מבעד לטירוף הסכינאות אולי מותר לפורר קצת כמה מהמיתוסים סביב שיחות השלום

מאת  | 3 בנובמבר 2015
 

ועידת קמפ דייויד הייתה ועידה לא חשובה. הישראלים והפלשתינאים אומנם דיברו בפעם הראשונה ברצינות על הסדר הקבע, ראו מפות והחליפו רעיונות אבל הם לא היו קרובים באמת, ממש לא, להסכם.

ועידת קמפ דייויד הייתה הועידה החשובה ביותר בתולדות הסכסוך עם הפלשתינאים כי הדרך בה היא תווכה לציבור קבעה במידה רבה את האופן בו כולנו חושבים על הסיכוי להגיע להסכם עם הפלשתינאים עד היום, 15 שנים לאחר מכן. אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי ש"ברק הציע להם הכול והם סרבו", הייתי יכול לקנות כבר דירה. מאוד ממליץ לכם לשמוע מה אומרים אותם אנשים שחשבו אז בתום לב ש"ברק הציע להם הכול", מה הם חושבים היום על ההצעה הישראלית.

פעמיים בלבד בתולדות הסכסוך ארוך השנים ניהלו הישראלים והפלשתינאים מו"מ אמיתי להסדר קבע. פעם בתקופת ברק ופעם בתקופת אולמרט. שני הניסיונות הללו הולידו שורה של מיתוסים ואמיתות מוחלטות, שקשה מאוד לערער אותן. כל כך קשה, שנדמה שאפילו תחת גל טרור אף אחד לא טוען שיש אולי דרך נוספת להרגיע את השטח והיא תהליך מדיני רציני. חלק מאותן אמיתות שהתקבעו קשורות במידה רופפת מאוד למציאות.

בשנה וחצי האחרונות ראיינתי למצלמה משתתפים בכירים מכול הצדדים – ישראלים, אמריקניים ופלשתינאים, שהשתתפו בשני הניסיונות הללו. המחלוקות על העובדות די קטנות, הויכוח על הפרשנות שלהן אדיר. הנחתי מראש שכל טיפול שלי בסיפור הזה יזמין הרבה חשדנות מצד ימין. הנה שוב העיתונאי השמאלני מנסה להוכיח בכוח שיש פרטנר, למרות שהם דחו והם רימו והם סרבו וקיבלו רגליים קרות. ובכן, אני מזמין גם את הימניים ואפילו את בן דרור ימיני, לראות את שני חלקי הסרט הזה. בדברי חלק מהמרואיינים, הם ימצאו תימוכין משמעותיים לעמדתם. עדיין, מי שיבוא פתוח לצפייה יגלה, אני חושב, הרבה עובדות שהוא לא ידע על הניסיונות הללו להגיע להסדר ושלא כל האשמה נופלת על צד אחד, לא עלינו ולא עליהם.

הטעות הכי גדולה של הועידה הזאת, לדעתי והיו הרבה טעויות היא בדרך בה הסתיימה. הסרט היום יתאר את מה שקרה שם. אני יכול לספר לכם ששנתיים אחרי הועידה הייתי בקורס שהעביר דניס רוס באוניברסיטת הרווארד. שאלתי אותו – תגיד, למה הודעתם שזה כישלון והטלתם את האשמה על הפלשתינאים? הטלת האשמה על אחד הצדדים הייתה מנוגדת להבטחת קלינטון לערפאת וברק, הבטחה שניתנה לפני הפסגה. היא גם לא שירתה את הצורך להמשיך ולקדם את המו"מ ודחקה את הפלשתינאים לפינה בלתי אפשרית. רוס, ככל שאני זוכר, די הודה שזו הייתה טעות. היינו עייפים, אחרי שבועיים של פסגה מתישה, ערפאת הוציא אותנו מדעתנו (הוא בטח ניסח את זה קצת אחרת) אז רצינו להגיד את זה לעולם כולו.

יש עוד נימוק אחד מאוד חשוב לדרך בה האמריקנים נהגו – קלינטון רצה להגן על ברק וברק חשב שהדרך הכי נכונה להגן עליו היא לזרוק הכול על ערפאת. קלינטון טעה וברק שגה. או שלא, תשפטו אתם בעצמכם, אם תסכימו להקדיש לכך הערב שעה.

 

תגובות

תגובות

12 תגובות על “מבעד לטירוף הסכינאות אולי מותר לפורר קצת כמה מהמיתוסים סביב שיחות השלום

  1. אדם ג.

    תודה רביב על העיסוק בסוגיות שבשורש הסכסוך בעת שנדמה כי כל הצדדים משלימו עם מלחמת עד. כמוך אני מייחל לשינוי. העמדה שעולה תכופות בשיחותי עם אנשי השמאל המובס היא: "גם אם יחתמו הסכמים, השלטון ביו"ש אינו יציב ונקבל מדינת חמאס או דאעש אחרי חודשיים, והם יירו במרגמות על נתב"ג". תהיתי מה אתה משיב לטענה זו.

