קרקס האשליות של לבני

מאת  | 4 בנובמבר 2015
 

ישבתי עם ציפי לבני ודיברנו על סיבוב המו"מ האחרון בין נתניהו לאבו מאזן. "שמע, בתור מישהי שמאמינה בתהליך, מה שקרה העלה אפילו אצלי חשש לגבי הנכונות של אבו מאזן להגיע להסדר", אמרה לי. "איך את יכולה לדעת? הרי לא הצעתם לו כלום", עניתי. "עזוב", המשיכה, "תגיד לי אתה פעם אחת מה אתה חושב שאפשר להציע לו". אז אמרתי לה. לבני שקעה במחשבות לכמה שניות ואמרה: "אה, תראה… להצעה כזאת ייתכן שהוא היה אומר 'כן'".

ציפי לבני אשמה. לבני אשמה שאין הסדר שלום עם הפלסטינים. וגם אם לא, זה בהחלט נחמד לחשוב שאדם אחד אחראי לכל הבלגן. סביר להניח שלא משנה מי היה נושא ונותן מטעם ישראל, התוצאה הסופית היתה דומה. ובכל זאת, כשאתה מתבונן על השכנוע העמוק של הציבור היהודי במדינת ישראל שאבו מאזן הוא לא פרטנר אפשרי להסכם שלום, קשה שלא לתהות איך זה קרה.

איך קרה שהאיש הכי מתון שהחברה הפלסטינית הצמיחה, האיש שמשמאל לו (פוליטית) אצל הפלסטינים יש רק קיר. המנהיג שכאשר ישראל הרגה מאות ילדים ונשים מתושבי עמו ב"צוק איתן", דיבר בפומבי נגד החמאס. איך קרה שהאיש הזה נחשב "לא פרטנר"? כמי שלא יכול לקבל את ההחלטות הגדולות? נתניהו יכול לסגור עוד מעט עשור כראש ממשלה, בשתי קדנציות שבהן לא הציג אפילו פעם אחת מפה עם גבולותיו למדינת היהודים, ועדיין רוב הציבור היהודי יתלה את האשם במי שכבר אמר מיליון פעם שהוא רוצה מדינה בגבולות 67.

חזרה ללבני.

אני מכיר כל כך הרבה אנשים ממחנה המרכז-שמאל שהיו מוכנים להרוג כדי להתמנות לראש צוות המו"מ לשלום עם הפלסטינים. יוסי ביילין היה מוכן לגדל שפם, רמי כספי מוכן עכשיו לעזוב משרד עורכי דין משגשג, יוסי שריד היה מפסיק לכתוב ב"הארץ". לבני קיבלה ומסמסה את התפקיד החלומי פעמיים.

בפעם הראשונה היא כיהנה תחת ראש הממשלה אולמרט, שהיה חלש פוליטית, אבל מוכן לפשרות מרחיקות לכת. היא עצמה היתה אז חזקה פוליטית. שרת חוץ שנחשבה כפוטנציאל הנהגה וניהלה מו"מ מול צד מתון ופשרני בראשות אבו מאזן. תוך כדי המו"מ, שכלל עשרות פגישות עם אבו עלא, היא נהגה לומר את הדברים הבאים: 1. שום דבר לא דולף מהמו"מ, מה שמוכיח שהוא רציני. 2. כל הנושאים על השולחן. מדברים על הכול.

אחרי שהמו"מ הסתיים, התבררו העובדות הבאות: 1. אכן לא דלף דבר, לא מכיוון שזה היה רציני, אלא מהסיבה הפשוטה שלא היה מה להדליף. 2. לא כל הנושאים היו על השולחן. ההצהרה ההיא של לבני בזמן אמת היתה נטועה בהקשר פוליטי מאוד מסוים. ש"ס הצהירה אז שלא תשב בממשלה שמדברת על ירושלים. לבני כביכול הבהירה שהיא לא מתרגשת מהדרישה הפוליטית הזו. עבדה עלינו. התברר בדיעבד שהיא אכן לא דיברה על ירושלים ושרפה שנה במו"מ עקר. לנהל מו"מ על הסדר קבע בלי לדבר על ירושלים זה כמו לנסות למכור דירה בלי לדבר על המחיר. בחלק מהפגישות אבו עלא העלה בכל זאת את הנושא ודיבר עליו. שרת החוץ, הנציגה של מחנה השלום למו"מ הזה, פשוט ישבה ושתקה. לא הגיבה. אסור לה. זה היה יכול להיות מערכון הורס ב"ארץ נהדרת", אבל זה היה המו"מ "הרציני" של לבני.

