תשובה לבן דרור ימיני – האם אבו מאזן סרב לאולמרט כיוון שהיה ברווז צולע?

מאת  | 4 במאי 2013
 

בן דרור ימיני פרסם בבלוג שלו תשובה לפוסט שלי על הספר החדש של אליוט אברהמס, שבעיניי אישר את העובדה שאבו מאזן לא יכול היה להגיד 'כן' להצעת אולמרט, מכיוון שבעיתוי בו ניתנה, אולמרט כבר היה "ברווז צולע", שלא לומר פחות מכך.

זו תמצית הטיעון של ימיני ממאמרו:

הניסיון לחפש מתחת לאדמה את מה שגלוי וידוע – הוא קצת פאתטי. קונדוליסה רייס מספרת בספר שלה, "NO HIGHER HONOR"' שההצעה של אולמרט עלתה במאי. לא בספטמבר. היא גם מספרת שם, שהיא הייתה כל כך המומה מההצעה הנדיבה, שאפילו לשני העוזרים שלה, אחד מהם הוא אברהמס, היא לא סיפרה את כל הפרטים. למחרת היא כבר הייתה במוקטעה, אצל אבו-מאזן. והתשובה שלו – בחודש מאי, לא בחודש ספטמבר – הייתה חד-משמעית: "אני לא יכול להגיד לארבעה מיליון פלסטינים שרק חמשת אלפים יכולים לחזור הביתה". נחזור ונאמר: מדובר בחודש מאי. אף לא מילה על מעמדו של אולמרט. כלום. רק עניין אחד ויחיד הטריד את אבו-מאזן: זכות השיבה.

להלן תשובתי לטיעון של ימיני:

1. כבר בחודש מאי, אולמרט היה "ברווז צולע". בפרק 50 של ספר הזכרונות שלה תיארה רייס בעצמה את הישיבה הראשונה בבית הלבן אחרי שאולמרט פירט באוזניה את הצעתו הנדיבה במאי 2008. כבר שמענו על חשדות חדשים לשחיתות של אולמרט והמילה כתב אישום ריחפה בחלל, היא כותבת. מסתבר שעד לבית הלבן הגיעו השמועות על טלנסקי, שנחת באותם ימים בישראל. מאוחר יותר, היא כותבת, הנשיא הגיע לארץ לכבוד יום ההולדת ה – 60 של ישראל. הנשיא והיא הסתכלו על אולמרט וחבורת הפוליטיקאים שלידו והם נראו להם כמו חבורת כרישים שמחכים לרשת אותו. היה ברור שימיו של אולמרט ספורים, כך רייס. במילים אחרות, כבר כשאולמרט העלה לראשונה את רעיונותיו מרחיקי הלכת בפני רייס הוא היה על סף הדחה (שבועות ספורים לאחר מכן הוא הודיע שלא ירוץ לראשות קדימה, מה שהפך אותו סופית לפוליטיקאי נטול כוח פוליטי)

2. רייס אכן הלכה לפגישה עם אבו מאזן יום לאחר ששמעה את אולמרט. אבו מאזן אכן הסתייג מהעובדה שאולמרט הציע חזרה של 5,000 אלפים פליטים בלבד וביקש להיפגש עם אולמרט ביחידות על ההצעה כולה (אולמרט הציע במקור שנציג מטעמו ייפגש עם נציג מטעם אבו מאזן ואמר שיש לו שופט לשעבר שיעשה את זה). במילם אחרות, אבו מאזן לא דחה את הצעת אולמרט. הוא ביקש להיפגש אתו ביחידות. ימיני רואה בהסתייגות של אבו מאזן גדולות ונצורות. אני מעוניין להזכיר לו כמה דברים. במו"מ בתקופת ברק דובר על עשרות אלפי פליטים. המספרים השתנו מסבב לסבב. בטאבה זה כבר הגיע ל – 100 אלף פליטים, על פי נוסחא מורכבת שגובשה בשיחות ועדת הפליטים בין נביל שעת' לביילין. מה ימיני ציפה שאבו מאזן יגיד בתגובה להצעת רייס? כן, גבירתי שרת החוץ. איפה חותמים? הוא לא אמור לנהל מו"מ? הוא לא אמור לנסות לשפר את ההצעה של אולמרט בנושא הפליטים (אולמרט סרב שזה ייקרא איחוד משפחות)?

