למה לא שילמנו על הקלטת של יאיר

מאת  | 15 בינואר 2018
 

האיש שישב איתי היה רחוק מלהיות חמדן. הוא פשוט באמת ובתמים היה צריך את הכסף וגם נגעל מההתנהגות של יאיר נתניהו וחבריו. זה היה נובמבר 2016. שמעתי את הקלטת פעם אחת, למיטב זיכרוני, אולי פעמיים. לא שמעתי אזכור לסמים, אבל ייתכן שלא הבנתי מילות קוד שלהם. גם לא קלטתי דיבור על הזמנת זונות, אבל, כאמור, לא ישבתי מול תמלול מסודר והמקור להקלטה לא הכיר דיבור כזה באותה שיחה.

ההקלטה נשמעה לי בעלת ערך סקסי גבוה, היה ברור שזה יעשה רייטינג, אבל בעלת ערך עיתונאי נמוך. יאיר נתניהו הוא אדם פרטי. הוא בנו של ראש הממשלה. יש בו עניין עצום, אבל בדרך כלל, אנחנו לא מסקרים את הבעיות של ילדי נבחרינו. היו כמה ילדים של נבחרים שהיו מעורבים במעשים מאוד בעייתיים, אפילו פליליים. זה לא סוקר כלל.

אמרתי למקור שאני לא מאמין שאנחנו נשלם כסף עליה ואני גם מתקשה להאמין שמישהו אחר ישלם, אבל שאני מאוד מעוניין לשדר אותה. חשבתי לשדר אותה במסגרת כתבה על הטירוף שנקרא אבטחת בני ראש הממשלה. זו הייתה עובדה שכבר אז התפרסמה, אבל היא עדיין לא תפסה את הנפח הציבורי שהגיע לה. מאבטחים ששומרים על חייל שנמצא בתוך בסיס צבאי. מאבטחים שמפקחים על אחד מבניו של ראש הממשלה, כשהוא בכיכר החתולות בירושלים, בשעות הקטנות של הלילה, מפלרטט עם בנות. רכב צמוד 24 שעות ביממה. שיגעון מוחלט, בחסותם של כמה פחדנים שלא מסוגלים להגיד לזוג נתניהו – לא, חברים, אתם לא זוג ההורים היחידי שחרד לגורל ילדיו, אבל זו לא סיבה לספק לשניים אבטחה.

כלי התקשורת בישראל לא נוהגים לשלם כסף למקורות. לדעתי, בגלל חסכנות, שעליה מלבישים אידיאולוגיה. כלי התקשורת עניים, התרגלו לקבל חינם ופוחדים מהתקדים. אני חושב שאין בעיה לשלם. יצא לי מעט מאוד פעמים לעשות את זה בפועל, למיטב זיכרוני פעם אחת, אולי פעמיים, אבל אם היה בא מישהו עם הקלטה של דוד שימרון סוגר עם מיקי גנור את תנאי ההתקשרות שלו, הייתי עושה הכול לשכנע את הערוץ שלי לשלם הרבה.

במקרה הזה המלצתי לערוץ שלי לא לשלם. קיימת נורמה מסוימת. לא משלמים. כדי לחרוג מהנורמה צריכה להיות הצדקה. ההצדקה לא יכולה להיות שהשיחה הזאת מאוד רייטינגית. ההצדקה חייבת להיות הערך העיתונאי של ההקלטה. רוב השיחה של נתניהו ג'וניור עם חבריו היא מכוערת ומבחילה, אבל הנורמות האישיות שלו אינן עניין לפתיחת מהדורת החדשות. כששמעתי את הבדיחה בעניין מתווה הגז כבר דמיינתי את הכותרות, אבל בסוף בסוף זו בדיחה. אנשים רציניים פרסמו קריאות נרגשות לחקור את העניין (זהבה גלאון, סתיו שפיר), או ראו באמירה השטותית הזאת הוכחה שהמתווה מושחת (אבי גבאי). בעיניי, הם עשו צחוק מעצמם וסיפקו חומר לכל מי שטוען שהמאבק בשחיתות הוא בעצם מאבק בנתניהו.

נפרדנו בידידות. מאז שמרנו על קשר. הוא ניסה למכור את הקלטת גם ל"ידיעות". לא קנו. אני המשכתי לבקש שייתן לי אותה ללא תשלום. בינתיים הערך העיתונאי קצת עלה. הפרופיל הציבורי של יאיר נתניהו עלה, הכניסו אותו למפגש עם נשיא ארה"ב, טראמפ, קמפיין מי טו האיר באור שונה את ההליכה למועדוני חשפנות ועניין האבטחה הפך להרבה יותר גדול. בשלב מסוים, המקור – שלא מצא קונה –  כבר כמעט העביר לי את זה ללא תשלום. בסוף הוא מצא קונה.

השורה התחתונה היא שטוב שהקלטת שודרה, אני חושב שהמסגור של העניין והווליום שלו היו צריכים להיות אחרים, אבל זה כבר ויכוח על ה'כמה', לא על 'האם'. רק צריך לזכור שמה שנעשה במקרה הזה – לרבות התשלום – משנה את הנורמה הנוהגת ולכן, יהווה סטנדרט גם לבן הבא של שר בכיר, שיימצא במועדון כזה או אחר וכול מי שתמך בהתלהבות בהפיכת הנושא הזה לכותרת ראשית, יצטרך לזכור את זה גם אז.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

תגובה אחת על “למה לא שילמנו על הקלטת של יאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.