אף פעם אל תזלזל ביצירתיות של בית משפט כשהוא צריך להגן על עצמו מביקורת: המקרה של ניסים חדאד

מאת  | 31 בינואר 2016
 

גזר הדין הזה לא עוזב אותיביהמ"ש המחוזי בתל אביב גזר לפני שנתיים 17 שנות מאסר על אדם בשם ניסים חדאדחדאדלפי ביהמ"שעשה את אחד המעשים המתועבים אי פעםבן אדם נורמטיבי לחלוטיןאיש עסקים מצליחללא עבר פלילייורד עם פעוט לחדר הכושר במגדל שלוהתינוק הוא בנו של אישה שהוא יוצא עמה זמן קצרבחדר הכושר יש לו מקסימום 17 דקות לבד עם הפעוטב – 17 הדקות הללו יוצאת ממנו לפתע המפלצת שבו והוא אונס את התינוק או מבצע בו מעשה סדום באמצעות "חפץ גלילי נוקשה". הכרעת הדין מתבססת בעיקר על חוות דעת פתולוגית, שקבעה שזה הגורם לקרעים שנמצאו בוהמשטרה לא מצאה עקבות לפדופיליה בכל חפציו של חדאדתמונות ממצלמות האבטחה הראו את חדאד והתינוק יוצאים מחדר הכושר כשהתינוק יושב על ידו של חדאדככה נראה תינוק דקות אחרי שעבר טראומה פיזית מטורפתהתינוק דימםנרדם וכשקם הלך לשחק עם חדאד וראה איתו טלוויזיהאם התינוק נתפסה בשורה של 'אי דיוקיםבבית המשפט ובחקירה נפלו פגמים מסמרי שיער
שתי אפשרויות: או שהמערכת המשפטית שלנו הרשיעה חף מפשע במעשה הכי גרוע שאפשר לחשוב עליואו שאני מציב סימני שאלה על הרשעה של מפלצתהמערכת המשפטית שלנועושה רושםדווקא די אדישה לכל הענייןחדאד עוד מעט שנים בבית הסוהרהערעור שלו רק התחיל להתנהללוקחים את הזמן שלהם למה הציבור לא יודע קצת יותר על התיק הזה? איך יידעשירות בתי הסוהר דחה את בקשתנו לראיין את חדאדספק אם זו החלטה חוקתיתאבל עתירה נגדם בטח תיקח שנתיים.

כן עתרנו לבית המשפט בבקשה לפרסם את הפרוטוקולים של המשפטאולי הספקות שלי לא במקומםשעוד אנשים ייחשפו לעובדותלא היה לי ספק שננצחהסיבה היחידה לניהול התיק הזה בדלתיים סגורות הייתה להגן על פרטיות הפעוט ומשפחתואין בעיה לפרסם את הפרוטוקולים בלי שדבר יוודע על זהותםעשינו את זה מאה פעםאבלמסתברשלעולם אל תזלזל ביכולתו של בית משפט למצוא סיבות לא לפרסםכשהפרסום עלול חלילה למתוח ביקורת על השופטיםבמקרה הזהשלושת השופטים המכובדים שלפולא תאמינואת איסור הסוב יודיצהכןכןהוראת החוק שאוסרת לפרסם ידיעות על משפטים מתנהלים במטרה להשפיע עליהםהאיסור הזה מת לפני עשרים שנה לפחות ובכל יום מתפרסמות בתקשורת 20 ידיעות ומאמרים שמפרים את הסוביודיצהאבל את הפרוטוקולים של משפט חדאד לא תקראואני מכור שנים ארוכות לסדרות דוקומנטריות אמריקניות על משפטים פלילייםהג'ינקסגרם המדרגות, Making a Murderer המדהים. רבות מהסדרות הללו כבר זיכו חפים מפשע. בכולן אתה רואה בוידאו את כל המשפט. יש בזה גם חסרונות, ברור, אבל כל השופטים המכובדים ששואלים אותך אחרי זה בימי עיון סגורים למה האמון של הציבור בהם יורד ומאשימים, כמובן, את התקשורת, שיחשבו אולי אולי האמון הזה היה עולה אם הציבור היה רואה את הרוצח כומן זדורוב מודה ברצח בפני מדובב בתא מעצר. אצלנו אנחנו פשוט מצופים לשים את מבטחנו בשופטים המכובדים, אבל מה לעשות שזו תקופה בה הציבור כבר לא נותן אמון אוטומטי באף אחד.חדאד מספיק אמיד כדי לשכור חוקרים פרטיים, עורכי דין ויועצי תקשורת בסכומים דמיוניים. לא בטוח שזה יעזור לו. אין ספק שלולא הכסף הזה לא היה לו שום סיכוי.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

