שיהיו שמרנים, שיהיו דתיים, רק שיהיו מצויינים

מאת  | 27 בפברואר 2017
 

בספטמבר 2015 הגשנו עתירה לקבלת המידע על שיחותיו של בנימין נתניהו עם הבעלים של "ישראל היום", שלדון אדלסון ועם העורך הראשי, עמוס רגב. העתירה נקבעה לדיון אצל שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, דוד מינץ. אמרו לי בקיאים ומבינים נפלת. הוא לא בעניין של חופש המידע. זכותו. השופט מינץ דווקא הפתיע. הוא קבע שיש להעביר את המידע המבוקש ושהאינטרס הציבורי גובר על זכותו של ראש הממשלה לפרטיות. אלא שמינץ עשה דבר שאף שופט לא עשה לפניו. הוא קבע במקביל לפסיקה, שיש צורך לקבל את עמדתם של אדלסון ורגב. אף אחד לא הבין את הפסיקה הזאת. החוק קובע שמשרד ראש הממשלה הוא זה שאמור לבקש את תגובת אדלסון ורגב לפני שהוא עונה לבקשה שלנו. שופט אמור להכריע בעצמו, ואם צריך אז גם לשמוע בעצמו את אדלסון ורגב, ולא לתת פסק דין של ״כן אבל״. הפסיקה הלא ברורה של מינץ הפכה את העתירה לסאגה משפטית בלתי נגמרת. זה עלה לעליון, שהחזיר את הדיון לאותו מינץ, כדי שהפעם ייקח בחשבון גם את עמדת אנשי "ישראל היום". פה קרה עוד דבר מאוד יוצא דופן, לדעתי לפחות. מינץ החליט שהמידע לא יימסר. אומנם יש אינטרס ציבורי ויש עניין וכאלה, אבל מה עם הפרטיות של רגב ואדלסון? מסתבר שהפרטיות של השניים, שמתגאים בקשריהם החברתיים עם ראש הממשלה, תיפגע קשות אם הציבור יידע באיזו תדירות הם דיברו עם ראש הממשלה. כבר חלפו שנתיים מאז הוגשה בקשת חופש המידע בעניין ושנה וחצי מאז שהוגשה העתירה. בזכות הטיפול השנוי במחלוקת של השופט מינץ, הדיון בערעור עוד לא החל.

נאמר על השופט מינץ שתחום התמחותו הוא המשפט המנהלי. חוק חופש המידע הוא נישה צרה ופשוטה בתחום המשפט המנהלי ובכול זאת, זה יהיה לא הוגן לחרוץ משפט על המינוי של איילת שקד לביהמ&ש העליון, על בסיס טיפול אחד לא מוצלח בעתירה אחת. מה שכן ברור מהתבטאויותיה העולצות של שרת המשפטים זה שהיו כל מיני קריטריונים למינוי לביהמ&ש העליון. שיהיו שמרניים, שיהיו ימניים, שיהיו דתיים, בסדר, אבל מה קרה לביהמ&ש העליון שבכול העולם נהגו להעריך? בלי להפחית באיכותם של 4 השופטים הנבחרים, הרי ברור ששופטת כמו רות רונן לא הגיעה לעליון הרבה מכיוון שהיא הוכתמה כ'שמאלנית'. בעלה היה חבר בהנהלת &הקרן החדשה&. אלוהים שישמור. מה זה משנה שעורכי דין ושופטים משבחים אותה והיא נחשבת לשופטת מצוינת?

