למה דני דנקנר בכלא ואלו ששכרו את אורי מסר ונחום לנגנטל לא? וגם סיפורו המדהים של שלמה בן עמרה

מאת  | 24 בפברואר 2016
 

אין לי שום דבר טוב להגיד על הדרך בה דני דנקנר התנהל בסיפור תעשיות מלח. אם הסיפור הזה היה מגיע אליי בזמן אמת הייתי עושה עליו תחקיר מדמם. הוא שילם 1.3 מיליון שקלים, סכום עתק לבחור בשם מאיר רבין, שהוא לא מומחה בנדל"ן ועיקר כישוריו מתמצים בקשר שלו למנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל באותה תקופה, יעקב אפרתי, שהוא גם דוד שלו. הוא שילם עוד מאות אלפי שקלים למיכה גולדמן ואריה דרעי על שירותים שלא בכדי השופט דוד רוזן הגדיר אותם כבעייתיים. בקיצור, הוא ניסה לעקם את השיטה. הוא עשה את כל זה תוך פעולות הסתרה לא קטנות ובחקירתו שוב ושוב ניסה לעגל פינות לגבי סכום התשלום, מה בדיוק עשה כל אחד ולמי כל מאכער קשור (הוא טען שאינו יודע שרבין הוא אחיין של אפרתי). אחרי כל זה, אני חושב שההרשעה הפלילית שלו לא צודקת ובטח ובטח ששנתיים מאסר בפועל הם לא הגיוניים על גבול השערורייתיים.

עמדה כזאת חייבת בהסבר. חמישה שופטי עליון אישרו את ההרשעה (בדעת רוב, השופט ניל הנדל רצה לזכות וגם הוא רק מחמת הספק). אני אסביר. דנקנר הורשע במתן שוחד, אבל זה לא השוחד שאתם מכירים. השוחד שכולנו מכירים זה שמישהו נותן טובת הנאה לעובד ציבור, גם באמצעות מתווך באמצע וטובת ההנאה קשורה לתפקידו של עובד הציבור. זה לא הסיפור פה. אין שום ראיות שדנקנר התכוון ששקל מה – 1.3 מיליון שקלים שהוא נתן לרבין יעברו לאפרתי ואין גם ראיות ששקל כזה עבר.

דנקנר הורשע בסעיף חוק, שמשתמשים בו לעיתים די נדירות, שנקרא "שוחד הנעה". מה זה "שוחד הנעה"? נתת כסף לאדם כדי שהוא ישפיע על עובד הציבור להפלות אותך לטובה, אבל עובד הציבור לא קיבל שום דבר ולא התכוונת שהוא יקבל משהו. אני מאוד בעד הסעיף. שלא אובן לא נכון, אבל הוא מאוד לא ברור. השופט הנדל מתלבט לגביו במשך עמודים ארוכים בפסק הדין. נגיד ששכרת פקיד מנהל מקרקעי ישראל לשעבר, שבזכות הבנתו מצד אחד במטריה וקשריו מצד שני, הוא יודע איך לגרום למנהל לטפל מהר יותר בתיק שלך. זה מאוד נפוץ. האם זאת עבירה? הרי היה איזה פקיד שבגלל הטלפון שקיבל מחברו לעבודה לשעבר, לקח את התיק של המשלם מסוף הערימה ושם אותו למעלה. נו, זה לא "שוחד הנעה"? גם הנדל לא יודע לקבוע. זה קשה. ככל הידוע לי ובדקתי את זה עם גורמים רבים – לא הורשע אדם בישראל, לפחות לא בעשרות השנים האחרונות ב"שוחד הנעה" כשהוא בעמדת המשלם, בעמדה של דני דנקנר. לא מוגזם יהיה להגיד שזו נורמה שכיחה בארץ. הנה כמה דוגמאות:

 

לא מזמן חדשות 2 שלחו מישהו לדני נוימן שהתחזה לבעל אמצעים ואינטרס ושילם לו כסף כדי שיסדר פגישה עם עוזי יצחקי, מנכ"ל משרד התחבורה. האם עוזי יצחקי היה פוגש את המשלם לו היה פונה אליו ישירות, בלי נוימן? ספק. האם היה עושה את זה בלוח זמנים כל כך מזורז? לא. ובכן, איפה חקירת המשטרה על "שוחד הנעה"? נוימן, לפי הלכת דני דנקנר, בוודאי צריך להיחקר במשטרה. הלאה. במהלך כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה נחקרה ארוכות פרשת סיליקאט דימונה. למי שלא זוכר, מפעל בדימונה רצה יחס אחר ממרכז ההשקעות, שכפוף למשרד התמ"ת, עליו חלש אולמרט. בעל המפעל שכר בכוונה את עו"ד אורי מסר, שהיה אז מאוד מקורב לאולמרט. מסר הגיע במהירות לאולמרט עם העניין, אולמרט התערב ודחף ועזר ועל כך נשפט והורשע בהפרת אמונים. המפעל בדימונה נמצא לכאורה בעמדה של דני דנקנר. למה לא העמידו את בעל המפעל בדימונה לדין? זה לא "שוחד הנעה"? הוא לא שילם למסר רק כדי שיגרום לאולמרט להעדיף אותם לטובה?