17 תגובות על “אף פעם אל תזלזל ביצירתיות של בית משפט כשהוא צריך להגן על עצמו מביקורת: המקרה של ניסים חדאד

  1. מ.מ.

    ניסים ייצא זכאי ולא מחמת הספק. התיק שנתפר לו על ידי אשה הזויה כדי לזכות בכספו ייפרם לבסוף. מי שמכיר את ניסים, ואני מכיר אותו כ 30 שנים יודע שהכול מפוברק ומבוים. חבל שיחלץ מהכלא רק בעוד שנים על לא עוול בכפו.

  2. אריקו

    אתה צודק, רביב.
    זה באמת נשמע ונראה מוזר, מוזר מאוד.

  3. asher

    הפרקליטות היא מערכת החייבת בביקורת , וטוב יהיה עם הנושא הוסדר בחוק!. לפני 30 שנה הייתי מעורב בפרשה חמורה ( כאיש ציבור שתקף את המערכת ) רוב המעורבים בפרשה אינם בין החיים . שופט זיכה נאשמים בפרשה חמורה ( כתב האישום הוגש אחרי שנבחן בהפקדה יתרה על ידי המערכת ) מסתבר שהשופט היה חייב לפסול את עצמו בהיותו בניגוד עניינים ולא פסל את עצמו . פרקליטה מיזמה תיק על מנת לא להגיש ערעור לבית המשפט העליון כפי שהיה מחייב בפגמים שנפלו בפסק הדין . חמור מכל, פרקליט/ה מפורסם/ת שפרש/ה לפני שנים רבות גרמה לסגירת תיקים רבים . היום פרקליט/ה מכהן בדירקטוריונים של חברות בנציג ציבור..

  4. ליאורה

    אין פדופיליה כמאורע חד פעמי. פדופיל חוזר על מעשיו כי זו סטייה בלתי נשלטת. לכן אין לייחס למר חדאד סטייה זו. גם לא הייתה לו כל סיבה אחרת לפגוע בתינוק. גם אני לא זכיתי לראות את הפרוטוקול. אבל כעו״ד פלילית מנוסה זכיתי לראות עיוותי דין למכביר. כמעט כל הפרקליטים מטעם המדינה מחפשים הרשעה בכל מחיר. והשופטים, רבים מהם לא ניחנו בראייה רחבת היקף ובתבונה רבה. באמת מצב נורא. צריך הרכב נדיר של בית המשפט העליון כדי להיחלץ מהרשעה כזאת. קל יותר לאשר הרשעה מעוותת מלהפוך הרשעה כזאת.

  5. אותה אמא

    וגם פה:

    "התחתונים אותם לבש הנאשם על פי גרסתו, שאינה שנויה במחלוקת בנקודה זו, מיום חמישי שקדם לאירוע ועד למעצרו, נבדקו ובחוות דעתו של מר יעקב משיח, מהמעבדה הביולוגית במטה הארצי (ת/16), נקבע כי בבדיקה ביוכימית לנוכחות חומר חשוד כדם שנעשתה על התחתונים התקבלה תגובה חיובית. כמו כן נקבע כי על התחתונים התקבל פרופיל DNA שמקורו בשני פרטים לפחות (תערובת פרופילים). הפרופיל הבולט בתערובת תואם לפרופיל הקורבן (חווה"ד המפורטת, ת/17)."

    מתוך:
    תפח (ת"א) 52781-02-12 מדינת ישראל נ' ניסים סימון חדאד (27.11.2013)

  6. אלכס פלדמן.