קרקס האשליות של לבני המשיך גם תחת נתניהו. פגישות על פגישות. אין הדלפות. הפעם זה רציני. הצעה לפלסטינים? השתגעתם? להציג מפה? לשרטט הסדר סופי בירושלים? פתרון יצירתי לנושא הפליטים? בואו נעקוב ביסודיות אחרי המהלך הלוגי המפותל שבסופו יצא שאבו מאזן הוא סרבן: המו"מ ריכז את כל האנרגיות שלו בעבודה על נייר שיבטא בכלל את עמדת ארה"ב. בנייר ייכללו רעיונות שונים – לא אפויים עד הסוף – לפתרון הסכסוך, והרעיונות הללו לא יחייבו את הצדדים.

אז למה צריכים האמריקנים לדון עם הישראלים על רעיונות שלא מחייבים אותם וממילא יוצגו רק בנייר אמריקני? המטרה היתה שהצדדים יסכימו להמשיך לנהל מו"מ על בסיס הנייר הזה ולכן זה רציני. ובכן, לא ממש. מותר לצדדים (כלומר לנתניהו) להסתייג מהרעיונות שמועלים בנייר. אפשר לכתוב שהגבולות יהיו קווי 67 אבל נתניהו יגיד שהוא מסתייג מזה. מה השגנו? כלום. ועוד אסור לצדדים לפרט את ההסתייגויות בפומבי. אתם הבנתם את זה? רק נתניהו מסוגל להמציא דברים כאלה ורק לבני מסוגלת להסכים לשווק אותם.

למזלם הטוב הם מצאו בחור טוב במובן הרע של המילה כמו ג'ון קרי, שהסכים ללכת עם הטירוף הזה. בסוף ניסחו נייר. כלומר לבני, נתניהו וקרי ניסחו אותו. הפלסטינים? הם שיחכו בסבלנות. כשנגמור עם נתניהו וזה יהיה לשביעות רצונו נדבר איתם. כשבאו, התברר שהפלסטינים קצת נעלבו והם לא רוצים לשחק במשחק. חתיכת סרבנים מקוללים. לבני יצאה בראיונות פומביים וזרקה את האחריות על אבו מאזן. כשכך מתנהגת מי שאמורה היתה להיות מנהיגת המרכז-שמאל, מה הפלא שלא נשאר דבר ממה שהיה מחנה השלום?

משחקים במספרים

בשלב הזה אתם בטח מתים לדעת מה היו הרעיונות הגאוניים שהצעתי. ובכן, לא גאוניות ולא נעליים. אלו רעיונות שהופיעו ביוזמת ז'נבה ובהצעת אולמרט (שניתנה כשאולמרט כבר היה ברווז מת פוליטית).

בסוגיית הפליטים, למשל, אמרה לבני שישראל לא תקלוט פליט אחד. שאלתי אותה פעם מה יהיה כל כך נורא בזה. האם זה יהיה כל כך נורא אם ישראל תכלול בהסכם איזה שני משפטים שכוללים אמפטיה לסבל שנגרם לפליטים? נגיד שיהיה כתוב שבמהלך מלחמת 48 נעקרו יהודי מדינות ערב מבתיהם ובמקביל נעקרו מאות אלפי פלסטינים מבתיהם, לעתים שלא מרצונם. המדינה תיפול? אחרי זה צריך לפתור את בעיית המספר. בחדרי חדרים (ועדת הפליטים בוועידת טאבה ב-2001, אבו מאזן במו"מ עם אולמרט) דרשו הפלסטינים מספר בן שש ספרות. 100-150 אלף פלסטינים שיחזרו במהלך עשור. נאמר שישראל תסכים ל–100 אלף פליטים (מספר שמסתובב בשיח המדיני מאז ועידת לוזאן באפריל 49, שבה כבר הסכימה ישראל לקליטתה שכזו) ב-15 שנה. החזרה תוגדר כ"איחוד משפחות" ולישראל תישמר הזכות להחליט מי נכנס ומי לא. האם אלו יחסלו את ישראל?