יש דבר אחד שאני מסכים עם שרת המשפטים. שקד בוודאי לא מעוניינת שלתושבי השטחים תהיה זכות עמידה בביהמ&ש העליון, שהיא מנסה לעצב מחדש את פניו. בעניין הזה אני איתה. אחרי מלחמת ששת הימים, היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, אפשר לתושבי השטחים מה שלא נהוג במקומות כבושים. תושבי השטח הכבוש יוכלו לפנות לביהמ&ש העליון של המדינה הכובשת. זו הייתה התגלמות הנאורות. 50 שנה הם מספיק זמן לסכם את הניסוי המשפטי הזה, שבא רק מכוונות טובות. ביהמ&ש העליון שלנו, מקדש הדמוקרטיה וההגנה על זכויות האדם, נגרר בעל כורחו לספק תעודת כשרות לכל מיזמי הכיבוש. ההתנחלויות, החיסולים, הפקעות השטחים ועוד מעט גם חוק ההסדרה. הימין ושקד בטח ישמחו ומשטר הכיבוש יעמוד כמו שהוא, בלי שהמותג של ביהמ&ש העליון יעזור להחליק אותו בגרונה של הקהילה הבינלאומית.

חייבים מילה לסיום על תפקודה של לשכת עורכי הדין בסיפור הזה. 'שינוי ההגאים', ששקד כה גאה בו, הניסיון לשנמך את ביהמ&ש העליון, לא היה יוצא אל הפועל בלי תמיכת לשכת עורכי הדין והיו"ר, אפי נווה. גם בימים שלשכת עורכי הדין הייתה חלק מהבלוק של שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים, לא באמת היה ברור למה לנציגי הלשכה מגיעים שני מקומות בוועדה החשובה. שלושת רבעי מעורכי הדין כלל לא מגיעים לבחור בבחירות של הלשכה. רובם, על פי סקרים, לא ממש מתעניינים בה. היו"ר עסוק נורא במיזמים של יחסי ציבור. אפשר להתווכח על משקלם של שופטי העליון בוועדה, אפשר לדון עם מקומם של הפוליטיקאים, לנציגי לשכת עורכי הדין, בלבושה הנוכחי כיום, אין שם מקום.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

7 תגובות על “שיהיו שמרנים, שיהיו דתיים, רק שיהיו מצויינים

  1. דידי

    http://hebrew-academy.org.il/2012/07/24/שדרוג-והיפוכו/

    "אין פלא אפוא שהורגש חסר במילה המביעה את המשמעות ההפוכה של שדרוג. וכך נוצרה בציבור המילה שִׁנְמוּךְ (תמורתdowngrading). בדיון ראשוני שהיה באחת מוועדות האקדמיה היו שהתנגדו לה והיו שלא מצאו בה פסול, ומכל מקום היא לא אושרה.
    בשימוש הכללי אפשר להמליץ על מילים קיימות כגון הפחתה, צמצום, הגרעה, הרעה, הנמכה, ובתחום המחשבים אפשר לנקוט שדרוג יורד או שדרוג מטה."

  2. אודי

    יפה.
    אני נתקעתי על הקטע שהשופט מינץ חזר בוא בעצם אחרי שנתן פס"ד עם אבל. נראה ממש לא טוב

  3. רומי

    דרוקר צודק,

    בוודאי בכותרת המאמר
    וככל שממשיכים לקרוא מסכימים איתו לגמרי.

