משפט קצב – איזו מהירות

מאת  | 4 באוקטובר 2009
 

ב-13 לחודש זה קורה. א' עולה להעיד במשפט קצב. שלוש שנים ורבע אחרי שהפרשה החלה, שנתיים וקצת אחרי שנסגרה עיסקת טיעון. נגמרו ההתמזמזויות, נאומי התוכחה, הספינים, המניפולציות והשקרים, זה קורה. העדה המרכזית בתיק קצב עולה להעיד. המשפט כולו עומד עליה. יוקרתו של היועץ המשפטי לממשלה והתביעה הכללית כולה, הכל על הכתפיים של בחורה צעירה. אל תקנאו בה. אל תקנאו בתביעה. הסניגורים של קצב יקרעו אותה לחתיכות. היא נתנה להם, בהתנהגותה לאורך השנים, הרבה סיבות טובות לעשות את זה, אבל זה לא מה שמעניין אותי להגיד.

הנקודה החשובה, לדעתי, היא שב-13 לחודש, עוד קצת יותר משבוע, היא מעידה בחקירה ראשית. ב-18 וב-20 (אם יהיה צורך, אז גם ב-21) חקירה נגדית וזהו. תמה פרשת התביעה. תיק תק. כמה שבועות. תיק פשוט, טיפול מהיר ויעיל. הוויכוח של סניגורי קצב בשאלה אם יהיו 3 או 4 דיונים בשבוע, ארך יותר מכל פרשת התביעה. אח"כ תבוא פרשת ההגנה. גם היא לא צפויה להיות ארוכה. במרכזה, עדות משה קצב – זמן מצוין לרונית עמיאל וניסים מירום התובעים לעשות את מה שלאף אחד מאיתנו לא הייתה הזדמנות לעשות: לפורר לחתיכות קטנות את גירסתו של הנשיא לשעבר. לנהל איתו דיאלוג, לקטוע את המונולוג הפתטי שלו בעוד עובדה ועוד עובדה. די מהר גם זה ייגמר. שורה תחתונה – תוך כמה חודשים תהיה הכרעה במשפט קצב.

ועכשיו (סוף סוף), לטיעון שלי: המהירות של המשפט והיעילות שלו מוכיחים את טעותו הגדולה של מזוז בניהול העניין. יועץ משפטי לממשלה לא צריך להביא כל תיק שיש בו ראיות לבימ"ש. זה ברור. אין ספק גם בכך שהוא צריך לסנן רק את התיקים שיש בהם סיכוי סביר להרשעה. בשביל זה הוא בתפקיד, אבל במקרים שבהם העניין הציבורי עצום, במקרה עקרוני כמו של הנשיא לשעבר קצב, צריך לעשות הכל כדי לא להגיע להסדרי טיעון. סוג התיקים הזה צריך להיסגר בלי כלום, או ללכת לבימ"ש. אין (כמעט) באמצע. תיקים עם עניין ציבורי כל כך עצום, טומנים בחובם מסרים רבי עוצמה לכלל הציבור בשורה של נושאים. על פי תיק קצב, חלקים גדולים בציבור יקבעו את עמדתם לגבי בוס ששוכב עם הפקידה שלו, לגבי אומץ ליבם של פוליטיקאים (או עיתונאים) לחשוף את עמיתם שמעורב במעשים פליליים ועוד ועוד. בכל שיחת סלון על המשפט הפלילי בישראל בשנים הקרובות, תעלה מן הסתם הדוגמא של משפט קצב. לא משנה לאיזה כיוון. התיקים מהסוג הזה הם חלון הראווה של מערכת המשפט הישראלית. השקיפות בהם, ניהול הליך גלוי, הוא יותר קריטי מבכל תיק אחר. תיקים כאלו אסור שייסגרו באיזה הסדר בחדרי חדרים כשרק המעורבים יודעים, או חושבים שהם יודעים, את העובדות.

זה היה הטיעון המרכזי שלי נגד עיסקת הטיעון, שמזוז סגר עם קצב. הטיעון שלו היה – עדיפה הרשעה חלשה עכשיו, על משפט ארוך שיימשך שנים וכשיסתיים, אף אחד לא יזכור על מה היה. ובכן, הנה – המשפט לא ארך שנים. בקושי חודשים ספורים. נכון, יש עוד ערכאת ערעור, אבל גם אם היא תהיה יעילה, תהיה לנו החלטה סופית תוך כשנה. זמן סביר לחלוטין. אם מזוז לא היה לוקח את הפנייה של הסדר הטיעון ומגיש כתב אישום, כבר היינו מזמן מאחורי כל העניין הזה. בדרך, בתהליך, הלגיטימציה לתיק תעלה, זה לא ייראה תיק שנוהל רק בתקשורת. במוקדם או במאוחר, עיקר העדויות ייחשפו. אמינותו של קצב תקבל ציון מביהמ"ש, כמו גם אמינותה של א'. זה בדיוק כוחו של המשפט הפלילי ולכן לא היה צריך ללכת לעיסקת טיעון במקרה קצב, כמו שטוב שלא הלכו לעיסקה כזו עם הירשזון ובניזרי ואני מקווה מאוד שלא יעשו עיסקה כזו עם אולמרט. זה קשה לתביעה, מסורבל, תובע משאבים ומסוכן, אבל זו הדרך הנכונה לנהל משפטים מהסוג הזה. לעניות דעתי, זו גם הדרך הטובה לנאשמים מהסוג הזה. עינוי הדין קשה, אבל בסוף יש הכרעה אמיתית והתייחסות לכלל העובדות ולא איזה מין הסדר לא ברור ואמביוולנטי שדומה יותר לפשרה של עורכי דין מאשר להכרעה אמיתית. 

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.