ולגבי הר הבית, האם הסטטוס קוו שמאפשר לישראלים שעות ספורות של ביקורים ביום ללא תפילה מצדיק את הטירוף? הר הבית – מסגדי אל אקצה – לא נשלט היום על ידינו. אנחנו שולטים רק במטלה הקשה וכפוית הטובה של הביטחון. זה באמת יפגע פה למישהו באינטרס הקיומי, אם אותו סטטוס קוו יישמר – עם אותן שעות ביקור – אבל הביטחון יישמר על ידי כוח רב-לאומי כזה או אחר ובהסכם יהיה כתוב שהריבונות פלסטינית?

אני לא מזלזל בגודל ההחלטות שצריך לקבל. הקשות יותר, בעיניי, הן דווקא פינוי המתנחלים והסדרי הבטחון. אין כנראה הסכם שבמסגרתו אריאל תישאר במקומה. אפילו אולמרט לא הצליח לשכנע בכך את אבו מאזן. ולא יהיה הסדר שבמסגרתו אנחנו יכולים לשלוף מבוקש מהקסבה של שכם. זה סיכון לא מבוטל שעליו באמת אפשר להתווכח חודשים ובצדק, אבל לבני השלתה אותנו פעמיים שהיא מנהלת מו"מ רציני, בעוד היא בעצם בזבזה זמן יקר שאולי לא יחזור, ועזרה לשכנע את המחנה שלה – לכאורה – שאבו מאזן אינו פרטנר להסדר מדיני. על הדבר הזה היא חייבת לשלם מחיר פוליטי.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

27 תגובות על “קרקס האשליות של לבני

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    המנהיג שכאשר ישראל הרגה מאות ילדים ונשים מתושבי עמו ב"צוק איתן", דיבר בפומבי נגד החמאס. טיעון מגוחך. החמאס אויב שלו, ומאיים עליו יותר ממה שמאיים על ישראל.

  2. יעקב ב.

    הסרת המסיכה תעשה רק טוב לציבור הדוגל בשלום וטעה במתן אמון בלבני. (מזמן) הגיע הזמן לשינוי אמיתי בעמדות המשרתות רק את שלטון הפחד הדבק בכסא.

  3. סנטו רוחו

    ומה עם הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? אני מניח שהתשובה שלך תהיה, כמו של הפלסטינים, שישראל תגדיר את עצמה כמו שהיא רוצה ותעזוב אותנו במנוחה. מצטער – זה לא טוב מספיק כי זה פותח פתח ליום שאחרי ההסכם. אתה יודע מה? בוא נוותר על זה ונציע שבמקום האמירה הזו ההסכם יכלול משפט על כך שהוא מהווה סיום הסכסוך וסיום כל התביעות ההדדיות כשלא הפלסטינים אלא המעטפת הבינ"ל, כולל זו של מדינות ערב, כולל החלטה של מועצת הבטחון, היא זו שתיתן את האמירה על הכרה במדינת הלאום של העם היהודי. נראה לך שלזה אבו-מאזן יסכים? אני לא בטוח.

  4. gg

    שמע לא נעים לי להגיד לך את זה, אבל אף פלסטיני בשום מסגרת לא הסכים מעולם למה שאתה מציע בתור פתרון לנושא הפליטים – הדרישה הייתה ונותרה זכות שיבה מלאה לכל הפלסטינים, וזה גם המסר הפומבי שהם חוזרים עליו שוב ושוב.

  5. אריקו

    רביב חביבי, אתה בחור נבון.
    אתה בטח מבין שכל הסיפור הזה על "שיחות שלום" זה סוס מת!
    אין מצב שהפלסטינאים יסכימו למשהו בלי ירושלים המזרחית. לא רק, אבל זה המינימום שבמינימום.
    כמו כן אין ממשלה בישראל שתוותר על ירושלים המזרחית. אין לזה רוב בכנסת ואני חושב שאין לזה גם רוב בעם היהודי.
    לכן, לדעתי, כל הדיבורים/דיונים/פרשנויות בנושא שיחות השלום הם כמו לטחון מים.
    יש שפע של פונקציונרים רודפי בצע ופוליטיקאים מושחתים שיכולים להיות מטרה טובה ונכונה לתחקירים עיתונאיים.
    עזוב אותך מתהליך/שיחות השלום.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    האם כבר אמרנו מספיק פעמים שאי אפשר גם להגיד שרוצים לעשות שלום וגם לעשות אותו? ציפי לבני מסופקת לגמרי – הרי היא מהמציעים.