    מה,דרוקר לא בדק ממצאים שבתיק?
    במקרה של הדורות אין. שום פרט המקשר בינו לזירה.עובדה!

  7. חפץ חיים

    ושוב קראתי את המאמר בעיתון הארץ שתמיד ארוך יותר ואני נכנס להגיב.
    זו פעם שניה שאתה כותב על הנושא הזה, וכל מה שיש לי לומר זה חוסר היכולת של הנאשם לקחת רופא המומחה לרפואה משפטית מטעמו אשר היה מבצע בדיקה נוספת לבדיקה של רופאים שהינם עובדי מדינה.
    לאחר התחקיר של עובדה בנושא הרפואה המשפטית שבה התברר לי לראשונה שנאשם אינו יכול לבצע בדיקה רפואית מטעמו, ובית המשפט מסתמך על חוות הדעת של רופאים אלו בלבד,
    אני מאמין שלא תמיד נעשה צדק מלא.

  8. ישראלי

    רביב דרוקר- נו אז, למה במקרים של תאיר ראדה וגל בק בחרת בצד של השקר?
    אם יש לך יכולת להבחין בין טוב לרע – למה ב-2 הפרשות האחרות בחרת בצד הלא נכון?

  9. ZURSE

    אם אתנה לא מצליח לבעוט בתחת של שהמערכת המשפטית (שיותר מראויה לבעיטה) במקרה הזה, אז לך הלאה ותחקור את המקרה של אותו אחד מסכן שהורשע באינוס בתו בגלל שהיא חלמה שהוא אנס אותה ותחפש לך בכל העולם ואשתו מקרה שבו מישהם חלמו על מה שארע להם באמת במציאות וזה כולל את כל הסיוטים שאתה מעלה בדעתך. חלמת אז מה שאתה חולם לא קרה! לך וחקור ועל הדרך פשפש כבאגב גם במוחם של כל אותם פסיכולוכים/פסיכאטרים שבממבו גמבו שלהם "יוכיחו" לך שיש מצב שמישהו יחלום על מה שארע לו במציאות ותבחן את תקפות קישקושם.

  10. ברטה

    ל"מ.מ" – אתה יכול בהחלט להכיר מישהו 30 שנה מבלי להיות מודע לדחפים האפלים שלו.
    ל"ישראלי" – טענתך מוזרה בלשון המעטה..

  11. מעין

    סתם שאלה – למה שמישהו יקח תינוק לחדר כושר ל-17 דקות? מה לטענתו הוא עשה איתו שם?

  12. ם

    כנראה שהם מפחדים שאם הם ייפסלו את העדות הנל של הרופא המשפטי הם יצטרכו לפסול עוד הרבה משפטים אחרים.
    או שהם ממתינים ששופטי השלום שטעו יצאו לפנסיה
    או שמחכים להקריא את פסק הדין בפרישה של אחד השופטים בעוד שנתיים
    או שיקול לא ענייני אחר

    אז איך זה שמכניסים איש לכלא ל 17! שנה יותר מרצח כשלקורבן לא קרה כמעט כלום ולא סביר שהאיש פושע? ומצנזרים גם את הפרוטוקולים? וזה לעומת אנס סדרתי שקיבל עבודות שירות ? איפה חזקת החפות והספק הסביר? זה כי אין בית המשפט דן אלא במה שלפניו ובמקרה הנל זה מה שהפרקליטות בישלה והאכילה את בית המשפט הנכבד

  13. מיכל דורסט

    יכול להיות שחדאד יצא זכאי, יכול להיות שיצא אשם, אבל מערכת הטעונים שאתה בונה בפוסט הזה רעועה ביותר. פשוט מודל סובייקטיבי, רודף שערוריה (כן – גם אתה מקווה שבית המשפט יצא טועה כדי שתחשף שערורייתו), ולא ממש מעוגן בטיעון מקצועי כלשהו.