  2. אבי

    מי שמאמין לשקרן המדופלם והמניפולטיבי, סאיב עריקאת, סופו לכתוב כתבות מהסוג הזה.

  3. נפתלי אורנר

    עוד בטרם צפייה בתוכנית אני משוכנע שהסכם שלום לא נחתם בשל רצון ישראל להמשיך ולשלוט בשטחים, או לפחות בחלק מהם, ולהמשיך ולקיים את מפעל ההתנחלויות. בשל כך גם לא נגיע לשלום ונמשיך להרוג, להיהרג, ולהרקיב, מוסרית וערכית, את החברה בישראל

  4. קרלו גינזבורג

    נדרשת מידה גדושה של יוהרה כדי לטעון (גם אם במשתמע) שסידרה של ראיונות מקוצצים (ראיון ערוך הוא ראיון שקוּצץ על פי טעמו של העורך), או אפילו לא מקוצצים, עם אישים אחדים שהשתתפו באירוע היסטורי שהתקיים לפני 15 שנה בלבד – תוכל לחשוף את האמת על מה שהתרחש באותו אירוע. מה גם שרבים מאוד ממשתפי פיסגת קמפ דייוויד 2000 הזדרזו לכתוב ספרים (אם לא שלום, אז לפחות לעשות בוכטה) שבהם הציגו את גירסותיהם. הסיפור האמיתי ייחשף רק בעוד עשרים-שלושים שנה, כאשר יוסר החיסיון בארכיבים הישראליים והאמריקאיים שמוטל עכשיו על הפרוטוקולים של השיחות ושל הדיונים הפנימיים בצד הישראלי ובצד האמריקאי (למרבה הצער, בצד הערבי אין ארכיונים נגישים).
    לשם המחשה, קִראו את ספרי האינסטנט שנכתבו למשל על מלחמת ששת הימים מייד עם סיומה, והשווו את הקש-וגבבה הזאת למחקרים המתועדים שהופיעו החל בשנות ה-2000; או את הספרים שהופיעו לאחר מלחמת 1948 – עם המחקרים שהחלו להתפרסם מסוף שנות ה-80 של המאה שעברה. וכאמור, מדיום שטחי כטלווייזיה בוודאי שאינו מסוגל להציע דיון רציני על שום דבר רציני.

  5. איתי

    ובכל זאת האמריקאים (קלינטון בכבודו ובעצמו) הצביעו בברור על האשם בפיצוץ השיחות, האם זו היתה טעות? מניפולציה? חכמה בדיעבד? אולי… ובכל זאת קשה להתעלם מאינתיפדת אלאקצה שפרצה מיד אחר כך בעידודו של ערפת.
    אני חושב שאתה מכיר את הסיפור על כך שתקופה מסוימת לאחר מכן פנה ערפת אל קלינטון ואמר שהוא מסכים לקבל את ההצעות שהיו אז על השולחן וקלינטון (בזעם) אמר לו שמאוד חבל אבל יש מישהו אחר בבית הלבן (שדרך אגב ממש לא אהב את ערפת).
    איך זה מתיישב עם מה שכתבת?

  6. זכריה תוקידידס

    לאיתי: טענה של אחד המשתתפים – בין אם הוא קלינטון, ברק או ערפאת – אינה הוכחה לכלום. טענה של צד מעורב היא תמיד סובייקטיבית, וכאשר מדובר בכישלון היא מיועדת להרחיק את האשמה מבעל הטענה ולהטיל אותה על אחרים.

  7. אורי ב.

    אפשר לסגת חד-צדדית. לא צריך שום מו"מ.
    מי שלא מאמין לפלסטינים, ומאשים אותם שהם שקרים ורמאים,
    פשוט צריך לסגת חד-צדדית.
    עשינו את זה בדרום לבנון.
    עשינו את זה בעזה.
    נכון, חטפנו כמה מכות אבל הסתדרנו.
    אתם באמת מצפים לקבל שוקולד ופרחים אחרי שאתם נסוגים?
    ועכשיו ישאל השואל: מה תעשה אם הם יירו עלינו רקטות לנתב"ג?
    מאוד פשוט: אני פשוט אכסח להם את הצורה בעזרת טנקים ומטוסים. כולם יודעים שזה אפשרי, ושעשינו את זה גם בעזה וגם בלבנון.

  8. אריקו

    אני לא חושב שיש לי מספיק סבלנות לשבת ולצפות בתכנית עד הסוף. ממש לא.
    התוצאה ידועה – כלום.
    לפי המצב הנוכחי הסיכוי לשינוי לטובה בעתיד הנראה לעין שואף לאפס.
    אני מעריך את הסבלנות שלך, רביב.
    להכין כתבה כזאת – כל הכבוד לך, רביב.

  9. יוחנן המאומן

    לא אכנס לנבכי ההבדל בין אמת לצדק, מי אשם ומי לא….מיותר.
    רק פרט קטן עלי לציין- את מראה המציאות המתווכת, ועד כמה היא משקפת את השקפת עולמו של הדובר.
    כי כשדובר על אחוזי סיפוח חלקים מהשטחים שכבשנו ב-67 מירדן (אלו שירדן כבשו ב-48), הישראלים דיברו על 14%
    ואילו דאחלן, על פי האמור בסרט, הסכים למקסימום של 4%.
    בהמשך תהליך השיחות, הישראלים התפשרו על 9% (ויתור של 5% לטובת הגעה להסכם) ואילו הערבים המשיכו להתעקש על אותם 4%.

