עו"ד מולכו והמצלמות בהר הבית

מאת  | 18 ביולי 2017
 

זה נולד, כנראה, במבואה של לשכת ראש הממשלה, במקום בו בכירי המדינה נוהגים לחכות (והרבה) שראש הממשלה יתפנה אליהם. מפקד מחוז ירושלים באותה תקופה, ניצב צ'יקו אדרי, פגש את עו"ד יצחק מולכו. היו אלה ימים של מתיחות על הר הבית ולאדרי הייתה הצעה יצירתית. בוא נשים מצלמות בהר הבית שישדרו און ליין את מה שקורה שם, שיראו שאנחנו לא מחריבים דבר. מולכו אהב את הרעיון ושיווק את זה לראש. נתניהו נדלק וחיפש מישהו שיוכל למכור את הרעיון למלך ירדן. הפור נפל על תמיר פרדו, ראש המוסד, בגלל יחסיו הטובים עם המלך. פרדו היסס. הוא חשש לסכן את האמון של המלך בו על רעיון חצי מבושל. זה סגור, הוא שאל. סגור, סגור, אמרו לו. פרדו נסע, עבדאללה קנה ושר החוץ קרי בא לנעול את העסקה, שתרגיע את הר הבית. אחרי שזה כבר דווח בכל כלי תקשורת בעולם, התברר שעבודת ההכנה הייתה לקויה. יותר נכון, לא הייתה עבודת הכנה. כשנתניהו כינס דיון, ממלא מקום המפכ"ל, בנצי סאו, אמר שהוא בכלל לא מכיר את היוזמה ואיך הולכים על דבר כזה בלי לבדוק. השר לביטחון פנים גלעד ארדן החרה החזיק אחריו. ראש השב"כ, יורם כהן, סיפר כי הוא הופתע לחלוטין מהיוזמה והשב"כ, שיש לו אחריות רבה לשקט בהר הבית בכלל חושב שזו יוזמה בעייתית, כי אף אחד לא מבין את מה בדיוק המצלמות יצלמו ולמי בדיוק הם ישדרו. הרשות הפלשתינית כבר העבירה מסרים שמה פתאום שהירדנים יוכלו לראות כל הזמן מה קורה והם לא, השב"כ אמר שאם זה ישודר לכול העולם זה יכול לייצר תסיסה על תקריות רגעיות והוואקף אמר שבשום פנים ואופן הוא לא מוכן שיצלמו בתוך המסגדים. טוב, אז קיפלו לאחור את כול היוזמה המביכה שהושקה בקול תרועה.

זה לא מקרה שגם בלב הבלגאן ההוא נמצא עו"ד יצחק מולכו, האיש שידו בכול ויד כול בו. קשה לתאר באילו מילים משתמשים ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה, כשהם באים לתאר את הפונקציה שממלא מולכו. זו שערורייה, אנחנו בכלל לא יודעים איפה הוא נמצא ומה הוא עושה, לעתים אנחנו מדווחים בדיעבד, לעתים גם זה לא. אולי זה קרב סמכויות? ברור, אבל עליהם גם מוטלת אחריות. על מולכו לא.

בעבר כתבתי שהיועץ המשפטי, מני מזוז, אחראי לסידור העקום הזה במסגרתו התירו לעו"ד מולכו לשמש כאיש המדיני הכי חשוב בממשלת ישראל וגם להמשיך לתפקד כעו"ד פרטי של אלוהים יודע מי. ובכן, אני רוצה לדייק. למזוז הציגו מצג שמולכו יהיה רק שליח ראש הממשלה לתהליך המדיני עם הפלשתינים. גם את זה, לדעתי, הוא לא היה צריך לאשר כשם שאליקים רובינשטיין נלחם בזה לפניו, אבל מפה ועד למקום אליו תפח התפקיד של מולכו יש מרחק רב. מולכו מכחיש כל מעורבות בפרשת הצוללות. הנה העובדות הלא מוכחשות: הוא ידע שמשרדו מייצג את נציג המספנה הגרמנית (מ 2011) והוא השתתף בפגישות עם בכירים גרמניים בנושא התהליך המדיני עם הפלשתינים. הגרמנים, יודע מולכו, קשרו בין העסקאות לתהליך המדיני ומכאן יוצא שכשהוא משכנע אותם שהתהליך מתקדם, הוא בעצם משכנע אותם למכור לנו כלי שייט שונים. חוץ מזה, איך בדיוק נוכל להאמין לגרסתו כשאף אחד במערכת (חוץ מנתניהו) לא באמת יודע מה הוא עושה ועם מי הוא נפגש?

היועץ המשפטי לממשלה פצח לאחרונה בשורה של נאומים ותדרוכים שנועדו לשכנע אותנו שהמפגינים בפתח תקווה לא צודקים. יש כתם אחד ודאי על כהונתו. העובדה שהוא לא הפסיק עם הסידור השערורייתי של מולכו – שימרון גם אחרי שנחשף. בחקירת העמותות, אליקים רובינשטיין לא הרשה למזכיר הממשלה הרצוג ולראש הממשלה ברק להיות באותו חדר לבד. מנדלבליט אפשר לשימרון ומולכו להמשיך לתפקד כרגיל. לייצג לקוחות, שעניינם עשוי להגיע לשולחן ראש הממשלה. לדבר עם ראש הממשלה על כל דבר, כולל על צוללות. איזה נימוק לגיטימי יכול להסביר את ההחלטה הזאת חוץ מחוסר יכולת של מנדלבליט להתעמת עם האנשים שעבדו איתו ומעליו במשך שלוש שנים?

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.