  14. לולן

    בית המשפט מאחז עיניים1
    אחיזת עיניים הינה מעשה רמאות המבוסס על הטעיה חזותית. קוסם, להטוטן גורם לקהלו להביט על דבר אחד, בעוד הוא עושה דבר אחר שהקהל אינו שם לב אליו. כך בהשאלה ניתן ליצור התרשמות מסוימת בעוד שהנעשה שלא במסגרת חזות זו הינו שונה. בית המשפט יוצר רושם כאילו יש בקרה על הליכים משפטיים בעזרת שגרות היוצרות חזות זו. אלא שאין להן השפעה כי אינן מלוות במנגנוני בקרה אמיתיים אלא באמצעי חבלה בכל מה שעשוי לגלות את המציאות האמיתית. פיקוח ובקרה על השופטים קיים רק כביכול.

    פומביות הדיון – ככלל שמם של נאשמים בפשעים ועברות חמורים, האשמה המיוחסת ופסק וגזר הדין מתפרסמים. ברוב המשפטים מותר לציבור הרחב להיות נוכח בדיונים. במציאות הציבור אינו עוקב אחר הדיונים. גם לו רצה היה זה קשה מאוד, כי אלו אינם מתקימים באופן רצוף, אלא מפוזרים על פני תקופה ארוכה. בדרך כלל הנוכחים הם מי שמזומנים או מלוים במשפטים אחרים. כיון ששופטים הם הקובעים את מועד הדיונים ובתוכם את סדר תורי המתדינים, הם יכולים לסדר גם דיונים עם פחות נוכחים. מה שקורה בדיונים מתועד כפי ששופטים רוצים וזה אומר גם שכתוב הנעשה ללא קשר למציאות. זה כולל מצד השופט מצג שוא של התנהגות הוגנת ותגובות מתאימות לנעשה בעוד התעוד משמיט ומסלף את שהתרחש. הציבור גם אינו יכול להשות בין הנאמר לכתוב וגם אילו יכל, הוא חסר סמכות, אינו יכול להוכיח כיון שאסורות הקלטות ואין בפני מי להתלונן שיבדוק אי התאמות.

    הפרוטוקול של הדיונים – לכאורה הפרוטוקול אמור לשקף נאמנה את הנעשה בדיונים. בפועל הפרוטוקולים משקפים רק את מה ששופטים רוצים שיהיה כתוב, כדי שיצדיק את החלטותיהם. על כן הם מתיחסים בכובד ראש אל הפרוטוקול, כי רק כך יהוה אסמתכתא. הסילופים בפרוטוקול מגיעים לדרגת מיומנות גבוהה ביותר. למען השגת התוצאה הרצויה ישנן שיטות שונות החל מהפשוטות ביותר השמטה של מה שלא רצוי והוספה של מה שרצו, תיקון הנאמר והפרעת והפסקת העדות במקום שמתאים לשופט דבר המקל ליצור רושם כאילו העד אמר את מה שהשופט רצה , עריכה מחודשת כמו יצירת רושם בכתוב כאילו העדות ניתנה ברצף ונסתימה, וגם שינוי סדר הנאמר לקבלת משמעויות חדשות ורצויות יותר. הם כמובן לעולם אינם רושמים את הערותיהם ואת התפרצויותיהם באמצע העדות. אם מתאים להם, הם רושמים רק את תגובת העד כדי ליצור את הרושם הרצוי מעדותו. כך כשלא מוברר מהכתוב שדברי העד היו במענה, יכולים הם להראות מחוץ להקשר, מבולבלים. זהו גם אמצעי ליצרת רושם מוטעה, למשל אם כיון שהושמטה התערבות השופט והעד כביכול מחוץ להקשר הכחיש מעשה כלשהו, יראה הדבר כביטוי לתחושת אשמה. אין שום גורם שיש לו יחדיו סמכות ורצון לאמת את מידת מהמנות הפרוטוקול למתרחש.