  7. נתן

    כותב GG
    " אף פלסטיני בשום מסגרת לא הסכים מעולם למה שאתה מציע בתור פתרון לנושא הפליטים – הדרישה הייתה ונותרה זכות שיבה מלאה לכל הפלסטינים, "

    לא נכון.

    היה דווקא פלשתיני אחד שהסכים . שמו אבו-מאזן.

    במסמך הידוע בשם "הבנות ביילין אבו-מאזן" ונחשף ב1996 נכתב שישראל לא תכיר באחריותה לנכבה והפליטים יוכלו לממש את זכות השיבה במסגרת המדינה הפלשתינאית בלבד.

  8. יוני

    לא לכל סכסוך יש פתרון.
    הרוב בישראל לא מוכן לחזור ל 67
    גם אם אתה בכבודך תנהל את המומ,
    זה לא יהייה דמוקרטי.
    בסכסוכים בהם הפערים כה גדולים,
    ההכרעה מושגת בנצחון אלים לחזקים פיסית

  9. לכל סכסוך יש פתרון

    אנגליה ואירלנד שפכו את הדם אחת של השנייה שלוש מאות שנים.
    היום יש שם שלום.

  10. אלי

    האם אבו מאזן מוכן להצהיר שהוא בעד פתרון שתי מדינות לשני עמים?
    זהו, שהוא מסרב.
    הוא רוצה שישראל תכיר ותממש את זכותו של העם הפלשתיני למדינה אבל מסרב להכיר בזכות העם השני.

    מעבר לכך, מי אמר שלפלשתינים יש זכות על שטח כלשהו?
    מדוע נדמה לך שישראל היא זאת שצריכה להתפשר?

    אני מזכיר לך שבתקופת אוסלו היה ברור ליצחק רבין ז"ל שלא תקום מדינה פלשתינית, שלא נוותר על ירושלים המאוחדת או על בקעת הירדן ועל גושי ההתנחלויות ובודאי שלא נוותר בנושא זכות השיבה.

    אתה לא קולט שכל פעם אנחנו חוצים קווים אדומים שציירנו לעצמנו רק כדי לצייר אותם שוב, ואז שוב לחצות אותם?
    מטרת הפלשתינים אינה לחיות בשלום ליד מדינת ישראל, זה ברור, צריך להמשיך מתוך ההבנה הזאת.

  11. יוחנן מאומן

    יש הבדל מהותי – אנגליה ואירלנד רצו להגיע להסכם שלום.
    תציץ פעם בספר לימוד ערבי או בתוכנית טלויזיה ערבית, וגיד לי אתה האם דור העתיד הערבי מתחנך לשאיפה לשלום.
    רק תן מבט קצר בלוויות המחבלים (הרשמיות של הרשות הפלסטינית) ותגיד לי אם הערבים מהללים רצח אזרחים יהודים,
    או מגנים טרור נגד יהודים.

    ובמסגרת הבנות ביילין-אבו מאזן (שלשלוח את ביילין למשא ומתן מול אבו-מאזן זה פחות או יותר כמו לקשור לעצמך סלע גדול לרגל ולצאת לשחייה בים סוער) הוצעה לערבים זכות השיבה לכל מי שהם יגדירו כפליטים לתוך יהודה ושומרון.
    אם עכשיו יש לך בעיה עם מליון וחצי ערבים שם, מעניין איך יראו החיים כשיהיו שם ארבעה מליון ערבים שמייחלים לסופה של מדינת ישראל בכל מחיר. אבל, בכל מחיר.

    ולסיכום:
    אם כשתפנה את היהודים מאריאל, תפנה גם את הערבים מנצרת?
    אני מניח שלא.
    למה בעצם לא להסביר את מה שקרה באמת?
    להסביר שהיתה הגירה של יהודים מארצות ערב לישראל, לא תמיד מרצון,
    ובמקביל היתה הגירה של ערבים מישראל לארצות ערב, גם היא לא תמיד מרצון.
    למה לערבים שהיגרו, לבניהם ולנכדיהם – יקראו לעד "פליטים", ואילו ליהודים שנפלטו
    מארצות ערב יקראו "עולים"?

    כי זה הנרטיב הערבי, אותו מאמץ השמאל הישראלי החום:
    הערבים לא רוצים רק לשנות את המציאות, הם רוצים לשנות גם את ההיסטוריה.
    שפה חדשה, מונחים חדשים, התתממות מגוכחת.

