2 הערות על התפטרות איתן כבל

מאת  | 5 במאי 2009
 

1. איתן כבל, ושלי יחימוביץ' תמכו במועמדותו של אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה ביוני 2007. אופיר פינס התמודד, נפל בסיבוב הראשון ותמך בברק בסיבוב השני של הקרב. אחרי ניצחונו של ברק הוא התגאה, שהוא הביא לו את הדחיפה הקלה, שבגלללה ברק ניצח. שלושתם ידעו בדיוק כבר אז מיהו ברק, לטוב ולרע. מבחינתם, רע מאוד. שום דבר שקורה עכשיו לא בא להם בהפתעה. אז איך זה קרה? מה הביא אנשים אינטליגנטיים ומחושבים לתמוך במישהו שהם ידעו שעשוי להביא לחורבן המפלגה (לשיטתם), עימות קשה איתם ומכה לקריירה הפוליטית שלהם?

בצורה פשטנית, זה היה עימות בין האמת הפנימית של כל אחד מהם, לניתוח הפוליטי הקר. האמת הפנימית אמרה להם לא לתמוך בברק. כאמור, הם הכירו אותו מצוין כבר אז ולא היו להם אשליות לגביו. הניתוח הפוליטי הקר שלהם אמר – עמי איילון לא פחות גרוע, או כמו שאחד מהם הגדיר לי את זה אז "אני מעדיף את החרא שאני מכיר על החרא שאני לא מכיר". נכון, הייתה להם אופציה של לשבת על הגדר ולא לתמוך באיש, אבל באופיים הם רואים את זה כאופציה לא קבילה. איזה מין איש פוליטי יושב על הגדר בהכרעות כאלה? יתרה מזאת, כשאתה יושב על הגדר אתה מסתכן פחות, אבל גם הסיכוי להרוויח קטן. אם ברק ייבחר, לא תקבל כלום והוא יזכור היטב שלא תמכת. ההנחה של שלושתם הייתה שברק ינצח. במקרה כזה, הם הניחו, עדיף שיכיר לנו טובה.

עכשיו לשאלה המעניינת, שחורגת מהדילמות קורעות הלב של השלישייה הזו. יש איזה לקח שאפשר להפיק מהפרשה?  אם נמשיך בקו הפשטני, הקצת הוליוודי, אז קל מאוד להגיע למסקנה – בפעם הבאה לכו עם האמת הפנימית שלכם. עזבו אותכם מניתוחים פוליטיים קרים. בתיאוריה, זה נחמד. במציאות, אם אנשים פוליטיים יילכו כל הזמן עם האמת הפנימית שלהם, הם ייפלטו אחרי יומיים מהפוליטיקה. אם שרי הליכוד היו הולכים בעבר עם האמת הפנימית שלהם לגבי נתניהו, הם לא היו שרים היום. אם בוז'י הרצוג, שתמך בברק, היה הולך עם האמת הפנימית שלו לגבי ברק, הוא לא היה שר היום. אם רוני בר און היה הולך, בשלבים מסוימים של הקריירה שלו, עם האמת הפנימית שלו לגבי אולמרט, הוא לא היה שר אוצר.

אחרי מלחמת לבנון השנייה הייתה לי שיחה עם ציפי לבני. כולם דיברו אז על הרצון של ראש הממשלה אולמרט להיפטר משר הבטחון פרץ. שאלתי את לבני – מה תהיה עמדתה, אם אולמרט יציע לפרץ את תיק החוץ ויציע לה כפיצוי את תיק האוצר. היא אמרה שלא תלך לאוצר. הלקח שאני לוקחת ממה שקרה לעמיר פרץ עם תיק הביטחון, היא אמרה, הוא שלא צריך לקחת תיק שאתה לגמרי לא מבין בו ולא מעוניין בו. אני לא מבינה במשרד האוצר וזה גם פחות מעניין אותי. לימים היא בטח קצת התחרטה על פרץ הכנות הזה. במערכת הבחירות הזכרתי את האמירה הזאת שלה כשעל הפרק הייתה השאלה – מי יידע להתמודד טוב יותר עם המשבר הכלכלי – ביבי או ציפי.

