התיווך האמריקני "ההוגן" – ברוך שפטרנו

מאת  | 18 בדצמבר 2017
 

בועידת וואי פלנטיישן, אוקטובר 1998, בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו ליו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, האמריקנים הציגו טיוטת הסכם. הציגו רק לישראלים. קודם נשמע מה ההערות הישראליות, נכניס לטיוטה ורק אז נבוא לפלשתינים, בלי להגיד, כמובן, שהישראלים ראו את זה קודם. זה קרה בשלב קריטי של הועידה, אחרי שבוע של טחינת מים. המשלחת הישראלית לא הייתה מרוצה ולילה שלם נוהל מו"מ סוער. הפלשתינים שמעו את הצעקות מהצד הישראלי ולא הבינו על מה המהומה. "זה כי אנחנו קשוחים איתם", בילפו האמריקנים בניסיון לקנות זמן, עד שהישראלים יאשרו להציג את הטיוטה לפלשתינים.

לועידת קמפ דייויד ביולי 2000 הגיע ממשל קלינטון נגד רצונו. בכירי הממשל חשבו שזה הימור מוגזם, שהצדדים לא מוכנים, הפלשתינים בכלל סרבו לבוא, אבל ראש הממשלה הישראלי, אהוד ברק, ממש כפה את רצונו על מעצמת העל, שכופפה את ידו של ערפאת. בתחילת הועידה האמריקנים הציגו טיוטת הסכם. רק לישראלים, כמובן. זו הייתה טיוטה מרוככת, רחוקה מאוד ממה שברק בעצמו הציע מאוחר יותר (וערפאת דחה). הטיוטה כללה כבר מראש רעיונות ישראליים שהועברו לאמריקניים במסגרת התיאום המיוחד שהתנהל מאחורי גבם של הפלשתינים. למרות זאת, ברק דחה בכעס את הטיוטה האמריקנית. הוא דרש להוריד את הטיוטה מהשולחן. האמריקנים נכנעו. מאוחר יותר, כשברק הציע את הצעת השלום שלו הוא תבע שהנשיא האמריקני יציג את זה לפלשתינים כרעיונות אמריקניים, לא ישראליים. קלינטון נעתר (הפלשתינים ממילא בטוחים שכל הצעה אמריקנית היא בעצם הצעה ישראלית שהתחפשה לאמריקנית).

יש עוד דוגמאות רבות לדרך בה 'המתווך ההוגן' האמריקני פעל במשאים ומתנים השונים בין ישראל לשכנותיה. מועידת ז'נבה בין קלינטון לאסד במרץ 2000 (ברק שכנע את קלינטון לחכות עד הלילה האחרון לפני הפגישה כדי שיסכים בטלפון מאובטח לתת לו את קו הנסיגה הכי גמיש שלו. כשהגיעה השעה, ברק לא עמד בהבטחה) ועד יוזמת קרי ב 2014 בה הנייר האמריקני לובן היטב בשעות ארוכות של מו"מ עם הישראלים, לפני שיוצג לפלשתינים.

הממשלים האמריקניים לדורותיהם, החל מ 1992, סיפרו לעצמם שזו טקטיקה חכמה, רק מה שיעבור את ראש הממשלה הישראלי, יוכל להיתרגם להסכם. עטפו את העניין בעקרון על עקרון ה"אין הפתעות". ישראל וארה"ב תתאמנה כל צעד ביניהן, שנוגע לביטחון, לפני שיוצג למישהו חיצוני. כמובן שהעיקרון לא חל על ישראל שמתחילה מעת לעת בבנייה בהתנחלויות בלי לתאם דבר.

דניס רוס כתב בספר הזיכרונות שלו כיצד בנימין נתניהו הלחוץ הפעיל אותו אינספור פעמים כדי לשגר לתקשורת ולשותפיו הקואליציוניים הבהרות למיניהן. למה שלא תעשה זאת בעצמך, שאל הבכיר האמריקני. כי לי הם לא מאמינים, ענה ראש הממשלה.

הממשלים האמריקנים הפעילו פה שורה של נציגים שוחרי טוב, ידענים, מחויבים למטרה (לעתים אפילו מחויבים מדי) ו..יהודים. חלקם עבדו לפני ואחרי תפקידם בממשל בארגונים יהודיים. מה הבעיה? אין בעיה, רק תיזכרו איזה רחש בחש היה פה סביב שמו האמצעי של אובמה (חוסיין) וכמה אמירות שמענו בחדרי חדרים על השורשים הלבנוניים של ג'ורג' מיטשל, כשזה שימש שליח הנשיא לתהליך השלום.

בסוף השבוע הודיע בכיר בבית הלבן שהם לא יכולים לדמיין הסכם בו הכותל המערבי לא בשליטת ישראל. בסיבובים קודמים של המו"מ, כבר הפלשתינים הסכימו שהכותל המערבי יהיה בריבונות ישראל. ערפאת התמקח לגבי הגדרת הכותל, הוא לא הסכים לריבונות ישראלית כלשהי בהר הבית/חראם אל שריף, אבל על הכותל המערבי עצמו, לא היה ויכוח. עכשיו יהיה.

הדבר היחיד הטוב בפעולות המופרכות של ממשל טראמפ זה שהעמדת הפנים של 'מתווך הוגן' בין הצדדים, לא תוכל להתקיים יותר. אפילו אבו מאזן- שאין צפרדע גדולה מדי לקיבתו לא יוכל (כנראה) להמשיך לקבל את הזוג המוזר הזה גרינבלט את קושנר 'כמתווכים הוגנים' בין הצדדים. 'התיווך ההוגן' האמריקני לא הנפיק הישגים משמעותיים ליחסים בין ישראל לפלשתינים ובסופו של דבר פגע גם באינטרס הישראלי להגיע להסכמים עם הפלשתינים. עדיף בלעדיו.  

המאמר פורסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

תגובה אחת על “התיווך האמריקני "ההוגן" – ברוך שפטרנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.