    ואני מתפלא.
    השמאל הישראלי מורכב גם מאנשים אינטילגנטים.
    רביב הוא עיתונאי חריף וחד.
    איך הם לא רואים מה שכל כך ברור?
    איך הם מצליחים שוב ושוב לפספס את תמונת המציאות האמיתית, ליצור לעצמם
    "בועה, נוחה שתתאים למסרים שלהם, לא לשמוע את הצד הערבי, לא לשמוע את הצד היהודי.
    כלומר, לשמוע רק את עצמם.
    ואחר כך להתפלא בעצמם שהם, יחד עם עיתון הארץ, מאבדים קשר למציאות.
    מדהים..

  12. עמוס

    תוושבי אריאל יכולים להתחיל לארוז. ייקח כמה שייקח ובסוף ישראל תברח מהשטחים הכבושים. השאלה היא רק כמה אמהות שכולות תהיינה עד שזה יקרה.
    כל מתנחל מחבל.

  13. מיה

    שבוע לפני בחירות 2009 ארי שביט פרסם מאמר בשם ״ הערת אזהרה״, בו הזהיר מפני מצב בו ציפי לבני תהיה רה״מ לאחר הבחירות.
    ״…לאחדים מהעדים שאתם שוחחתי השבוע תשובה מטרידה: ציפי לבני חלולה. לטענתם לבני חסרה את המטען התרבותי, את המעוף ההיסטורי, את הכלים הנפשיים ואת היכולות האנושיות של מנהיג. מעולם לא הפגינה אומץ לב אזרחי, לא רשמה לזכותה הישג ביצועי ולא הלכה נגד הזרם. היא מדקלמת שורה של אמירות נכונות בעניין חלוקת הארץ, אך לא יודעת להפוך אותן למדיניות…״
    אז זה היה מאמר שנוי במחלוקת שהביא על ארי שביט הרבה ביקורת. היום מה שכתוב בו ידוע לכל. ספק אם יש מישהו במדינה שלא הבין מזמן שציפי לבני היא כלי ריק.

  14. עדן

    בתור כתב מוערך, אין לי מושג הפעם על מה אתה מדבר.
    עד שיש פוליטיקאית בכנסת שדוחפת והצליחה לדחוף את ביבי למשא ומתן גם זה לא בסדר?
    הרי אתה יודע טוב מאוד שמשא ומתן שאמנם באחריות לבני אבל את הנקודות לדיון וההסכמים מקבל ראש הממשלה.
    איך אפשר לערער על הנחישות שלה להשגת הסכם?
    כל איש שרואה את התמונה הכוללת יודע עד כמה חשוב לעשות משא ומתן גם מבחינת הלגיטימיות הבין לאומית שלנו בעולם.
    האישה הזאת יכולה לנסח הסכם מתוך שינה מרוב שהיא עמוק בפרטים, מה לעשות שאין ביכולתה לחתום בעצמה על הסכם מסוים.
    אבל עד שיש אישה רצינית, נחושה, שמאמינים לה ומקשיבים לה בעולם, להגיד שהיא נותנת אשליות שווא לציבור?
    באמת שזה נשמע כמו חוסר הבנה עמוקה לגבי הניהול והמורכבות של הסכסוך.

