ספר חדש ומשכנע (אותי) – אבו מאזן לא יכול היה להגיד 'כן' לאולמרט

מאת  | 30 באפריל 2013
 

הרבה פעמים ניסיתי להרוג כבר את הטיעון ״אבו מאזן אמר ׳לא׳ אפילו להצעת אולמרט״. לא הצלחתי. המכונה חזקה מדי. ממרידור ועד ליברמן כולם מנגנים את הניגון הזה. לא עוזר שההצעה ניתנה, כשאולמרט כבר ארז את המזוודות החוצה מבלפור. לא משכנע את הטוענים הטיעון שאין מנהיג פוליטי שפוי, שיסכים לתת ויתור מרחיק לכת (במקרה של אבו מאזן – ויתור מעשי על זכות השיבה) כדי לקבל בתמורה הבטחות ישראליות ממישהו שלעולם לא יוכל ליישם אותן. 

לא מזמן יצא ספר חדש של אליוט אברהמס. אברהמס הוא עד אידיאלי לסיפור הזה. הוא היה מחזיק התיק הישראלי בבית הלבן. חשוב מזה, בעמדותיו הפוליטיות הוא ממוקם איפשהו בין הליכוד לבית היהודי. ספק אם היה באיזשהו בית לבן, מישהו בתפקיד דומה עם דעות כאלה. הוא עצמו חושב שאבו מאזן לעולם לא יחתום על הסכם שלום עם ישראל. במילים אחרות, לא מדובר באיזה שמאלני, שמנסה להוכיח שאבו מאזן הוא פרטנר.

הרבה דברים מרתקים כתב אברהמס. לא ידעתי, למשל, כמה רייס ואולמרט היו צהובים זה לזה, איזה ויכוחים התנהלו ביניהם, איך הצליח אולמרט להיות המנהיג היחיד בעולם שהצליח להביא את בוש להכריע לטובתו ונגד המקורבת האולטימטיבית שלו, רייס, אבל על זה בפוסט אחר.

הנה כמה מהדברים שאברהמס כותב בעניין הצעת אולמרט:

1. בספט׳ 2008 אבו מאזן בא לפגישה עם בוש. אני מתלבט אם להמשיך במו״מ עם אולמרט, אמר המנהיג הפלשתיני: אולמרט רציני, אבל הוא לא ימשיך, מה הטעם לדבר אתו. בוש הסכים שכבר לא ייצא הסכם מהמו״מ הזה, אבל תמשיכו לדבר בשביל המו״מ הבא. גם מזכירת המדינה רייס אמרה לפלשתינאים שאין כבר סיכוי להגיע להסכם, אבל טוב שיימשך המו״מ כי, לדעתה, מושגים בו הישגים (היא טענה, למשל, שיש סיכומים משמעותיים בנושא סידורי הבטחון שייקח ״15 דקות״ להעלות אותם על הכתב. אליוט:  שטויות. גם לא ב 15 חודשים).

2. כל המשתתפים בפגישות הסכימו שהשתתפותו של אולמרט במו״מ בשלב הזה (תזכורת: זה אחרי שהוא הודיע שלא רץ לבחירות הקרובות וב״קדימה״ כבר התנהלו פריימרס לבחירת מחליפו) היא נטל ולא נכס. מכל הספר ברור שאולמרט היה מאוד רציני במו״מ עם הפלשתינאים, אבל הפאזה הזאת, בה הוא ניסה להגיע להסכם שלום היסטורי מעמדה של מנהיג פורש, הזיקה מאוד למי שניסה מאז לשכנע את דעת הקהל הישראלית שיש פרטנר.

3. אברהמס כותב כי הוא חש שאולמרט ממשיך לרוץ בשלב הזה כדי לקבוע איזושהי מורשת, שתעמוד אל מול התיקים הפליליים. הוא יותר מרומז שגם עוזריו של אולמרט, טורבוביץ ותורג׳מן, חששו בשלב הזה שאולמרט יעשה ויתורים מפליגים במטרה להציל את כהונתו ומורשתו.

4. עריקאת נשאל ב 2010 למה הפלשתינאים אמרו ׳לא׳ לאולמרט. הוא טען שלא אמרו ׳לא׳ ואף הפקידו מפה נגדית אצל האמריקנים. אברהמס: שקר. לא היה דבר כזה.

אבו מאזן התראיין ב 2009 ואמר שבמו"מ עם אולמרט סוכם נושא הגבולות והבטחון. אברהמס: לא נכון. לא סוכם.

אולמרט טען בהתבטאות פומבית שהאמריקנים הסכימו לקלוט מאה אלף פליטים פלשתינאיים במסגרת הסכם הקבע. אברהמס: לא היה ולא נברא.

5. אברהמס עצמו חושב שאבו מאזן לא היה יכול להגיד 'כן' לאולמרט וכאמור, הוא לא כותב את זה מעמדה של פרו אבו מאזן. ממש לא. פשוט ניתוח קר של המצב הפוליטי.

שורה תחתונה – כל השותפים למו״מ הזה, אמריקניים, פלשתינאיים, אפילו ישראליים (לבני, שרים בממשלה, עוזרי אולמרט) ידעו שהשלב הזה, בו אולמרט הציע הצעות נדיבות, לא ייצר שום הסכם. אף אחד מהם לא השכיל לעצור את המו"מ ההוא כך שלא יתאפשר לכל מתנגדי ההסכם להמשיך להשתמש בו אל מול הצהרות כמו זו של ראש הממשלה הקטארי.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.