  4. מיכאל

    הקשקוש הזה בעניין רות רונן שהפכה בשבוע האחרון לשופטת מחוזית "מצטיינת" או "הטובה ביותר כיום בישראל" כדברי אחד העיתונאים (ברוך קרא) – מהיכן הוא הגיע?. עם מי דיבר העיתונאי והיכן נמצא המקום הזה שבו מדרגים את השופטים. אגב נסיון של לשכת עורכי הדין לדרג את השופטים בעזרת חוות דעת של עורכי הדין שדנים מולם נחסם באגרסיביות על ידי שופטי העליון. אז מהיכן בדיוק שאבו עיתונאי ישראל את תואר המצטיינת. האם הם נכחו בכל הדיונים שבו דנה השופטת. האם הם גם נכחו בכל דיוני עמיתיה לשיפוט על מנת להשוות ולקבוע מי "הכי טוב". האם הם קראו את כל פסקי הדין שלה, השוו עם אלפי פסקי הדין שיוצאים בכל שנה במחוזי ע"י עמיתיה ברחבי הארץ ולא נותרה להם ברירה אלא לקבוע שפסקי הדין שלה "מצטיינים". ועוד שאלה – מה בדיוק הופך שופטת ל"מצטיינת". אורך פסקי הדין? מספר הפעמים שערערו על פסק הדין? ואולי תארים אקדמאים. אז אפשר להשוות בין מינץ לבין רונן – האחד למד להסמכה ברבנות, היה עוזר מחקר באוניברסיטה העברית, התמחה בעליון, בעל תואר דוקטור למשפטים ומרצה בפקולטה למשפטים של האונ' העברית. מה בדיוק הופך אותו בביוגרפיה שלו לנחות יותר מגב' רונן (בעלת תואר שני – תודה ששאלתם) או משופטי העליון עצמם שחלקם לא כתב ולו מאמר אחד לרפואה כל ימי חייו , לא כל שכן דוקטורט (כן ואני מתכוון גם לך הנשיאה לשעבר בייניש). ודבר אחרון לעניין "עורכי דין ושופטים משבחים אותה" – תנוח דעתך רביב – יהיה קשה למצוא במדינת ישראל שופט מחוזי שלא יימצאו "עורכי דין ושופטים שמשבחים אותו" – ככה זה בתחום. אני בטוח שהפרקליט/ה שעמד מולך וקיבל פסק דין שאימץ את עמדתו ישמח לשבח את השופט מינץ. מ.ש.ל.

  5. ד

    אה. אז זאת כמובן הסיבה שדחו את רות גביזון … הרצון לשמור על "רמה גבוהה".
    בכלל, מישהו יודע אם הרמה של בית המשפט העליון הנוכחי היא כל כך גבוהה? ברור שהם משבחים את עצמם (the old guard always do), אבל מעניין מה שיעור הציטוטים מפסקי דין של בית המשפט העליון בישראל בחו"ל בשנים האחרונות. אני חושש שזה ינפץ איזושהי בועה או שתיים.

    אבל האמת שבכלל לא אכפת ולא צריך להיות אכפת לשקד מרמת בית המשפט העליון, פשוט בגלל שזאת שאלה מסדר שני:
    יכול להיות בית משפט מצוין לערעורים עם שופטים שנבחרים על מפתח מקצועי, ויכול להיות בית משפט לחוקה עם שופטים שנבחרים
    על פי מפתח פוליטי ועם איזונים ובלמים מתאימים. מה ש*חברה דמוקרטית לא יכולה לסבול* הוא בית משפט לחוקה עם סמכויות בלתי
    מוגבלות, זכות עמידה מורחבת ובלי שום פיקוח, שקיפות או בקרה.

    עדיף לנו בית משפט מתפקד ומאוזן על בית משפט שמצוטט בעולם.

  6. חפץ חיים

    השאלה הגדולה איך אדם שנחשב עבריין על פי החוק הבינלאומי,
    ממונה לשופט בית המשפט העליון.
    והוא לא הראשון.

  7. ד

    לחפץ חיים : בגלל שגם למי שחושב שמתן אפשרות למתנחלים להתיישב בשטח כבוש היא עבירה על החוק הבינלאומי (לדעתי לא – הכוונה הייתה להעברה כפויה של אוכלוסיה ובכל מקרה סוגיית מעמד השטחים היא מורכבת ובית המשפט שלנו החליט לא להכריע בעניין … המשטר הוא כיבוש צבאי, אבל זאת סוגיה נפרדת לגמרי מסוגיית המעמד החוקי שלהם), מדובר בעבירה של המדינה. האזרחים אינם עבריינים. ואף על פי שאתה לא מחויב להתפעם מהרמה המקצועית של שופטי בית המשפט העליון שלנו, בבקשה תאמין שחזקה עליהם שידעו את מה שלומדים בקורס בסיסי במשפט בינלאומי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.