    פסילת שופט – במקרה הטוב שופט לאור נסיבות אוביקטיביות מחליט לפסול את עצמו. בעל דין זכאי לבקש משופט לפסול את עצמו בשל אותן סיבות ולעיתים שופט נענה. אלא שבית המשפט העליון לא תמיד מגבה אותו, תכופות אף מתנגד בשל עיכוב הליכי משפט. הסיבה השכיחה לרצון לפסול שופט היא היותו נושא פנים. גם אז בעל הדין חייב לבקש זאת מלא אחר מהשופט עצמו שבידו גם ההחלטה. היה וכצפוי הוא מסרב, ניתן לערער על כך בבית המשפט העליון בתשלום והחלטתו נקבעת על פי הפרוטוקול שאותו שופט עצמו כתב. משמע קיים הליך של פסילת שופט, אך הכל נעשה כדי שלא יתממש. בית המשפט הלעליון אף מטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים על המערער שבהתאם לאופן שבודק גם קובע שהערעור אינו מוצדק. המסקנה אין דרך להשיג פסילתו של שופט לא ראוי.

  15. לולן

    בית המשפט מאחז עיניים2
    ערעור – עיקר הבקרה העצמית של בית המשפט הוא מוסד הערעורים. אלא שגם כאן בעוד רשמית קיים ערעור, נעשה הכל כדי להוריד מעוקצו ואף למנוע את קיומו.במשפט אזרחי שופטים לוחצים ללא לאות לפשרה כביכול כדי "להשכין שלום". הצד הצודק יוצא מקופח עוד יותר, ואיך יהיה שלום? תכופות מלבד ריב זה הצדדים אינם מכירים. במשפט פלילי שופטים מניחים לתובעים ללחוץ להודאה, בלי או עם עסקאת טיעון כביכול כדי "להקל" בעונש גם כאשר הנאשם כלל לא חטא. בשני המקרים באם בעלי הדין הסכימו הם אינם יכולים לערער. בנוסף להוצאות יצוג, אגרת משפט שלא כולם יכולים או מוכנים לעמוד בהם שופטים עוד עלולים לפסוק הוצאות משפט כבדות. ניתן זמן מועט להגשת ערעור פלילי תוך חודש וחצי כתב הערעור חייב להיות בבית המשפט. את עקר העקרים קביעת עובדות, ערכאת הערעור כלל אינה בודקת אלא מיחסת לערכאה הקודמת תקינות. כך רשמית קיים ערעור אלא שברוב המקרים אין לזה כל השפעה.

    משפט חוזר – למראית עין קיים כאמצעי בקרה גם משפט חוזר. אלא שמאז קום המדינה וכינונה של המערכת המשפטית בארץ, היו משפטים חוזרים בודדים בלבד. כמעט בלתי אפשרי לנהל משפט חוזר היות וחומר החקירה מפוזר בין גורמים שונים וחלקו הגדול אובד או מושמד. מוצגים בהוראת בית המשפט מושמדים. בניגוד לפעילותם של שופטים בקידום חקיקה המקלה על הרשעות, שופטים מעולם לא פעלו לקידום חובת שימור החומרים, למרות הצהרות בית המשפט על שמירה על זכויות האזרחים. מה שבית המשפט כן מקדמים הינו תילי תילים של הגבלות על משפט חוזר. לדוגמא צריך להביא ראיות חדשות כי כידוע לא יתכן שבית המשפט הגיע למסקנות שגויות מהחומר שהיה לו שלא או שכן מרצון. הראיות צריכות להיות חדשות לא רק לבית המשפט אלא גם לנידון. אם ידע עליהן ולא הציגם, לא יזכה במשפט חוזר, גם אם זו היתה הבחירה של מיצגו ולא שלו וגם כשבית המשפט הוא זה אשר מגביל את כמות הראיות והטענות שהוא מוכן שיוצגו. גם לא מספיקה הוכחת חפות אלא צריך להוכיח טעותו של השופט! שופטים ממשיכים להמציא מני הגבלות בפני קיום משפט חוזר, אם כי רשמית הליך זה של "בקרה עצמית" קיים. ————