3. בפרק 58 של ספרה כתבה רייס מתי אולמרט באמת הציג את הצעתו הנדיבה לאבו מאזן, כולל מפה. זה היה בחודש ספטמבר 2008. אני חוזר – בספטמבר! כלומר, כשהוא כבר גופה פוליטית לקראת קבורה סופית (ממש במקביל להכרעה ב"קדימה" בין לבני למופז על הזכות לנסות להקים קואליציה חדשה). הוא לא הסכים להשאיר את המפה וביקש תשובה חיובית על המקום. אבו מאזן ביקש להתייעץ. נקבעה פגישה נוספת, שמעולם לא קרתה.

יכול להיות שאבו מאזן אינו פרטנר למו"מ על הסדר קבע, שהוא יגיד 'לא' ברגע הקובע להצעה המקסימלית שראש ממשלה ישראלי יכול להציע (פחות או יותר מה שאולמרט הציע). יכול להיות. כל מה שאני טוען הוא שהמו"מ בחודשים האחרונים לכהונת אולמרט לא יכול להוות אינדיקציה לזה, כי אף מנהיג פוליטי שפוי לא היה עושה ויתור עצום כזה, בתמורה לבקושי נייר ריק, שמטרתו האמיתית היא לייצר מורשת פוליטית של שלום עבור אולמרט. כדאי להזכיר לימיני שבאותם ימים הגיעו בכירים ישראליים, כולל שרים בממשלה ואמרו להם – אל תחתמו עם אולמרט. הוא לא יוכל לספק את הסחורה. חכו ללבני. העובדות הללו לא עומדות במחלוקת. בנסיבות הללו, ימיני באמת חושב שיש סיכוי שמנהיג פלשתיני יגיד 'כן'?

4. במאמרו, ימיני נאחז בהתבטאויות פלשתינאיות מאוחרות יותר של עריקאת ואבו מאזן על כך שסרבו להצעת אולמרט בגלל כול מיני סיבות מהותיות. גם פה נדמה לי שהציפיות של ימיני מהפלשתינאים הן פשוט לא מעשיות. מה ימיני ציפה שיגידו? כן, היינו מוכנים להצעת אולמרט (כלומר, ויתרנו על זכות השיבה ואתם יכולים כבר לרצוח אותנו), אבל לא חתמנו כי הוא היה ברווז צולע? זה לא ברור שכול מנהיג יסכים לעשות את הויתורים הכי קשים עבורו רק כחלק מעסקת חבילה מעשית בה הוא מקבל משהו? ימיני באמת מצפה שהפלשתינאים יגידו בפומבי שהם מוותרים על זכות השיבה, ישלמו מחיר פוליטי עצום רק כדי לשכנע אותו שהם רציניים?

אגב, אברהמס ציטט בספרו התבטאויות פלשתינאיות של אותם אנשים בדיוק על כמה הצדדים היו קרובים להסכם בכמה נושאים. הוא הפריך את האמירות הללו, אבל גם זה לא משנה. האמת היא שהפלשתינאים לא ידעו איך לאכול את ההצעה של אולמרט בשלב הזה.

אברהמס ורייס היו אוייבים מושבעים ונשארו כך. ספרו של אברהמס רווי בהשמצות על רייס. היא ראתה בתהליך הזה את יצירתה הפרטית וברור שמנסה להוכיח שהייתה לכך היתכנות. הוא מנסה להראות את ההפך הגמור. החידוש בספרו של אברהמס, על זה של רייס, זה שהוא ציטט את הנשיא ואפילו את מזכירת המדינה כאומרים בספטמבר 2008, שהם יודעים שלא ייצא הסכם מהמו"מ הזה ומההצעה הזאת. אם האמריקנים הבכירים ביותר חושבים שאולמרט לא יכול לספק את הסחורה, מה מצפה ימיני מאבו מאזן? שיחתום? זה מגוחך.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.