עמוס רגב, האם זה היה שווה את שנות הבושה?

מאת  | 30 באפריל 2017
 

ב 2007 נוסד "ישראל היום". לפרשן הדעתן הייתה, כמובן, דעה. אל תבנה על העיתון הזה מר נתניהו, טען הפרשן. נכון שעזרת לייסודו ונכון שהוא בבעלות מקורב שלך, אבל בצמרת העיתון יש עיתונאים (עיתונאים!) כמו עמוס רגב ובשעת האמת, טענתי בלהט, כשהם יידרשו לבחור בין הנאמנות לך לאמת העיתונאית, הם יאכזבו אותך. אוי, כמה אידיוט הייתי. אחר כך, "ישראל היום" עבר בסקר התפוצה את "ידיעות אחרונות". האידיוט השימושי סימס לעורך העיתון, עמוס רגב, צרור ברכות. בין 2007 ל 2009, "ישראל היום" היה הרי עיתון אופוזיציוני בועט. מוטי גילת, שהגיע מ"ידיעות" (כי לא נתנו לא לפרסם תחקירים), דן מרגלית וחבריהם כתשו את ראש הממשלה המכהן, אולמרט וממשלתו. כבר היו סימנים ראשונים שנתניהו מקבל הנחת וי איי פי, אבל – חשבתי לעצמי – לא נורא, אז עיתון אחד יתייחס אליו קצת ברכות, זה עדיין עדיף בהרבה על "הרשימות השחורות" ו"הרשימות הלבנות" של "ידיעות אחרונות".

במאי 2010 עמוס רגב התקשר אליי. הוא כעס על דברים שאמרתי בראיון ל"ליידי גלובס". איך העזתי לטעון ש"ישראל היום" צריך לפרסם את נתוניו הכספיים, כדי להוכיח שמדובר בעיתון עם מודל כלכלי ולא בעלון תעמולה, שכוונותיו אחרות לחלוטין. רגב אמר שמה פתאום וזו חברה פרטית ואיך מישהו שעובד בערוץ 10 המפסיד מעז בכלל להשמיע טענה כזאת. אני הזכרתי למר רגב שהוא קיבל לא מעט כסף מאותו ערוץ 10 המפסיד, למרות שרוב הזמן לא ממש עבד בערוץ. שנים אחר כך גילה אורי בלאו ב"הארץ" שמ 2007 עד 2014 הפסיד העיתון 730 מיליון שקלים. לגיטימי להפסיד, השאלה אם אי פעם נעשה ניסיון קלוש אפילו להרוויח, אלא אם לא מדובר בכלל בעסק.

עמוס רגב היה פעם עיתונאי לגיטימי, שליח בלונדון, בכיר ב"ידיעות", ראש דסק החדשות ב"מעריב". הוא מאוד רצה להיות עורך העיתון, אבל אחרי מאבקים, הבטחות וחיכוכים, נפלט מ"מעריב" בלי להגשים את חלומו. אחר כך נדד. בערוץ 10 לא ממש נמצא מקום לכישוריו וזו הייתה תקופה לא נעימה עבורו. האם אז בימים המביכים ההם גמלה בליבו ההחלטה שהוא יהיה מוכן למכור את נשמתו העיתונאית בשביל כוח?

העיתון, שרגב ערך, חדל מזמן מלתפקד ככלי תקשורת. אידיוטים שימושים כמוני, שעוד אמרו ב 2010, שאסור לחוקק חוק שיטפל בעיתון, שינו את דעתם, אחרי שהבינו שמדובר במכונת הבחירות הכי חכמה שהופעלה כאן. תחת הכסות של עיתון, התאפשר לטייקון זר להזרים מאות מיליוני שקלים לטובת הקריירה הפוליטית, של הפוליטיקאי שהוא חפץ ביקרו. מבקר המדינה, שאמור לחסום תופעות כאלה, לא מעז להתערב. מפחד. לא מזמן הדליף משרד המבקר שהוא מתכוון סוף סוף, על רקע חשיפת שיחות נוני מוזס – נתניהו, לבדוק את העניין. אל דאגה. הוא עדיין מתכוון.

שלשום הודיע רגב על סיום דרכו ב"ישראל היום". הבעלים סימנו מזמן כוכב חדש. האם זה מקרי שהוא עוזב אחרי שגילה לראשונה מילימטר עצמאות מול לשכת ראש הממשלה? האם המסר ליורשו, בועז ביסמוט, הוא שלא נהיה מוכנים לקבל אפילו את המילימטר הזה? אולי, אבל לסיפורו של עמוס רגב יש מסר הרבה יותר חשוב והוא דווקא מתחיל עכשיו. עכשיו, אחרי שנעלם הכוח ונעלמו הטלפונים המחמיאים, עכשיו תישאר רק הבושה הגדולה. השם 'עמוס רגב' יהפוך למטבע לשון. 'האם אתה מתכוון לעשות עמוס רגב?' שווה ל'האם אתה מתכוון למכור כל סנטימטר של אינטגריטי'?

רגב עומד לגלות שהקהילה העיתונאית, חלשה ככול שתהיה, לא עומדת לקבל אותו בחיבוק. הוא לא יזכה לתפקידים מחמיאים של עיתונאי בדימוס, אולי הממשלה תזרוק איזה עצם. כל אלו שהולכים בדרכו של רגב, ב"ישראל היום" ובמקומות אחרים, כדאי שיסתכלו עליו בשנים הקרובות. האם זה שווה את זה? האם שנות הכוח כדאיות? האם הן שוות את שנות הבושה?

תגובות

תגובות

3 תגובות על “עמוס רגב, האם זה היה שווה את שנות הבושה?

  1. ליאורה מנדלסון

    רביב יקר,
    רוצה לבטא את הערכתי העמוקה לאומץ ליבך, יושרתך ומקצועיותך!
    אתה מקור השראה וגאווה לכל אזרח ישראלי שערכי המדינה הדמוקרטיים יקרים לליבו.
    בימים טרופים אלה אני מתמלאת שמחה ותקווה שלא אבדה תקוותינו…
    כמורה לאזרחות בתיכון חדש עש רבין בתל אביב אני מרבה להתייחס לתחקירך כביטוי חיוני למשמעות מקומה שלהעיתונות והתקשורת החפשית במדינתינו.
    חזק ואמץ!!
    המשך בדרכך הייחודית והמופלאה.
    בברכה
    ד"ר ליאורה מנדלסון

  2. א.ה

    רביב היקר, חיפשתי מאמר דומה בנוגע לעורך של ידיעות אחרונות, עם "הרשימות השחורות" ו"הרשימות הלבנות" של "ידיעות אחרונות", אתמהה כיצד לא מצאתי. האם לעורך של ידעות אחרות עם "הרשימות השחורות" ו"הרשימות הלבנות" של "ידיעות אחרונות" מצפה עתיד ורוד יותר? או שמא לעורך הראשי של ידיעות אחרוונות עם "הרשימות השחורות" ו"הרשימות הלבנות" של "ידיעות אחרונות" צפוי אותו עתיד רע?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.