הסיפור הקטן הזה מקפל את נוסחת האיזון שלי. כשהאמת הפנימית ממש צועקת, כשאתה ממש ממש לא מאמין במישהו או במשהו, לך איתה. כל עוד מדובר בחריקות, היסוסים, גימגומים, אפשר ללכת עם החישוב הפוליטי הקר. כשאתה מגיע למצב שאתה לא יכול לשכנע בעד מועמד/עמדה/החלטה, אל תעשה את זה. שלא תרגיש כמו שמרגישים היום שלישיית כבל-יחימוביץ'-פינס.

2. איתן כבל היה פעם עוזרו של שר השיכון, בנימין בן אליעזר. הוא גם היה חבר קרוב של שלום שמחון. היום, שמחון ופואד הם שני המנועים העיקריים מאחורי הדחתו של כבל מתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה. הרקע – כשאהוד ברק הביא את השריונים של השניים הללו ברשימת העבודה לבחירות 2009, כבל עשה בעיות. ברק רצה ששמחון יקבל את המקום העשירי (שמחון לא מוכן להתמודד ברשימה הארצית. הוא מתמודד על המקום של מחוז המושבים. "מתמודד", זו מילה חזקה מדי, כי אין לו שום תחרות. הקפצת המקום של מחוז המושבים היא, לפיכך, שריון עקיף לשמחון). כבל התנגד ושמחון הוצב במקום ה – 12. לא היה חסר הרבה שלא ייכנס לכנסת. שמחון לא שוכח. הוא גם זוכר איך נאלץ לקטוע ביקור בסין באופן מביך (אחרי כמה ימים של טיול ופגישות בראש פמלייה הבריז השר שמחון מהאירוע שלשמו נסע…) כשברק הודיע לו שכבל עושה בעיות. גם לפואד יש זיכרון ארוך. הוא רצה להיות משוריין יותר גבוה, אבל, שוב, כבל בלם את הניסיון. ועכשיו לשאלה – למה כבל עשה צרות לחבריו- עמיתיו הפוליטיים? שאלה קשה. פואד ושמחון יגידו לכם, מן הסתם, כי הסיבה נעוצה בתחרות פוליטית. כבל משוריין במקום השביעי ולא רצה להעניק מקדמה גדולה מדי לשניים מיריביו הפוליטיים. יכול להיות שגם בהסבר הזה יש משהו, אבל אני נוטה הרבה יותר להאמין שכבל הבין שציבורית זה ייראה זוועה. מפלגת העבודה מתמוטטת בסקרים ומקורבי ברק, במקום להתעסק בבחירות הקרובות, רצים מהר לקבל שיריונים. הוא גם הבין שהוא היחיד שיכול איכשהו לבלום את זה. בסופו של דבר, כבל גם אכל את הדגים הבאושים – הוא זה שבמו ידיו העביר את השיריונים בהצבעה גלויה ומגוחכת (אף אחד לא ממש ספר את הידיים) של ועידת מפלגת העבודה – וגם גורש מהעיר. גם הסתכסך עם שמחון ופואד וגם השיריונים עברו.

בעיניי, כבל נפל קורבן לאופיו. הוא אוהב לקבל החלטות, לעמוד במרכז העניינים, להיות חשוב. כולנו אוהבים, אבל זה היה בדיוק סוג המקרים בהם פוליטיקאי צריך להיות חכם מספיק כדי להבין שדווקא עליו לצמצם את תפקידו. במקום לסגור הכל בפשרה מפאיניקית בינו לבין ברק הוא היה צריך להגיד לברק – אתה רוצה לשריין אותם במקומות גבוהים? אין בעיה. אתה היו"ר, אני רק המזכ"ל. תביא את זה להחלטת הועידה, אבל אנחנו חייבים להצביע באופן חשאי כמו על כל נושא פרסונלי. זו החוקה. אלו כללי המשחק. במקרה כזה, כבל היה יוצא נקי ויש סיכוי שזה גם לא היה עובר.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.