ שעה קודם לכן את כתובת המייל שלי ולא חזרתי אליו – ר.ד.) 

קראתי את מאמרך מהבוקר בעניין אשכנזי. אני מסכים- הוא 'אבי נעלבי' ברמות של דוד לוי (שייך לאיזה רגש נחיתות מובנה שקיים אצלו, לא ברור למה) אך הסיבה שהוא אינו מתייצב ועונה על שאלות היא כי שק של שלדים על גבו. הוא באמת עבריין ואין לו יכולת להסביר ולתרץ באמת. 

גם הפעם, כמו בכתיבה קודמת שלך על הפרשה אתה טועה בעובדות, כמו גם בפרשנות המתבקשת מהם. פרשת הרפז היא מהפרשות החמורות ביותר בהיסטוריה של ישראל בכל הנוגע לקריאת תיגר על הדמוקרטיה הישראלית, בעייני- לא פחות מעסק הביש וקו 300. אם תרצה- אשמח להיפגש ולהסביר. העובדה כי היועץ המשפטי לממשלה (שאתה, כך נדמה לי, כתבת שאינו ראוי לכהן בתפקידו) החליט לסגור את התיק של אשכנזי שוות משקל להחלטתו או המלצות המשטרה לסגור את התיקים נגד נתניהו בפרשיות שאתה סייעת בחשיפתן. אם החלטה של היועץ הופכת את אשכנזי למי שלא דבק בו רבב פלילי, הרי הדבר נכון גם לגבי נתניהו בפרשת המתנות והנסיעות לחו"ל. וההיפך. 

היועץ (ביחד עם המפכ"ל כהן) החליטו, מסיבות שעוד ידובר בהן, בתחילת הפרשה ב2010 לסגור את התיק, זאת למרות שהיו כבר אז בידיהם תחילת ראיות כי מדובר בעניין חמור ביותר. כל מעשיו מעם אותה החלטה, מעשים שעולים כדי שיבוש חקירה, היו כדי להצדיק את ההחלטה הראשונה שקיבל. כל שינאת התקשורת לאהוד ברק ורצונה להמליך אלטרנטיבה ראויה לנתניהו לא ישנו את הדברים האלו. עוד יבוא יום, אני בטוח, וייקוב הדין את החזית הבצורה הזו שניצוקה כדי לטייח את העניין. 

בנימה אישית יותר אוסיף כי אני מבין שלתקוף את האתיקה העיתונאית של דן מרגלית הוא איזה מן "בון טון" שכזה, כליא-ברק של עיתונאים רבים. גם בנושא זה, ואני אומר את הדברים מעדות ראשונה- אתה ואתם טועים מהותית. גם באשר לברק, גם באשר לאשכנזי וגם באשר לאולמרט, שדן שינה את יחסו אליו למרות שהיו לו כל האינטרסים להישאר חבר שלו. זאת קרה רק בגלל שגילה (באיחור ניכר, אין ספק) שהוא מושחת. למרות שגם הפעם התייצבה אותה חזית (מעניין- בדיוק אותם עיתונאים שעכשיו עומדים לצידו של אשכנזי) ואמרה שמדובר בצדיק, שדן טועה ומטעה, שהוא, אולמרט, התקווה הלבנה של השמאל הישראלי, דן התעקש והפסיד הרבה קשרים\חברים\מקורות בשם היושרה הזו. ההתעקשות שלו הייתה מהסיבות המרכזיות שהפרשה הזו הגיעה בסופו של דבר לפיתרון וחשיפת האמת. 

אתה מוזמן לתת פומבי לדבריי. 

