דווקא טוב שיש פריימריז

מאת  | 10 ביולי 2017
 

אראל מרגלית כבר היה די קרוב ליוטבתה. כמה עשרות מתפקדים של מפלגת העבודה חיכו לו שם, אבל אז הגיע הטלפון המיוחל מהמשטרה. הרבה זמן ניסה מרגלית להשיג זימון למשטרה להעיד בפרשת הצוללות. "אם אתה רוצה להגיע, אז תגיע", אמר החוקר. לא בדיוק הזימון הכי דחוף בעולם. זה הספיק למרגלית. הוא סובב את הרכב, ביטל את הכנס ביוטבתה ונסע למשטרה. אה, כן, בדרך היה דחוף לו לצייץ לכל העולם שהוא מבטל את הכנס בגלל אירוע חשוב. מיוטבתה ללה"ב בלוד יש לא מעט מרחק, אבל מרגלית, כך אמרו יועציו, לא ענה לטלפונים. מישהו, כנראה, חשב שזה ייצר קצת מסתורין. מה שהכי משעשע בכול האפיזודה הזאת זה שהספין לא החזיק אפילו דקה. כל הכתבים הפוליטיים הבינו את זה תוך שנייה וגם התעלול הקטן הזה התפוצץ בפנים של מרגלית.

אי אפשר לזלזל ביכולות של מרגלית. בקהילות מסוימות יש כלפיו יחס של הערצה. איך אדם עם יכולות כאלו, שבנה בעצמו אימפריה בלתי מבוטלת, הסכים להפקיד את המוניטין והקריירה הפוליטית שלו בידיים של "יועץ אסטרטגי" שרלטן כמו משה קלוגהפט? מרגלית לא אהב, מסתבר, את סרטון הקיבינימט. לא אהב, אבל עשה. בעצת האסטרטג הוא התחפש לבולדוג וקרא לפרישתו מהחיים הפוליטיים של עמיר פרץ, תוך שהוא משווה בין התפקדות לא כשרה לכאורה, למאפיה. לא פחות. זה לא מפריע לו עכשיו לתמוך בפרץ. בסוף הקמפיין, שוב בתעלול תפור גס, בנוי על סקרים שהראו לו שהמתפקדים לא מחבבים אותו, הוא פתאום התחיל להתנצל ולדמוע. אחרי הקמפיין היקר והלא אותנטי הזה, לא פלא שקם גל של שמחה לאיד על המקום ה 4 של מרגלית. הסיפור היותר חשוב זה שלעולם לא היינו יודעים את כל הדברים הללו על אראל מרגלית לולא תהליך הפריימריז. אם מרגלית היה מספר 3 אצל כחלון או לפיד, לעולם לא היינו יודעים שהוא מוכן לשנות את עמדותיו באופן פסיכי רק מכיוון שקלוגהפט, היועץ של בנט, החליט פתאום שהוא גם רוצה להוכיח שהוא יודע לעשות קמפיין לשמאלנים.

כל כך הרבה הכפשות נאמרו על שיטת הפריימריז. הבחירות בעבודה מוכיחות כמה השיטה הלא טובה הזאת, היא עדיין פי אלף יותר טובה מהדרך בה משה כחלון, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן מנהלים את ענייניהם. הסיכוי שתקלות פוליטיות כמו יואב גלנט היו קורות בתהליך כמו פריימריז הרבה יותר נמוך. אין שום דרך בעולם שאדם מוכשר כמו אבי גבאי היה יכול להפוך למועמד למנהיגות לאומית שלא דרך התהליך הזה. הפריימריז מאפשר לו עשרות שעות של חשיפה תקשורתית. הפריימריז בעבודה גם הוכיחו שלא תמיד זה צריך להיות נורא מלוכלך. דווקא המיעוט היחסי של המצביעים – כ 50,000 – יצר גוף בוחר נקי יחסית, לא היו טענות לזיופים וההאשמות להתפקדויות שווא היו בקנה מידה מתון. לא צריך לזלזל בתלות של פוליטיקאים בכספי תורמים לצורך מימון מסעות הבחירות שלהם וברשימות התורמים של חלק מהמועמדים יש לא מעט אנשי עסקים ישראליים, שיזדקקו בעתיד לתמיכת פוליטיקאים בכירים. מצד שני, בסכומי הכסף האלה, התלות הזאת סבירה יחסית.

בשבוע שעבר פורסמו שני סקרי מנדטים. על פי אחד מהם (חדשות 2), ביבי מלך ישראל. על פי השני (וואלה), נתניהו צריך להתחיל לארוז. לגוש המרכז – שמאל יש 59 מנדטים, כמעט בלוק חוסם ומה שהכי מעניין למפלגת העבודה יש 18 מנדטים. זה לא בזכות גבאי ולא בזכות פרץ. זה רק בזכות תהליך הבחירות המקדימות הכה מושמץ שהמפלגה קיימה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.