אלדד יניב – זה כבר לא משנה אם החזרה בתשובה שלו אמיתית

מאת  | 22 בדצמבר 2012
 

זה לא משנה כי אין דרך חזרה. באומץ, אולי אפילו קצת בטירוף,  יניב שרף הכול, לא השאיר אבן על אבן. ביסודיות, שלא תמיד אפיינה אותו בחייו הקודמים, הוא וידא הריגה – אין יותר סמול טוק מצחיק עם איווט, אין ניהול קמפיין לעייני, ברק, נתניהו, אין ריטיינירים שמנים אצל כל מיני בעלי הון, שרוצים את קרבתו לשלטון. נגמר. הם לעולם לא ייקחו אותו. כאילו מודאג מעצמו, יניב זרק על כל הקשרים השווים שלו רימוני יד וריסס אותם בתת מקלע וליתר בטחון, שפך גז חרדל. עכשיו, לא משנה לאן יתגלגלו חייו מלאי התהפוכות של יניב, גם אם הוא ימות לעבוד עם האנשים האלה או עם השכפולים העתידיים שלהם, הדרך חסומה. הוא יהיה חייב להיות אויב השיטה, אם ירצה בכך או לא.

אני מכיר את יניב מהקמפיין של ברק נגד נתניהו. בברנז׳ה נוהגים לייחס לו קירבה גדולה אליי. אני לא מאשר ולא מכחיש, רק אגיד שאני מכיר את חסרונותיו יותר טוב מגדולי יריביו (וגם את יכולותיו הכמעט בלתי נתפסות לייצר ספינים תקשורתיים). חוויתי כמה מהם על בשרי, גם הספינים, גם החסרונות. הייתי ספקן מאוד מכל הכיוון הזה שהוא תפס לפני כמה שנים. הייתי די משוכנע שהכול תעלול חדש של אלדד הספינולוג כדי להיכנס לכנסת. ראיתי מקרוב את הזיגזגים החדים – פעם שמאל לאומי ופעם חיליק טרופר, פעם נגד המתנחלים ואחרי זה לא כל כך ואחרי זה נוחי דנקנר ובסוף ״ארץ חדשה״. עכשיו זה באמת כבר לא משנה.

כל כמה שחשוב מה יש בתוך הראש של אדם, לא פעם מעשיו קובעים יותר את גורלו מכל כוונה או תכנון. יניב מכר את משרד עורכי הדין המשגשג שלו, אינו עובד למיטב ידיעתי איזה שנתיים, רץ בלילות בכל מיני כינוסים לא ברורים ומצלם סרטונים חסרי תקדים, רווי דיבה, נגד שועי הארץ. הוא חי בשדרות רוטשילד בזמן המחאה, ספג שם מנות של בוז, הסתובב באולפני טלוויזיה, רב בשידור עם חברו גדעון סער וראה את דרכו נחסמת לתקשורת אליה הוא כל כך מקושר. התקשורת המפוחדת של ימינו פשוט פוחדת לגעת בסרטונים שלו, הוא הפך לקצת טאבו וקצת מוקצה. במילים אחרות,  מי שעבר את כל המסע הזה, זה כמעט לא משנה מה הוא תכנן בהתחלה והאם הוא בעצם רק רצה להיכנס, או שבאמת היה חשוב לו לפרק את השיטה.

שורה תחתונה – ההתנהלות של יניב ולהקתו אינה חפה מבעיות, גם היום. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על כל קמפיין הסרטונים שלו ובכל זאת, עוברת לי צמרמורת של התרגשות מהמחשבה שהאיש הזה יהיה בכנסת עם שרשרת חסינות על הצוואר. רק דמיינו את התמונה – כל מה שאחרים חוששים לומר, כי יתבעו אותם, כי לא ייקחו אותם לעבודות ייעוץ, כי ההוא חבר שלו וזה קרוב שלו ופה למה לי להסתבך, כל הדברים הללו ייאמרו פתאום מעל דוכן הכנסת על ידי מישהו שאין כמעט במה לאיים עליו, אי אפשר לתבוע אותו והוא ממש לא חי מהם. מה נגיד, זו עדיין לא יהפוך את הארץ לחדשה, אבל זו ללא ספק תהיה כנסת מעניינת.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.