  15. נרי

    הרי לא מזמן שיבחת את לבני כמה פעמים. כך שמוזר שאתה שב לתקוף. אני מאוד מכבדת אותך כעיתונאי מוכשר ובין היחידים שניתן לכנותם עיתונאים. הרי מה שכאן זה הכל ספקולציות. לבני פועלת לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם, שזה לקרב השקעות של חברות מעבר ים להשקיע בישראל ולהקים כאן מפעלים. אך החשש קיים היות והממשלה הימין הקיצונית מעדיפה לבנות בשטחים (וכעת רואים החרמות, שיש להזכיר לכולם שלבני הזהירה את נתניהו מכך) נתניהו העדיף התנחלויות שהביאו ויביאו לעוד שפיכות דמים. וזה לא מה שיוביל לשום פיתרון חיובי. רק בידוד ושנאה נגד ישראל. אחרי הכל הצבא אינו אמור להיות ריבון, תוצאת ממשלתו של נתניהו גורמת לאזרחי ישראל, לסבול וחלקם מרגיש כי הם סוג ב'. זה יוצר תסכול ומשם מתפתחים דברים קשים כגון שפיכות דמים. לבני הזהירה זה שנים על בידודה של ישראל וכי יחליטו החלטות בלעדינו והנה זה קורה, הכרה במדינה פלסטינית של הנציבות האירופית. ישנו סחף של פגיע בישראל בגלל הבניה, המצב הקיים בגלל שנתניהו מתנגד כל כך לתהליך המדיני ומנגד מעדיף לשאת עם החמאס מאשר לשבת עם אבו מאזן. ושוב יש אלימות שעולה מהקיצוניים והמדינה ממשיכה להתרחק מחברותיה. כגון מרקל היא וגרמניה יצאו להגנת ישראל ואילו ביבי החליט כי הוא צריך להיות המחנך ולפגוע בתדמית המדינה בעקבות אותו מהלך לא מכובד. היתי מצפה מראש הממשלה ושות' הטבעיים שישים את טובת המדינה אל מול עיניו מאשר הכיסא והחיבוק של הקיצוניים. התנהגותו של ביבי היא הבערת השטחים, והתלהמות, יציאה נגד החברות הכי טובות שיש לנו. זו לא מנהיגות זה מעשה בריונות.

  16. רעמסס 1

    מעניין האם יש עמדה כלשהי של הפלסטינאים שאותה אתה לא מוכן לקבל ועליה תוכל להגיד ש"אין פרטנר".

    אתה מציע שישראל תהיה מוכנה לקלוט 100 אלף פליטים וזה "לא יחסל את ישראל". ואם אבו מאזן יתעקש על 200 אלף? נו, גם 200 אלף לא יחסלו את ישראל. ואם את מוכן ל-200 אלף – על 300 אלף תפוצץ את השיחות? חבל, אחרי שהתקדמנו כל כך… ועל 400 אלף… ועל 500 אלף… ועל מיליון… ועל שני מיליון… בסוף, לאחר שתסכים לקלוט 5 מיליון תפוצץ את השיחות על 5 מיליון ומאה אלף? אז נסכים לקלוט כבר את כולם! הרי ברור שלא כולם ירצו לחזור תנחם את עצמך ואותנו.

    ולגבי הר הבית – נפוצץ את השיחות אם הפלסטינאים לא יסכימו לכוח בינלאומי? ואם לא יסכימו לשום סטטוס קוו וידרשו ששום יהודי לא ידרוך על הר הבית? האם בשביל כמה יהודים שמבקרים כמה שעות נפסיד את השלום (אחרי שהסכמנו כבר להחזיר את הפליטים)?

    ברור שהמדינה הפלסטינאית לא תהיה מפורזת ולא יהיו עליה שום מגבלות בטחוניות ולישראל לא תהיה שום זכות לשום פעולה בשטחה – הרי כמו ש"לא יהיה הסכם בו אריאל תשאר", גם לא יהיה הסכם ללא הסכמה על 100 אחוז של העמדות של הערבים. הם לעולם לא מתפשרים על העמדה הראשונית שלהם. עמדת הפתיחה היא גם עמדת הסיום.

    אז יש איזו שהיא עמדה של הערבים שלא תקבל? ואם יש אתה תהיה סרבן השלום. תמיד יהיה איזה דרוקר אחר שיטען שגם לא יפגע שום אינטרס קיומי אם נסכים להמשיך להכנע – העיקר שיהיה הסכם.

  17. דש

    רביב היקר, מעט צניעות לא תזיק גם לך. מה שהפלשתינים רוצים גם אתה לא תוכל לתת להם לא רק לבני, ברק או ביבי.
    אם תקשיב או תקרא מה אבו מאזן אומר לעמו בערבית או מה הוא מלמד בספרי הלימוד תבין שמבחנתם הישות הישראלית אינה לגיטימית בכל הסדר או צורה. הבעיה מבחינתם אינה מלחמת 67 ואפילו לא 48 ("הנכבה" להזכירך!) אלא הכיבוש "הקולוניאליסטי" שישראל משמשת כראש החץ שלו מאז הצהרת בלפור ב-1917.
    חכמים אמרו זאת כבר לפני, אבל מה שמניע את הפלשתינים אינו הייאוש אלא התקווה!! התקווה שישראל תתעייף ותפסיק להאמין בזכות או ביכולת לחיות פה, אם בגלל חלומות על שלום או פחד ממלחמה, או ייאוש מהטרור.
    בכל מקרה, כשהם קוראים מאמרים כמו שלך הם יודעים שהם בדרך הנכונה.
    עלה והצלח, אתה לא לבד – כל העם הפלשתיני עומד מאחוריך!