תגובה שלי:

  1. כתובת המייל שלי כה חסויה שהיא מופיעה לכל דורש על הבלוג הזה ממש.
  2. רונן, בחייאת, חמש שנים אתם מספרים לנו שזו הפרשה הכי חמורה והדמוקרטיה הישראלית הייתה בסכנה ופוטש ויותר מקו 300 ועסק הביש גם יחד, אולי הגיע הזמן לאיזה ראייה תומכת אחת? עדיין הכול כל כך חסוי שאי אפשר לפרסם כלום? כי כל פעם שמובטחת לנו פצצה בפרשה הזאת, מגיעה עוד פיסת רכילות עסיסית, שללא ספק שווה פרסום, אבל רחוקה מלעמוד בהבטחה לסכן את הדמוקרטיה הישראלית ולא, שיחות פנטזיונריות בין הרפז לארז וינר אינן פוטש. הרפז דיבר על רצון לשתול חפרפרת בלשכת שר הבטחון. זה ממש לא בסדר ולכן, פרסמתי את זה בזמנו, אבל לא הייתה חפרפרת ולא צל צילה של חפרפרת, היו פנטזיות על פנטזיות. זה פוטש?
  3. אני לגמרי יכול להבין למה דן מרגלית חושב שזה חמור מקו 300. הוא הרי חשב בזמן אמת שפרס צודק וזמיר טועה, מה זה טועה, שהיועץ המשפטי לממשלה עשה טעויות נוראיות, סיבך אותנו ופגע בנו וכו'. לא מאמין?SAMSUNG

    4. ברור שהעובדה שהיועהמ"ש סוגר את התיק אינה ראייה חלוטה לכך שלא הייתה עבירה פלילית. פה אני לגמרי איתך, אבל יש קצת הבדל בין ההחלטות עליהן מתחתי ביקורת לסיפור הזה. אשכנזי הופשט כפי שלא הופשט אף אדם בישראל (אולי חוץ מדודי אפל). כמות האזנות בלתי נתפסת תומללה. אין כמעט אדם שהיה יוצא מכמות האזנות כזאת בלי תיק פלילי. אם אחרי זה, לא נמצא משהו יותר רציני משיחרור פרטים לא אחראי בשיחת רקע עם שני עיתונאים ותיקים, אז באמת שהגיע הזמן שאתם קצת תרגיעו עם הסיפור הזה (ובפעם המיליון, אם היה משהו כזה ורק עוד לא הצלחתם להביא לפרסומו, אז אני הראשון לחזור בי מכול מילה ביום שתצליחו כבר לפרסם אותו)

תגובות

תגובות

17 תגובות על “המאמר על העור הדק של אשכנזי כמבוא לדו קרב קל עם רונן ברגמן

  1. יובל ענברי

    אין לי צל צלו של מושג אם אשכנזי אוייב האומה או שהוא התקווה הגולנצ'יקית החדשה (אם כי אני מסתייג מגנרלים בפוליטיקה). מה שברור לי הוא שאת פרשת אשכנזי/הרפז/ברק מפמפמים בלי הרף "עתונאים" עם אג'נדה, ורק הם יודעים במה המדובר – וליתר דיוק, הם חושבים שהם יודעים. האג'נדה של הרכלנים האלה נובעת משיכנוע עצמי שכל העובדות ידועות להם ולפיכך עמדתם נחרצת. שניים מביניהם בולטים במיוחד: איילה חסון, שרק עילגותה עולה על טיפשותה; ודן מרגלית, שוטה ישיש ופאתטי, שאכל מכף ידו של עבריין מורשע ואסיר לשעבר (נמרודי), אוכל כעת את הפירורים שמשליך לו טייקון הז'יטונים אלדון שדלסון או איך שקוראים לו, השוגר-דדי של שקרניהו וזוגתו המטורללת – ועם הרקורד הזה הוא מנופף בחנית כמצביא של "בני אור" במאבק נחוש ב"בני חושך". כתיבתו של מרגלית (בניכוי הציטוטים המגוחכים שבהם היא משופעת במאמץ אווילי להפגין "רוחב אופקים" מדומיין) אינה רק חד צדדית אלא מהווה הפרה בוטה של האתיקה העתונאית משום שהוא מנהל ונדטות אישיות – נגד אולמרט, נגד אשכנזי ואחרים (ובה בעת מרבה לשבח, לצורך ולרוב שלא לצורך, את חביביו. אחד מהם הוא הסייד-קיק שלו, ברגמן – סליחה, "ד"ר ברגמן" – החוקר הדגול שלא הצליח לחשוף את כתובת האימייל החסויה של דרוקר). ובכל זאת, אני מקווה שלהקת אשכנזי/הרפז תמשיך במופעיה – אותנו ביציע זה משעשע.