    בדברי הסיכום שלך לא ציינת את השאיפה של ישראלים לכיוון פשרה.
    רק דיברת על כך שהישראלים מבקשים 9% והערבים מוכנים ל-4%.
    הרצון שלך "לנקות" את הערבים מאשמת הסרבנים גרם לך להתייחס רק לחלק מהתמונה כאילו זו כל התמונה.
    שותפים למגמה זו מרבית השמאל הישראלי.

    ברור שזוהי נקודת הפתיחה לסבב הבא של המשא ומתן, נקודה בה הערבים קיבלו 5% לפני שהתחילו בכלל.
    לכן ערפאת רצה סבב נוסף, שלאחריו יגיע עוד אחד ועוד אחד עד שכולם יקבלו את כל תנאיו.
    לזה קוראים משא ומתן בסגנון ערבי. שיטה שהוכיחה עצמה כבר 3,000 שנה (ראה מקרה אירן והסכם הגרעין)
    בו מדינה ערבית עמדה במשא ומתן מול מיטב המוחות של המדינות המערביות.

  10. איתי

    זכריה, במחשבה שנייה יכול להיות שאתה צודק…
    🙂

  11. ח

    למה זה משנה בכלל. את מי זה בכלל יעניין מי בכלל יצפה בתוכנית הזו. רכילות מהשיחות בין ברק לערפאת. עדיף לצפות בשידורים חוזרים של האח הגדול.
    בשורה התחתונה העובדה היא שרבין ופרס וברק ואלמרט וציפי עם כל הרצון הטוב לא הצליחו להגיע להסכם.
    בסדר ברק היה לא בסדר, האמריקאים לא בסדר, הפלסטינים לא אשמים שני הצדדים אשמים וכו'. נגיד.
    ומה תגיד על ההצעה של אולמרט לאבו מאזן? למה הוא קפא ולא לקח אותה בשתי ידיים? לפחות בתור בסיס למשא ומתן?

    אשף והרשות הפלסטינית כזרוע של אשף מייצגים בעיקר את הפזורה הפלסטינית והפליטים ולא את התושבים בשטח ה"כבוש". אם יהיו בחירות הם יפסידו ויזרקו אותם מכל הגגות כמו בעזה. גם אם הם יחתמו על משהו החתימה שלהם לא שווה כלום.
    העובדה היא שיש דרישה לשיבה של פליטים מסוריה ולוב ואיפה לא לתוך ישראל בקוי 48. עובדה היא שבכלל לא מכירים בך כאזרח לגיטימי באזור הזה. העובדה היא שילד שיוצא מהבית לוקח סכין ורוצח אזרח עובר אורח מקבל היום הלויה צבאית.

    עובדה היא גם שהיהודים הם מיעוט שמוקף במאות מיליונים של ערבים ומוסלמים. שלא אוהבים אותנו. שכבר פלשו לפה פעם או פעמיים. מדינה ריבונית פלסטינית בהר ובבקעת הירדן תיצור בעיות בטחוניות קשות ביותר. אבו מאזן לא מסכים לראות שם אף חייל ישראלי. אנחנו יודעים מה שווה כוח בין לאומי. אף אחד בחו"ל לא ירצה להילחם ולההרג בשביל לשמור על התחת היהודי שלך.
    גם הערבויות האמריקאיות זה לא מה שהיה פעם. וגם פעם הם היו די בעיתיות.
    אין הסכם שלום על המדף שביבי יכול ללכת לקופה לשלם ולחזור הביתה עם הסכם. החנות סגורה.

    בקיצור עדיף שתלך לתחפש פרשיות מין בקקל נראה לי שזה יביא לך יותר רייטינג

  12. גיא

    אורי, הדוגמא שהבאת של האמריקאים שעזבו את וייטנאם היא ממש מופרכת. האמריקאים עזבו את וייטנאם כי הם הפסידו, כי הם לא ידעו להתמודד עם לוחמת גרילה, ובעיקר – כי הם ידעו שזה לא ירדוף אחריהם הביתה. בדיוק כמו בעיראק או אפגניסטן. להלחם במדינה רחוקה ממך ולסגת, זה לא כמו לסגת ממדינת אויב שכנה. גם אני חושב שנסיגה חד צדדית היא דבר נכון, אבל ההשוואה שלך פשוט לא במקומה. וד"א – זה ממש לא 'פשוט' כמו שאתה כותב. אתה שוכח שעזבנו את עזה. האם הברחת הנשק הפסיקה? בוא נשחק לרגע בנדמה לי, ונגיד שממחר בבוקר אין מצור ימי על עזה. אתה ברצינות חושב שחמאס יפסיקו להתחמש או יפסיקו את הטרור נגד ישראל…? סורי. אני לא נאיבי כל כך..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.