  18. Shabtai

    איזה שטויות. לצערנו לא ישראל כולל הימין ורוב החלק השמאלי ,ולא ההנהגה הפלסטינית, גם המתונה, מוכנים לעשות את הצעדים הקשים, הפשרות הכמעט לא מתקבלות על הדעת לגבי כל צד. כדאי להטמיע שלפחות בדור זה צריך להמשיך בדו קיום רצוף פיגועים. אולי הדור הבא ישכיל יותר. מספיק להאשים את ליבני או את מוחאד עבאס.

  19. גולן

    לבני לא ניהלה מו״מ מדיני ולא דחפה את נתניהו למו״מ מדיני. היא דיגמנה מו״מ מדיני כחלק מהמאמץ היח״צני לבנות אותה אותה בתור מותג מדיני-בטחוני, כמו חליפות המכנסיים הנכונות והקארה המדוייק.

  20. ארז

    כשאתה כותב פוליטיקה – אני לגמרי לא איתך. אני שמאל, אבל אתה לגמרי בצד השני.

  21. -ליאור

    דבר אחד לא ברור לי רביב, מה הקשר בין דעותיו ליכולותיו של אבו מאזן?
    גם אם היה חוזר בתשובה, הופך לציוני אדוק ומגדל בסתר פאות מסולסלות, אין לו כיום כוח ממשי לבצע מהלך שאין לו רוב באש"פ, בפת"ח, במנגנוני הבטחון ובתנזים, שלא לדבר על מדינת החמאס ושלוחותיה בגדה כמובן. כל הסכמה שהוא יגיע אליה תהיה שווה כקליפת שום אם אלה יתכחשו אליה.
    אני בהחלט מעריך את היכולת (המוגבלת) שלו לשמור על גובה הלהבות בשטח בינתיים, אבל זה גם אינטרס של הארגונים הפלסטיניים כרגע. צריך להזהר לא לחזור על הטעות שעשינו עם ערפאת ולטעון שיש לו שליטה מלאה, וברצותו הוא יכול להגביר או להנמיך את האש. אבו מאזן, הרבה יותר מערפאת, פשוט גולש על הגל.

  22. המחנה היריב

    עוד 150,000 אזרחים ערבים מוסלמים סונים לאומנים תומכי אש"ף וחמאס עם תעודת זהות כחולה= עוד 5 מנדטים לגוש השמאל- ערבים. כן רביב, תפחיד אותנו עם מדינה דו-לאומית. הבעיה במזרח התיכון הוא עצמאות וריבונות למי שאינו ערבי מוסלמי לאומן. מה עם זכות ההגדרה העצמית למיעוט היהודי ובני בריתו בארץ ישראל? האם האויב מוכן לתמוך בזכותנו לממש את ההגדרה העצמית בארץ ישראל? כן, ציפי לבני אשמה שאין שלום. היא לא מספיק שמאלנית- מתן חומות העיר העתיקה ללוחמי האוייב ומתן זכות להגר לישראל, רק זה יביא שלום ולחמלה מצד הערבים המוסלמים כלפי שיבת ציון והמיעוט היהודי במזרח התיכון.

  23. עוזי

    רעמסס 1 היקר.
    הסכמתי לכל הטיעון שלך, אך קבל תוספת קטנה וחשובה:
    אפילו ההסכם שאתה מתאר, כלומר: קבלת 100% מתביעות הערבים, אינו אלא מועמד ודאי להפרה בוטה תוך שנים ספורות.

    צפה לאביב/ חורף/ סתיו/ קיץ ערבי חדש, או סתם מהפך תוך הפיכת רבי קומות לגרדומים, והרי לך התחלה חדשה של ג'יהאד והפעם מקווים הרבה יותר מסוכנים: מליוני ערבים חדשים ש"שבו" הביתה, עוד מיליונים חדשים ביהודה ושומרון, צה"ל על גדרות הקו הירוק וכו' וכו'.
    ושיהיה לכולנו בהצלחה בשחייה מערבה. ב"צליחת הים התיכון".

