תחקיר "ישראל היום" – כמה שאלות למוטי גילת

מאת  | 17 בפברואר 2013
 

בסוף השבוע כתב מוטי גילת טור ביקורתי על תחקיר "ישראל היום" שפרסמנו. ניסיתי להבליג, השתדלתי להכיל, יש לי המון אמפטיה למר גילת. הוא היה כתב חוקר משפיע וחשוב ונאלץ בשנים האחרונות לוותר על כבודו המקצועי. אני לא כותב זאת בלעג. בכלל לא. אני ממש יכול לראות את עצמי באותה עמדה. בתקשורת בה אין רצון אמיתי לכתבים חוקרים, לעתים זה סוג הפשרות שעושים. זו לא גאווה גדולה, אבל אלו החיים. למרות זאת, לא הצלחתי למצוא בעצמי את מידת האצילות המספקת.

אז הנה כמה שאלות למר גילת:

  1. בתחילת הטור שלך אתה כותב: ""ישראל היום" אינו נקי משגיאות ומטעויות. פורסמו בעיתון כמה כותרות וידיעות שאפשר היה לדעתי לוותר עליהן; היו לטעמי יותר מדי חיבוקים של נתניהו, אף שלעיתון מותר לחבק מועמד כזה או אחר".כמה כותרות מר גילת? אתה מוכן לנסות לנקוב במספר? זה שלוש, שלוש מאות או שלושת אלפים? אלו טעויות, שגיאות, או יד מכוונת, שעוברת על הטקסטים ומטה אותם לכיוון מאוד ספציפי?
  2. איך קרה מר גילת שלא היה לך מה לכתוב על "ביבי טורס" ושאר התחקירים שעסקו בבנימין נתניהו? מה, הם נראו לך לא חשובים פתאום? גורם שמכיר את החומר שב"ביבי טורס" ואת פרשת עמדי, שאתה פרסמת, אמר לי פעם "ב"ביבי טורס" יש פי 10 יותר חומר מרשיע ממה שהיה למשטרה בפרשת עמדי". על עמדי כתבת מיליון וחצי פעם, למה על "ביבי טורס" לא?
  3. שמתי לב שהטור שלך ב"ישראל היום" עוסק הרבה ב"אגד" ובמגן דוד אדום. זה חשוב, זה מעניין (האמת, לא תמיד), אבל האם ייתכן שלא הגיע אליך שום תחקיר שקשור לשלטון? אתה יודע, שלטון ממש, ראש ממשלה וכאלה. לא היה לך מה להגיד על מינוי מבקר המדינה, שנתפר על ידי נתניהו? לא הייתה לך מילה רעה על טיפולו, יותר נכון, אי טיפולו של ויינשטיין בפרשיות נתניהו השונות? כלום?
  4. בטור שלך אתה כותב את הפסקה הבאה (אני מודה, זה המקום שבו לא יכולתי להמשיך לשתוק): אם דרוקר ממש יתאמץ, הוא ודאי ייזכר גם בתצהיר לבית הדין לעבודה, המשתרע על גבי עשרות עמודים, שאותו פירסם בבלוג שלו. על התצהיר הזה חתום אחד ששמו מרדכי גילת והוא מסביר בו, בין היתר, מדוע נאלץ לעזוב בטריקת דלת את העיתון אחרי 32 שנה ומה גרם לו להבין שאין לו מה לחפש בו יותר. עשרות סיפורים יש בתצהיר והם מתארים עיתון מסואב המועל בשליחותו ובתפקידו הבסיסי; עיתון שמצד אחד נחסמים בו פרסומים על צמרת השלטון בישראל, ומצד שני מתנפלים בו על מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ועל בכירי מערכת האכיפה, שהעזו לגעת בפרות הקדושות של העיתון. עיתון שסימן אותם, שהציב אותם בקו החזית, שיצא למטווח. עיתון אכזרי שנחצו בו כל הקווים.
    תן לי, מר גילת, לרענן את זכרונך. כשפרשת מ"ידיעות אחרונות" בטריקת דלת, התקשרתי אליך. ביקשתי שתתראיין על מה שקורה בעיתון שאתה כה מבקר היום. לא היית מוכן לשמוע מזה. חשבתי שזה קריטי לסדוק את המעצמה שנקראת "ידיעות אחרונות", אז שלחתי אליך שליחים וחברים, שינסו לשכנע. לשווא. אחר כך שמעתי שאתה מגיש תצהיר לבית המשפט, בסכסוך בינך לבין "ידיעות". שמתי עליו יד ופרסמתי בבלוג שלי. אף עיתון לא רצה לפרסם את התצהיר הזה ומי שממש לא אהב את הפרסום זה, אתה בטח זוכר, אחד, מוטי גילת.
    לא רצית שיידעו מה כתוב בו, אלוהים יודע למה. ועכשיו לשאלה, הייתה לך הזדמנות חד פעמית להפוך את משפטך למשפט העשור נגד "ידיעות אחרונות". להעלות את עורכיו הבכירים והמו"ל על דוכן העדים, לחקור אותם, להרים פעם אחת ולתמיד את המכסה מעל הדרך בו מתנהלת האימפריה. אני לתומי הייתי בטוח שזה מה שאתה הולך לעשות. שהכתב החוקר העשוי ללא חת ילך עד הסוף, יבין שזו תהיה תרומתו האדירה לדמוקרטיה הישראלית, אבל אתה מר גילת, העדפת לסגור פשרה ללא משפט. העדפת את הכסף על האמת? למה? לא, לא בציניות, למה? אני מבין, פנסיה ופרנסה והכול, אבל מה עם ה"עיתון אכזרי שנחצו בו כל הקווים"?
  5. עוד פיסקה בטור שלך מתחרה על כתר שיא הצביעות. הנה היא:

    "אני מתנדב לעזור לו: בדירקטוריון של ערוץ 10, בתפקיד הבכיר והמכובד של יו"ר ועדת הכספים, יושבת כיום העיתונאית לשעבר מיכל גרייבסקי, שעבדה באגף התחקירים של "ידיעות אחרונות". היא תוכל למסור לו הרבה מידע, להכניס אותו לקודש הקודשים של העיתון, לספר לו מה קרה לה למשל כשניסתה לפרסם בשעתו תחקיר על אברהם הירשזון. היא תוכל לתאר באוזניו איך נחסמו בפניה עמודי העיתון, איך התרוצצה מחדר לחדר ומעורך לעורך במאמץ לגרום לפרסום הפרשה. איך ניסתה לפרוץ את הצנזורה על יקיר העיתון. וגם: היכן נקברה בסופו של דבר הידיעה הראשונה שלה בפרשה."

הנה השאלה – למה אני צריך לפנות לגרייבסקי? אני הרי פרסמתי בזמן אמת את העובדה הזאת (וגם תחקיר נגד הירשזון). אני שמתי את הראש שלי על המאבק נגד "ידיעות" ואתה? אתה כותב את זה היום, חתיכת אומץ, אה?  7 שנים אחרי. למה לא אמרת מילה בזמן אמת? איפה היית בכל השנים שהדברים הללו, לטענתך, נעשו ואתה המשכת לקבל משכורת מ"ידיעות"? לא שמענו ממך מילה אחת. ידעת והבלגת. שמעת ושתקת. מותר לך, מר גילת, להחליט שנלחמת מספיק ועכשיו אתה רוצה לנוח ב"ישראל היום". מותר לך להתרכז בפרנסה ובפנסיה. רק, עשה טובה, אל תטיף מוסר לאלו שעדיין מנסים.

תגובות

תגובות

תגובה אחת על “תחקיר "ישראל היום" – כמה שאלות למוטי גילת

  1. יוחנן שדה

    אני תושב אר״הב עוקב מקרוב במה שקורה בארץ. המצב הביטחוני הפנימי בישראל אינו מתחדש
    לטובה.כול הזמן רוצחים יהודים בשל היותם יהודים. תופעה שקורת בכל מקום בעולם.לצערי מאז ומעולם דבר לא השתנה. כאשר יהודי נרצח כולל משפחה שלמה ובתוכה תינוק , פיצוצים ללא הבחנה התוצאה עשרות הרוגים ,המגזר הערבי תושבי ישראל לא מתרעם. נער ערבי נרצח : פיצוץ אטומי. אביב מתבטא: שלום המטילים היהודים בירושלים יורע. מצד שני חודשיים לפני הרצח בעפולה נרצחה יהודיה בת 19 עלידי ערבי תושב המקום. לפני שבוע נחטפו ונרצחו שלושת הנערים. העם הערבי צהל…איפה המשוואה ? למה ערבים יהיו בטוחים לעבוד בישראל ? לגור בישראל ? נער ערבי אחד , וכל כלי התקשורת בא״הב מתרכזים בזה . גם בן דודו תושב אהב הוכה עלידי שוטרים ישראלים וגם את זה מראים בלי סוף. על שלי דדון זייל אף אחד לא שמע ..על שלושת החטופים דיווח שקט ויבש …לי כתושב חוץ וסתם אזרח אין כוח להשפיע ,לך יש.המצב הזה המשוואה הנוטה מאוד לטובת הערבים כל זה משפיע על דעת הקהל ו בסוף פוגע ומאוד מזיק.ישראל עים כל עצמתה עדיין זקוקה לדעת הקהל העולמית. יש יהודים בכל העולם .זה פוגע גם בהם ומסכן אותם. אין לנו פרופגנדה והסברה 24/7. הערבים כן וגם תומכים בכל כלי התקשורת.האמת צריכה להאמר גם אם היא מרה : יש שנאה .לא כולם ,,רעים,, אבל הם המשפיעים . תרא את סוריה עירק ועוד. עים עצמם לא מסתדרים אז איתנו כן ???
    הערבים כבר לא מפחדים לא בורחים מתעמתים פוגעים ונלחמים. הפאנאטיות הקיצונית מנצחת.
    אי אפשר לשבת ולחכות לדבר מה שיקרה. צריך להגיב בכל התחומים בכל מקום בכוח המוח בעור מה באומץ וללמוד מן העבר : בתחבולות תעשה לך מלחמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.