לא מזמן נחקרה פרשת בנצי ליברמן. התברר שחברה בשם קרדן שכרה את עו"ד נחום לנגנטל, כדי שיעזור לה מול מנהל מקרקעי ישראל ובעיקר מול מנכ"ל המנהל, בנצי ליברמן, שהוא לא במקרה חברו הטוב של אותו נחום לנגנטל. ליברמן נחקר באזהרה וזה הסתיים בסגירת התיק והמלצה לטיפול משמעתי. לנגנטל יצא בלי כלום וקרדן נדל"ן כמעט לא היו בסיפור. למה? קרדן הם הרי המקבילה של דני דנקנר. הם המשלם. זה לא "שוחד הנעה"? הם לא שילמו ללנגנטל כדי שיביא יחס אחר, טוב יותר, משוא פנים מבנצי ליברמן לטובתם?

אני יכול לתת עוד עשרים דוגמאות. קבעו שופטי ביהמ"ש העליון (בשפתי שלי): אנחנו לא צריכים להכריע באופן מלא את גבולות המותר והאסור בסעיף האמורפי הזה. די לנו בכך שדנקנר הוא בטוח אסור. למה הוא בטוח אסור? כי הוא שילם כל כך הרבה כסף, כי האיש שהוא לקח נטול כישורים, כי האיש שהוא לקח לא עשה כלום חוץ מהקשר עם אפרתי. או קיי, בואו נזרום עם זה. אז דנקנר אשם, כי הוא לקח נורמה קיימת ומתח אותה עד לגבולות בהן הוא כבר נכנס לתוך המגרש הפלילי, אבל האם במקרה כזה לא ראוי לפחות בעניין העונש ללכת במידת הרחמים? כשקובעים נורמה חדשה (טובה יותר, לדעתי) על גבו של אדם, לא מוצדק לנהוג איתו בסלחנות ולהגיד – עכשיו כולכם מבינים מה הנורמות ומעתה ואילך הענישה תהיה בהתאם?

 

בתחקיר "המקור" הערב נביא את הדוגמא הבלתי תיאמן של שלמה בן עמרה. לפני כמה שנים עשינו ב"מקור" תחקיר על תיק תעשיות מלח   ובו העלינו כבר את סיפורו של קבלן הקולות מהליכוד, שלמה בן עמרה. כבר אז זה היה נראה לנו מטורף, אבל מתברר שלא ידענו כלום. ידענו שהוא קיבל מדני דנקנר 600 אלף שקלים ונפגש איתו רק פעם אחת. ידענו שגרסתו בחקירה היא מהמוזרות ששמענו אי פעם (עברתי אירוע, יש לי בעיית זיכרון, נשרפו לי המסמכים, לא זוכר למה קיבלתי את הכסף). גם דני דנקנר לא ממש הסביר בחקירה על מה הכסף. הוא מלמל משהו על זה שבן עמרה היה צריך לעשות הערכת שווי של תעשיות מלח בהיותו רואה חשבון ואז חזר בו. בקיצור, סימן שאלה אחד גדול. במשפט התבררה התמונה המדהימה הבאה. בן עמרה נשכר כדי להביא את אישור שר האוצר. הוא נחשב חזק בליכוד ומקורב לסילבן שלום. סילבן שלום היה שר האוצר. דנקנר לקח אותו והבטיח לו דמי הצלחה. תביא את אישור שר האוצר, תקבל כסף. בינתיים התחלפו שרי האוצר ונתניהו מונה. מאוד לא היה פשוט להביא את אישור שר האוצר לעסקה הזאת. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, היה מסויג מהעסקה. מבקר המדינה גולדברג כתב נגדה דו"ח קשה כבר בשנת 2000 והייתה ביקורת ציבורית על מה שנתפס אז כמתן מתנה ענקית לדנקנרים ולתעשיות מלח. למרות כל זאת, נתניהו חתם. בן עמרה סיפק את הסחורה וקיבל 600 אלף שקלים. לא פלא שבחקירה (וגם בשיחה איתי) הוא נתקף בבעיית זכרון ושדנקנר לא רצה לספר בתחילה על מה מדובר. איך בן עמרה עשה את הנס הזה? לא ברור. נתניהו טוען בתגובה לכתבה של ברוך קרא ושלי, שלא דיבר איתו מעולם וחתם על העסקה רק אחרי שהדרג המקצועי במשרד האוצר אישר. הנושא כולו לא נחקר ביסודיות, כי כאמור בן עמרה ודנקנר לא אמרו אמת והמשטרה הייתה עסוקה בלנסות לעשות סדר בכל תיק הולילנד הענק, שזו רק הייתה סמטה צדדית שלו. כל כך לא העמיקו בחקירת העניין שרק במהלך המשפט התברר לראשונה שנתניהו בכלל חתם על העסקה. עד אז כולם היו בטוחים שהוא לא חתם. מדהים. גם היום יגידו לכם בכירים במערכת אכיפת החוק שהם משוכנעים שסיפור בן עמרה הוא לא פחות שוחד מסיפור מאיר רבין, אבל אין להם ראיות לכך כי הנושא מעולם לא נחקר ביסודיות.

