בסיפור המגנומטרים, נתניהו קצת איבד את זה

מאת  | 24 ביולי 2017
 

אם היה תיק חפיפה בין ראשי ממשלות, בטוח שבעמוד הראשון שלו היה כתוב בגדול: לא להסתבך בענייני הר הבית. אסור לעשות שם שינוי – שטותי ככל שיהיה – בלי לקבל הסכמה של מאתיים גורמים.

נתניהו, שסוגר 11 שנים וחצי עכשיו כראש ממשלה, הוא הראשון לדעת את זה. נתניהו, כזכור, נאלץ לרוץ לוושינגטון וללחוץ את ידו של ערפאת כדי להרגיע את האש של מנהרת הכותל לפני 20 שנה. גם אז היה מדובר בעניין שטותי למדי. גם אז היה מדובר בתהליך קבלת החלטות חפוז. לזכותו של נתניהו ייאמר שעד המהלך הנוכחי הוא הוכיח שהוא דווקא למד את הלקח. כשהתחילה 'אינתיפאדת היחידים', במידה רבה על בסיס הדלק של ביקורים מתוקשרים מדי של ח"כים יהודיים בהר הבית, נתניהו גייס את כל כוחו הפוליטי, הוכיח מנהיגות לא מבוטלת ועצר את זה. הוא לא נתן לאורי אריאל, ציפי חוטובלי וחבריהם לעלות להר הבית. מירי רגב, שכינסה אינספור דיונים בכנסת הקודמת בוועדת הפנים על סיפור הר הבית, השתתקה. המיליטנטיות המכוערת שלה כלפי קציני המשטרה הבכירים נעלמה. התברר שיש כוחות, שבאו כנראה היישר מספר של הארי פוטר, שמסוגלים לגרום לשרת התרבות לא לרכב על גל פופוליסטי. מדהים.

הצעד של נתניהו עזר מאוד לעצור את 'אינתיפאדת היחידים'. איך ראש ממשלה כל כך מנוסה, שמודע היטב לפוטנציאל הנפיץ שטמון באל אקצה הולך על החלטה כזאת? ראש ממשלה שעוטף כל החלטה רגישה במאה דיונים, כדי שאף ועדת חקירה לא תוכל להגיד שהנושא לא נדון מכול צדדיו, הציב מגנומטרים בנקודה הרגישה ביותר בארץ, אחרי תהליך קבלת החלטות חפוז ובלי ניסיון תיאום מינימלי עם ירדן, הרשות הפלשתינית, טורקיה, מישהו. לא ייאמן. אולי באמת תשומת הלב של נתניהו נמצאת בחקירות, בצוללות, במתנות.

מה שמחזק עוד יותר את הטיעון על חולשתו של נתניהו היא העובדה שהוא עוד לא העיף את המגנומטרים. נכון, הציניות של בנט, ש'גיבה' את ראש הממשלה בהשארת המגנומטרים, כבר לא פעם סחבה את ביבי למקומות לא טובים, עיין ערך חוק ההסדרה, אבל עד היום, כשהיה מדובר בסכנה להתלקחות, ראש הממשלה יצא מהפוזיציה. ב"צוק איתן" הוא הוביל להפסקת אש בלי החלטת קבינט. רק לגמור את זה כבר ושיצעק בנט כמה שהוא רוצה. פה נתניהו מהסס, שלא כהרגלו ומגדיל את סכום ההימור.

אם יש משהו טוב בפרשה הנוכחית זו העובדה שהיא מספקת עוד ביטוי חד למשמעות של "הר הבית בידינו". הטיעון של הימין, כידוע, הוא – אם העפת עכשיו את המגנומטרים, הוכחת שאתה לא באמת ריבון במקום. בזה הימין צודק. אנחנו לא באמת ריבוניים שם. הגיע הזמן שכול הציבור יידע את זה. שנים שלא אפשרו ליהודים בכלל לעלות לשם, כידוע. אסור להתפלל שם. זורקים מההר כל יהודי שעושה תנועה שנראית כמו ריטואל דתי. הימין מתעד בקפדנות את סממני חוסר הריבונות שלנו בהר הבית. הגיע הזמן שהימין ישאל את עצמו אם אחרי 50 שנה שאנחנו שם ותחת ממשלה ימנית במיוחד, אנחנו עדיין לא ריבוניים, אז מתי נהיה?

דוברי הימין מבנט ועד חוטובלי אוהבים לספר איך ברק ואולמרט הציעו לפלשתינים את הריבונות על הר הבית ואפילו זה לא סיפק אותם. עובדתית זה לא מדויק, אבל הימים האחרונים מחדדים את השאלה – מה בדיוק ההבדל? כמה אנחנו עוד צריכים להיאחז בהתרגשות של "הר הבית בידינו" אם המשמעות האמיתית שלה היא שאפילו מגנומטרים שאנחנו שמים שם יכולים לגרום לאינתיפאדה? האם באמת מעבר מהמצב הנוכחי – ריבונות ישראלית שאף אחד לא מכיר בה וחוסר אפשרות יהודי אפילו להתפלל שם (לזרמים שמתירים זאת) – למצב שאולמרט וברק הציעו בגוונים שונים, כלומר, ריבונות בינלאומית על ההר ואפשרות לכל הדתות להתפלל שם, האם זאת באמת כניעה כל כך נוראית שבגללה אסור בכלל לדבר עם הצד השני?

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.