  2. אייל

    מר דרוקר, אתה עיתונאי רציני ואני מכבד מאד את פועלך ודעותייך, ויכול להיות שגבי אשכנזי איש צח וישר ומאנטש וגיבור ישראל ומה לא. אבל איך אנחנו לא לומדים מהמלכת גנרלים שאין להם מושג בפוליטיקה? מה תפקידו של ראש הממשלה דה פאקטו? לתמרן בין כוחות עצומים שמושכים לכיוונים שברובם מנוגדים, לדעת להביא את כל הסמטוכה הים-תיכונית שלנו למשהו שנראה כמו רשות מבצעת, לנסות לראות מהלכים פוליטיים ומדיניים בארץ ובעולם… מה לאשכנזי ולזה? כן, היה רמטכ"ל והוא איש שמבין ויודע את המערכת הצבאית, אז שיחבור למפלגה בה הוא מאמין (כן, מאמין, לא מפלגה עליה הוא יכול להשתלט, אלא מפלגה שהוא מאמים באתוס שלה) וינסה להגיע להיות שר הביטחון, או תפקיד ביצועי אחר, לפני שאנחנו הופכים אותו לראש ממשלה

  3. ע. לציון

    רביב,
    רונן ברגמן מזמין אותך לפגישה ב-4 עיניים, בה הוא מעוניין לשטוח בפניך את טיעוניו באשר לחומרת מעשיו של אשכנזי, לטעמו.
    ממליץ לך להרים את הכפפה – או שתלמד משהו חדש ומפתיע, או שתחזק את עמדתך לפיה אין שום דבר משמעותי נגד אשכנזי. כך או כך נראה שתרוויח משהו מפגישה זו.
    אל תשכח לעדכן אותנו בתוצאות…

  4. ארז

    מה לגבי האמירה של אשכנזי שהוא לא מכיר את הרפז ולא נפגש איתו, בזמן שאשתו של אשכנזי מתכתבת עם הרפז בטלפון האישי שלה באותו נושא? מישהו מאמין שלא היה כאן שקר וטיוח?
    כל מי שנכשל באי-אמירת אמת – שלא יגיע לפוליטיקה (ולא משנה כמה השמאל נואש למנהיג/משיח).

  5. אריקו

    רביב דרוקר ורונן ברגמן – (לעניות דעתי) שניהם עיתונאים מעולים.
    מי צודק יותר(או טועה יותר) בחילוקי הדעות הנ"ל? אני לא יודע.
    בכל מקרה, אני בעד המסקנה של רביב – איך אפשר להחליף את נתניהו.
    אשכנזי בהחלט יכול להיות מועמד טוב לנסות ולהחליף את נתניהו.

  6. אריקו

    עוד מילה לגבי דן מרגלית.
    עיתונאי מעולה וסימפטי.
    בעייה אחת. "ישראל היום".
    אני לא יודע כמה דן מקבל עבור הכתבות שלו בעיתון. אני מניח כי הוא מתוגמל הייטב.
    לדעתי, הוא משמש כ"עלה תאנה" לכסות את הער**וה של העיתון.
    נכון, לא תמיד הוא הולך בתלם, מדי פעם הוא כותב נגד נתניהו.
    אבל הסיבה העיקרית להעסקתו בעיתון – "עלה תאנה".