    אם לבני לוקחת את זה בחשבון, היא צודקת במאה אחוז. ואם כל זה הכתבה של נתניהו – גם בסדר שהיא לוקחת על עצמה לייצג את ממשלתו.
    הצעתה איננה אלא מבחן בסיסי לרצינות כוונותיו אבו מאזן. והוא נכשל בזה טוטלית.

    ברור שכשהערבים ירצו באמת שלום, שום דבר לא יפריע להם לקבל את הצעת לבני. עם שרוצח את אחיו בסיטונות, שמגרש מליונים לאירופה לנגד עינינו, לא יתרגש מכמה מיליוני "פליטים", אם העלם יבנה להם דירות חדשות במקום בו הם נמצאים.

  24. עזרא

    דרוקר,הארץ,וישראל היום עושים מכל בדל את האמת לאמיתה. אבו מאזן הכי נוח לעשיית שלום, זה נכון, אבל ההצעות שלו ובכל הצהרה הוא חוזר עליהן, רחוקות מאיזה מינימום סביר(פליטים,גבולות,ירושלים)ואפילו זאת לא הבעיה, חתימה איתו היא חתימה על הקרח, שתופר בזמן קצר והסיבות לא חסרות, בכל מקרה תמיד אנחנו נואשם(ניקח מקרה שעלול ליקרות, כמו תג מחיר כלשהו) אז נקודת הפתיחה של המרד, אינתיפדה,או כל כינוי אחר, יהיה בתנאים בלתי נסבלים לעם ישראל ומי שמתעלם מזה, יכול ללכת ולשתות מהים של עזה..

  25. חזי

    נו באמת. אף פעם לא הבנתי את הסינגור האינסופי הזה על הפלסתינים. נניח שאולמרט היה ברווז צולע כשהציע את ההצעה לאבו מאזן. אז מה? שהיה אומר כן ומחייב את רה"מ הבא (נתניהו במקרה הזה). אם היה עומד בהסכם מצויין. ואם לא זה היה מוביל לתגובה בינלאומית קשה נגד ישראל. בכל מקרה WIN-WIN לפלסתינים. אבל לפי דבריך הוא החליט לעשות ג'סטה לישראלים ולחכות למנהיג חזק פוליטית כשהוא יודע שיש סיכוי סביר שזה יהיה נתניהו. זה באמת נשמע לך הגיוני? את הראיון הזה אתה לא צריך לקיים אם לבני אלא עם אבו מאזן. הערה נוספת, אתה מתלונן שביבי כבר רה"מ 10 שנים. אבל זה לא מדוייק בכלל. הוא 6 שנים רה"מ במקביל לאבו מאזן (דווקא מול עראפת הגיע להסכמי וואי). אבו מאזן מכהן כראש הרשות כבר 13 שנה. 3 ראשי ממשלה התחלפו במהלך כהונתו שרון, נתניהו ואולמרט ואף אחד לא הגיע איתו להסכם. אולי הבעיה היא אבו מאזן? אולי אחרים בהנהגה הפלסתינית יהיו עדיפים. (נניח דחלאן). מניין המחוייבות העזה לאבו מאזן שפשוט לא מספק את הסחורה. אף פעם לא אבין זאת.

  26. איריס

    רביב
    אתה חי בסרט.
    ההתעלמות המדהימה ממה שעבאס והפלסטינים אומרים חזור ואמור, מחומרי הלימוד ברשות, ממדיניות קידוש השהידים ומימונם, מהכחשת השואה ועוד ועוד…. הראיס (שאגב לא מעז להבחר בבחירות דמוקרטיות כי יודע מה תהיה התוצאה) הוא לא פרטנר. מי שאינו מבין זאת טועה ומטעה.

  27. שמוליק

    להמר על הסכם עם סוס מת כמו אבו-מאזן זו לא טעות, זה סתם טימטום,
    ובמיוחד שהיום בקושי יש לו כח, מה יהיה עם ההסכם שניה וחצי אחרי מותו?

    להזכירך, שרון נופף בהתחייבות ממשל בוש לגושי התיישבות, אי קליטת פליטים, ואי חזרה לגבולות 67,
    שניה וחצי אחרי שאובמה התמנה הוא אמר לא היו דברים מעולם.

    וזו מדינה דמוקרטית וידידותית לנו, מה נעשה עם הישות לידינו רגע אחרי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.