איכשהו נתניהו מקבל החלטות רק בין שבע לשמונה בערב

מאת  | 13 ביולי 2012
 

רבע ל 20:00, הנייד אצל הכתבים הפוליטיים/מדיניים בטלוויזיה מצלצל. על הקו לירן דן, יועץ ראש הממשלה לנתניהו לתקשורת. ללירן יש כותרת. בנדיבותו הרבה הוא מתקשר כדי לתת אותה לכתב בר המזל. לירן היה מספיק שנים בחדשות 2 כדי לדעת מה בדיוק יקרה בתום השיחה. הכתב יילך לעורך המהדורה. בשלב הזה של היום, העורך בדרך כלל עם פרצוף די חמוץ. פתיחת המהדורה שלו נראית לו קצת אנמית, אפורה. מי יודע מה יש למתחרים, מהרהר לו העורך בחשש. בבטן הוא מקלל את כתביו הבכירים. שוב הם לא הביאו כותרת, הבטלנים. בדיוק אז מגיע לו הכתב המדיני/פוליטי בהילוך מהיר. או, זה כבר נראה טוב, חושב לעצמו העורך. ״ראש הממשלה החליט כך וכך״, ״ראש הממשלה אומר כך וכך״, בקיצור, ראש הממשלה שוב רוצה להשתלט על פתיחת המהדורות בטלוויזיה, לכבוש את סדר היום. לירן יודע שכותרת מראש הממשלה ברבע לשמונה קופצת ישר לראש הליין אפ, לפתיחת המהדורה. בדרך כלל זה ילווה גם בניחוח דרמטי. ראש הממשלה החליט, לא דבר של מה בכך. איכשהו הוא תמיד מחליט בין שבע לשמונה בערב. לירן גם יודע שברבע לשמונה אין לאף אחד זמן לבדוק אותה. הכתב כבר רץ להתלבש, אנשי הגרפיקה מזדרזים להכין גיבוי גרפי שירוץ בתחילת המסך. עוד יום בלשכת ראש הממשלה.

למה המהדורות נכנעות לטריק השחוק? הרי אחרי הפעם הראשונה העורכים יודעים שלירן התקשר גם לערוץ המתחרה, אז למה? כי איך אפשר אחרת? ראש ממשלה, כל ראש ממשלה, הוא יצרן הכותרות הכי גדול במדינה. אי אפשר לדחוק את החלטותיו אחורה, אחרת, חלילה, המתחרה יפתח עם הכותרת החדשה ואנחנו נישאר עם הכותרות הישנות (שדווחו כבר ב ynet, אלוהים ישמור)./

לשכת התקשורת של בנימין נתניהו יותר אגרסיבית מכל הלשכות שהכרתי. משחק הקח ותן שלה הוא הכי בוטה, הדרישות שלה הכי מרחיקות לכת והלחץ על מקבלי ההחלטות בערוצים המסחריים הכי אלים. שדרו בחי את נאום ההספד של נתניהו על אביו, שתהיה כתבה ארוכה על אבא של שרה, שדרו את תמונות הביקור של שרה אצל ניצולת שואה, תכניסו בגדול את הכתבה על נתניהו ב״טיים״, תכניסו את נתניהו נפגש פה ואומר שם. הבקשות מלוות בלחצים. מתקשרים לבוסים, עושים מאזנים – המתחרים שידרו ואתם לא, האיומים כבר באוויר – אל תצפו שתקבלו מאיתנו משהו אחרי שלא שידרתם, אומלא שידרתם מספיק.

מכיוון שאני לא הכתב החביב על הלשכה, אז אני חשוף לכל המכניקה הזאת רק מרחוק. זה גם מה שנותן לי את. הפריבלגיה לכתוב עליה. עבדתי מול לשכת נתניהו הראשונה ולשכת ברק ולשכת שרון ולשכת אולמרט – לכל אחת מהלשכות הללו היו בקשות ורצונות וכל אחת מהן ידעה להפעיל לחצים, אבל אף אחת מהן לא העזה ללכת כל כך רחוק, כל כל בוטה. אנשי נתניהו מרגישים שהערוצים חלשים, שהם לא יעזו למתוח איתם את החבל, בשעה שנתניהו אמור להחליט על עתידם והם מתנהגים בהתאם. למזלם,  התחרות בין הערוצים היא כל כך עזה שהם מניחים שלעולם לא נשלב זרועות כנגדם. נדמה לי שהגיע הזמן להפתיע אותם.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.