  7. ד״ש

    כל ההסברים של רביב הם בסוג של זלזול, נונשלנטיות. אל תטרידו אותי עם העובדות, אל תחקרו יותר מידי , הגיע הזמן לסגור את הסיפור ולהתחיל לדחוף את אשכנזי קדימה. אולי הגיע סוף כל סוף המשיח שיפיל את נתניהו (לפחות לפי הסקר ״האובייקטיבי״ באולפן ערוץ 10). אישית אני חושב שאין טעם שתיפגש עם ברגמן, אתה לא בנוי נפשית כדי לשמוע את האמת, בטח שלא לשנות את דעתך!

  8. LDR

    בגלל מעשיו והתנהלותו כרמטכ״ל בפרשת הרפז, אשכנזי לא ראוי להנהיג את גוש המרכז שמאל.
    שנאת נתניהו ותפיסת עולם שבבסיסה עומד המשפט ״רק לא ביבי״ אינן מספיקות כדי להכתיר את אשכנזי כאלטרנטיבה ראויה לנתניהו.
    אין צורך בקיומו של שמאל נטול ערכים ונורמות מוסריות.
    הטענה של ברגמן ומרגלית על כך שפרשת הרפז חמורה יותר מהעסק ביש וקו 300 היא חסרת שחר ואווילית.
    בעסק הביש התאבד בכלא המצרי מקס בנט, הוצאו להורג משה מרזוק ושמואל עמר, שאר חברי החוליה נאסרו לשנים רבות והפרשה טלטלה את המערכת הפוליטית בישראל עד שהביאה לקץ שלטונו של בן גוריון.
    בקו 300 נרצחו שני מחבלים, נטוותה מערכת של שקרים וכזבים שכללה עלילה על איציק מרדכי, בכירי שב״כ הוליכו שולל את ועדות החקירה, והיתה טלטלה פוליטית ומשפטית יוצאת דופן שבסופה התפטר ראש שב״כ.
    לשתי הפרשות הללו יש עדיין הדים בדיון הציבורי והתקשורתי למרות העשורים הרבים שחלפו מאז שהפרשות נחשפו.
    מי יזכור (למעט העיתונאים ששייכים לחבורת ברק) את פרשת הרפז בעוד עשר שנים ?
    והערה בעניין דן מרגלית : הוא היה חברו הקרוב של אולמרט בשנות השחיתות הגדולות. הוא חדל להיות חברו הקרוב של אולמרט כאשר האחרון חדל לבצע מעשי שחיתות. הוא זנח אהוד מושחת אחד ועבר אל אהוד מושחת אחר. מבחינה מוסרית אהוד ברק רקוב לא פחות מאהוד אולמרט.

  9. אזרח סקרן

    רביב אתה מעניין ומקורי כתמיד
    מסקרן מאוד לקרוא את כל המאמר של דן מרגלית שהכנסת (אודות זמיר) איך אפשר לקרוא ?

  10. עיתונאי פח

    האתיקה והיושרה שלך אבדו שכתבת על גל בק.

  11. שכ"ג

    "אין כמעט אדם שהיה יוצא מכמות האזנות כזאת בלי תיק פלילי" ואללה! כמעט כולנו פושעים, וכל מה שעמד בינינו לבין תיק פלילי הוא שלא מאזינים לשיחות הטלפון שלנו.

  12. טל

    אישית אני חושב שהפרשה הזו חמורה מאין כמוה "והצד" של ברגמן-מרגלית-חסון צודק , אבל יש לגיטימיות לטענה של רביב שאם לאנמצא באמת משהו מכריע , איזו ראיה משמעותית שמשנה את המצב הנוכחי , אז לפחות ברמה המשפטית/פלילית יש להניח לסיפור , הבעיה שלי עם רביב פה זה שברגמן מזמין אותו לבוא ולשמוע מדוע הוא טועה , ובמקום ללכת לראות , להתרשם , ואולי לגלות אם ברגמן צודק , או לחילופין לגלות שהכל אובססיה שאין מאחוריה שום דבר ממשי דרוקר בוחר להשיב לו ב"בחייאת רונן" , עצוב מאוד ולא רציני , ואני חושש שהרצון להלבין את אשכנזי כדי שיגיע המשיח שיגאל אותנו מביבי מעביר אנשים על דעתם ומערער את המצפן המוסרי שלהם , וחלילה שברגמן לא יקלקל זאת בעובדות .