 

 

תגובות

תגובות

6 תגובות על “למה דני דנקנר בכלא ואלו ששכרו את אורי מסר ונחום לנגנטל לא? וגם סיפורו המדהים של שלמה בן עמרה

  1. זיגי

    רביב, כל הכבוד על האומץ להציג דעה לא פופולרית. כתיבה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
    אני מניח שאתה מתכונן עכשיו לתגובות בנוסח "הגם אתה, דרוקר?", "מעניין מי שילם לך", "אם זה היה ביבי בחיים לא היית כותב ככה".

  2. אריקו

    למיטב זיכרוני, הסיפור עם המלח מתחיל כאשר טד אריסון החליט לעזוב את מיאמי, להשאיר את עסקי הספנות אצל הבן, מיקי, ולהשתקע כאן, בארץ הקודש. אריסון רצה להשקיע כאן וחיפש איפה להשקיע. יש ימינו של אריסון כאן, בארץ, היה שלמה נחמה.
    בשלב מסויים עלה הרעיון לקנות את בנק הפועלים. לקנות בלי להוציא אגורה מהכיס. הכל בהלוואות.
    אחד השותפים העיקריים לעסקה היו הדנקנרים.
    לאריסון היה אשראי טוב. הוא קיבל הלוואה מהבנק הבינלאומי בלי בעיות.
    לדנקנרים לא היה מספיק אשראי. כאן נכנסה הקומבינה עם חברת המלח עם כל האדמות שהיו בשימוש להפקת המלח.
    אחרי שנתניהו חתם – היה לדנקנרים מספיק אשראי להצטרף לאריסון לעסקה של בנק הפועלים.
    גילוי נאות. אני עבדתי אצל טד אריסון במיאמי כאשר התחיל את עסקי הספנות שלו.
    הכרתי אותו אישית. אני התרשמתי שהוא היה נעים הליכות ואיש עסקים הגון באופן מיחוד.

  3. נפתלי אורנר

    כשנקבעה נורמה חדשה בעניינו של צחי הנגבי הוא נענש במידת רחמים מופלגת. אכן, במידת העונש דנקנר שילם מחיר כבד מדי, יחסית.

    כשפעם מישהו יחקור לעומק את התנהלות נתניהו בטוחני שימצא "קופת שרצים" נכבדה. לא לחינם מתעב הוא את דרוקר ורואה בו את אויבו האישי

  4. אמיר

    מענין שנתניהו תומך ומאשר קידום פרויקטים של בעלי הון ואוליגרכים , כולם לטענתו אושרו עלידי הרשויות הוא רק חותם,

  5. שמוליק

    ואם האחרים לא הועמדו לדין באשמת שוחד הנעה, אז מה?
    רפיסות הפרקליטות ידועה, ויש לברך על זה שהחליטה לזוז סוף סוף. יהי זה סימן לבאות.

  6. שפי

    הסיפור הגדול כאן הוא לא דנקנר והמאכערים אלא האישור שלבסוף נתן נתניהו. אם היו חוקרים אותו על כך במשטרה, מה הוא יכול היה להגיד? שכשר האוצר הוא היה עד כדי כך עלוב? אולי הוא היה מעדיף להודות בקבלת שוחד מאשר להודות בסמרטוטיות הכאילו פארודית הזאת. הוא בטוח קיבל שוחד בנושא זה, כמובן לא בדיוק, לא מה שנקרא, רק סוג-של, אבל בשבילך כעיתונאי ובשבילנו כאזרחים סוג-של אמור לגמרי להספיק. אבל אתה, רביב, וכבר כתבתי לך את זה פעם, בישראבלוג, נותן הרבה יותר מדי תשומת לב לנרטיב המשפטי. שוב, בהמרת הקרקע הזאת בעתלית הסיפור הגדול אינו דנקנר אלא נתניהו, הכתבות והמאמרים שלך בנושא היו צריכים להתרכז לא בדנקנר אלא בנתניהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.