צנזור ההודאה בתקיפת הכור הסורי – זה לא היה ענייני כשצנזרו, האם זה היה נקי כשהתירו?

מאת  | 26 במרץ 2018
 

"כשהביאו לי את הידיעה של דרוקר, לא נפלתי מהכיסא", אף פעם לא שמחתי יותר ממישהו שגימד את חשיבות הידיעה שלי.

בפעם הראשונה שניסינו לאתגר את הצנזורה בסיפור הכור הסורי, אהוד אולמרט עוד היה ראש ממשלה. חדשות 10 ואני הגשנו לאישור הצנזורה ידיעה מצומצמת שעסקה בטענות שהטיחו 'שרים בקבינט' כלפי התנהגות שר הביטחון אהוד ברק בחודשים שקדמו לתקיפה. הצנזורה פסלה. ערערנו. המומחה המרכזי שבא לדבר בפני הפורום שמוסמך לדון בדבר, היה ראש אמ"ן, באותה תקופה, עמוס ידלין. ידלין אחראי על הציטוט בפתח המאמר הזה.

שמעתם את ראש אמ"ן, ניסיתי את מזלי אחרי שידלין עזב. הוא 'המעריך הלאומי', אם הוא אומר שהידיעה שלי לא פוגעת בביטחון המדינה, אז איך אפשר לפסול אותה?

"עם כל הכבוד לידלין, הסמכות בידי ולא בידיו ואני פוסלת את הידיעה", השיבה הצנזורית הראשית באותה תקופה, סימה וואקנין. בחילופי הדברים וואקנין פלטה – אתה לא באמת מאמין שאהוד ברק עיכב את תקיפת הכור משיקולים פוליטיים. זה שטויות.

לא האמנתי למה שאני שומע. הכרתי את וקנין כדמות מקצועית. האם ייתכן שהשתרבבו לפסילה הזאת שיקולים זרים? להגן על הבוס, אהוד ברק?

חדשות 10 ואני עתרנו לביהמ"ש העליון. הבאנו ציטוטים שונים שמראים שהידיעה שלנו לא מחדשת הרבה. האלוף בדימוס, איציק בן ישראל, למשל, אמר בשבת תרבות בבאר שבע כבר בספטמבר 2008 ש"ברק התנגד לתקיפת הכור בסוריה". לא ממש עזר לנו. נציג הפרקליטות, שי ניצן, הסביר שהם לא אוהבים את העובדה שהדברים נאמרו, אבל בכול זאת, בן ישראל הוא לא דמות רשמית בעניין הזה ואחרי הכול, הדברים נאמרו בבאר שבע…השופטים הנהנו כלפינו באמפטיה וזרקו אותנו מכול המדרגות.

עברו כמה שנים טובות ושוב עתרנו לביהמ"ש העליון. הפעם היינו חמושים בסרט שלם שכלל 4 ראיונות עם מקבלי החלטות מהצד הישראלי, 3 בכירים אמריקניים ובעיקר המון הודאות של נציגים ישראליים בתקיפות ישראליות על אדמת סוריה בכלל ובתקיפה הזאת בפרט. חבר הקבינט, נפתלי בנט, שר הביטחון, בוגי יעלון, אותו עמוס ידלין ועוד.

נציגי הפרקליטות נשאלו שאלה מאוד מעניינת. אם הסוד כל כך גדול והסכנה לביטחון המדינה כבדה, האם מישהו ביקש מהמרואיינים לסרט שלא ידברו יותר עם איש. לא, הודו נציגי המדינה. מסתבר שזה לא נראה להם אז נורא בעייתי שהמקליט, הצלם, עורך הוידאו והכתב ייחשפו לדברים הללו.

שנתיים לאחר מכן, על אותה פעולה בדיוק של אהוד אולמרט, נפתחה חקירה פלילית, פשטו על הוצאת הספרים "ידיעות אחרונות" וטענו שלא יעלה על הדעת שאנשי ההוצאה ייחשפו לסוד הענק בלי שיש להם את הסיווג הביטחוני המתאים.

בשנים האחרונות תיאוריית הקונספירציה הייתה שהצנזורה לא מתירה את הפרסום כי נתניהו לא רוצה שישבחו את אולמרט. לא האמנתי בזה. הצנזורה נראתה לי תמיד מקום אבסורדי, אבל ענייני.

באוקטובר האחרון החליטה לפתע הצנזורה להתיר את ההודאה הישראלית בהפצצת הכור. מה קרה? לא יודע. הצנזורה טענה כל השנים שאם כתב של ערוץ 10 יספר על התקיפה, או אלוהים ישמור – ישמיע ראיון של ראש ממשלה לשעבר, הרודן הסורי עלול להגיב צבאית. 10.5 שנים הטיעון הזה החזיק ואז התירו לפתע את הפרסום בתהליך כל כך עקום ומקולקל שבסופו לא כתב ערוץ 10 דיבר עליו ואפילו לא ראש ממשלה לשעבר, אלא הרמטכ"ל הנוכחי, מפקד חיל האוויר הנוכחי, שר הביטחון המכהן ושוחררו צילומים מבור חיל האוויר ורשת הקשר של המבצע. מעמדה שהודאה רבע רשמית במבצע תוביל לסיכון ביטחוני נורא, עברנו לעמדה לפיה הודאה אמ-אמ-אמא של הרשמית לא פוגעת בדבר.

התרת הפרסום הייתה מוצדקת כבר לפני שנים ארוכות. העמדה שעדיף לא לדעת היא פשוט עמדה מטורפת, שמתאימה לדיקטטורות בהן מאמינים שטוב שבעניינים הכי קיומיים ידונו קומץ אנשים ושלעולם לא נדע לשפוט את פעולותיהם. עם זאת, כל התהליך השאיר טעם חמוץ בפה של שיקולים לא עניינים, בעת האיסור ובעת הפרסום.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

תגובה אחת על “צנזור ההודאה בתקיפת הכור הסורי – זה לא היה ענייני כשצנזרו, האם זה היה נקי כשהתירו?

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כל מוסד הצנזורה רקוב מיסודו,אם משהוא פוגע בבטחון המדינה-אז למשפט ושיענש לפי החוק.אגב הרבה כסף יכול ליזרום ללא פיקוח-איזה עיתונאי ידבר? ואם פרס לא היה מתנגד שיהרגו את וענונו? בקיצור ישראל היתה ונשארה מדינה סוביטית(רק בלי יומרות למדינת רווחה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.