  13. צ'ומפי

    דרוקר, אתם עיתונאים תל אביבים מנותקים, ואתם חושבים שהפרשה הזו מעניינת אותנו מאותה סיבה שחשבתם שבוז'י ינצח.
    אתם חיים בבועה שלכם.
    זה לא מעניין, ואתם מתעסקים בזה בשל יריבות עיתונאית הרבה יותר מכל סיבה אחרת.

  14. ברטה

    חברותו של ברגמן עם דן מרגלית לא עושה טוב למוניטין שלו. בנוסף זכור מקרה המרגל המצרי מרואן שבפרשת חשיפתו היה מעורב גם ברגמן, ובמשפט זמירVS זעירא קבע השופט אור שהוא מטיל ספק בגרסת ברגמן בשל חשש לתיאום עדויות. לעומתו – רביב אמין עלי במבחן הזמן והתוצאה. ההשוואה שעשה ברגמן בין תחקיר הנתניהוז ותיק אשכנזי אינה ממין העניין. נתניהו מאז ומתמיד מצליח להשפיע על היועצים המשפטיים, וגם כאשר אינו מצליח הוא משלם פיצויים מתחת לשולחן ב"הסכמי פשרה" כפויים וגם זה בתנאי שהתובעים ישמרו על חשאיות. איפה דן מרגלית והפארקאקטע דולרים של לאה רבין והגזל המתמשך של הקיסרים? אה! הוא עיתונאי בכיר בביביתון.

  15. אריה

    קראו את תגובתו של מרגלית לפוסט זה (ישראל היום – 18.9) ותבינו כיצד חיזק בתגובתו את עמדתו של דרוקר.
    אין התייחסות לטענותיו המפורשות של דרוקר. מנגד מתייחס לכאילו טענה שהוא נוהג להתרועע עם מנהיגים פוליטיים/ צבאיים.
    המלצה למרגלית – הפסק לכתוב בלשון מליצית, הפסק לנסות להדמות למשפטן – חזור לכתוב בסגנון הפשוט וברור שהיה לך, בקיצור תתחיל להתנסח כמו דרוקר ואז אולי יהיה לך סיכוי לשכנע.

  16. משה פרי

    לפי דעתי רביב דרוקר חוקר עיתונאי מעולה, אבל דבר אחד חסר לי פה בסיפור, היושר הפנימי.
    לא מכיר את הרפז….
    מאות מסרונים….
    שיחת הטלפון מטלפון של השכן….
    ליאורה אישתו עושה עסקאות בנושאים של ציוד צבאי…
    מי צודק, לדעתי רק חקירה נקיה היא התשובה!
    דרוקר, בחיית.

  17. יוס ואחיו

    כולם (= הציבור ועוד יותר העיתונאים) מחפשים את הגיבור הטהור, 'התקווה הלבנה הגדולה', החייל הטהור והכריזמטי שיביא את השינוי, ושיהיה צח מכל רבב ושערוריה.

    אבל אין כזה. ואם כבר יש אחד (בר-לב הבן?) הרי שהוא נטול כריזמה ומדבר בצורה כ"כ עניינית, שזה לא עובר מסך…

    לכן תמשיכו (ונמשיך) לחפש את התקווה הבאה, החייל המעוטר שיבא סדר למדינה וינקה את השחיתות שבה.

    זה לא יקרה, כמו שלא נראה אלוף עולם לבן באיגרוף במשקל כבד… חיילים היום לא מסוגלים לומר לא לכסף. קהלני הגיבור לא היה מסוגל לסרב לחצי מליון מנימרודי, ומאז הסכר נפרץ.

    אז חבל לחפש. חבל להצביע בעד גנרלים. הם לא טובים יותר מאזרחים רגילים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.