    נציבות תלונות הציבור על שופטים – עוד אמצעי של "בקרה עצמית". מוסד שלא שופטים חשבו אי פעם ליזום. נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק התנגד לו בתוקף והגיב כנעלב עמוקות מעצם הרעיון. הוא טען שבית המשפט מבקר את עצמו. בשלב מאוחר יותר הסכים לקיום נציבות כזו אך רק אם תהיה בחסותו ובפקוחו ולא בידי הכנסת כדברו "כדי לא לפגוע בהפרדת הרשויות". אולי אמירתו של היא מחוסר הבנה?… בשל עקרון הפרדת הרשויות, הפיקוח חייב להיות מטעם רשות אחרת ולא מאותה רשות עצמה. התוצאה היא שהנציב נבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שבית המשפט ונשיאו שולטים בה. הנציבות נמאת במרות הנהלת בית המשפט הנמצא במרות בית המשפט העלין. בית המשפט העליון הוא גם קובע אילו סוגי תלונות לבדוק ובאיזו דרך. כך נקבע שתלונה יש לברר רק מול השופט הנלון, ומה שקובע הוא תשובתו שלו. מובן שכך ניתן להתלונן רק על מה שניתן להוכיח בכתובים כמו המשכות ההליכים או צוים שהשופט רשם. כך לא ניתן לברר על התנהלותו מידת הגינותו וכדומה. כלומר השופט יודע שבעל הדין שאת ענינו הוא מברר התלונן נגדו. הוא זה אשר פוסק גם בענין המשפט וגם לגביו עצמו. בעל הדין כל אותה העת ממשיך להשפט אצל אותו שופט. כך גם אין שום הגנה על בעל הדין התלוי בשופט. זה גם מתקשר ל"אמצעי בקרה" אחר שהוזכר – פסילת שופט. נשיא בית המשפט העליון עשה הפרדה בין תלונה על שופט אצל הנציב לבין בקשת פסילת שופט אצל השופט עצמו או ערעור על סרבו רק אצל נשיא בית המשפט העליון. דבר זה הוא בנגוד לכל הגיון. אם הכונה היא באמת ובתמים לאפשר ברור בלא שהמתלונן יפגע מכך יש לקשור את שני ההליכים יחדיו.

    סטטיסטיקה –כאשר בקרה חיצונית כמו תוצאות סטטיסטיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם לגבי השפיטה מאירות עיניים וגורמות לחשש לליקויים חמורים, גם כאן מנסה בית המשפט לאחז את עיני הציבור. לפי הסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית שעור הזיכויים ירד עד כדי זיכוי אחד לאלף. לכך יש לבית המשפט פתרונות לסובבה בטענה שהסטטיסטיקאים בלשכה אינם משפטנים ולכן אינם בקיאים בתחום. הם לאומת זאת "יודעים יותר", מבחינתם הוחלט לא לכלול את המודים מרצונם או בדרך כלל באיומים, כיון שהודו, לשיטת בית המשפט אין להחשיב את הרשעתם כהרשעה. בדומה החליטו לחשב את שעור ההרשעות לא לפי נאשמים, אלא לפי סעיפי אישום. כיון שנאשמים אינם מורשעים בכולם, יחשב שעור ההרשעות עלפי הסעיפים בהם הורשעו. זה כמובן בלי להתיחס לעובדה שהתביעה מלכתחילה רושמת עודפי סעיפים כדי שתוכל מתוכם להוריד לצורך מיקוח לקבלת הודאה. כל בר דעת יחשב לפי סכויו של אדם נאשם לצאת זכאי. כאן לא תעזור כל אחיזת עיניים גם לא מיני חלוקות והסברים "סטטיסטיים" מוטים לפי התוצאה הרצויה. כפי ששופטים מתכחשים לאמת והם מכונים על פי תוצאות רצויות לטובת החזק ובמשפט פלילי לצד של מוסדות האכיפה. כך גם "הבקרה" בתוך בית המשפט לפי אותו הלך רוחות, המניח תקינות עבודתם של מוסדות האכיפה, הבקרה כולה נקבעת על פי מה שבית המשפט המבוקר קבע הווה אומר בקרה איתית אינה קימת. כל ההסדרים לא נקבעו כדי לממש את זכותו של הציבור למשפט הוגן, אלא כדי להגן על שופטים ולחזק את שלטונם המוחלט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.