"חומת מגן" – לא מה שאתם חושבים

מאת  | 10 בנובמבר 2007
 

זאת הפכה להיות מוסכמה.

צה"ל יצטרך להיכנס לעזה. אני חושב שזאת תהיה טעות נוראית, שזה יעלה לנו בהרבה קורבנות מיותרים ושהמטרה לא תושג. אני גם מעז לחשוב שלא כל קלצ'ניקוב שהוברח לרפיח מחייב פעולה ישראלית למצוא אותואבל קצת התייאשתי מהניסיון להילחם בפעולה כזאת. אתה ישר נתפס כשמאלני אוהב ערבים. במקום זאת אני רוצה להילחם במצע המחשבתי שעליו בנויה הפעולה הזאת. המצע הזה הוא מבצע "חומת מגן". הטיעון הולך ככה. היה כאן טרור שהשתולל בארץ. במרץ 2002 זה הגיע לשיא. 131 הרוגים בחודש אחד. לאריק שרון, ראש הממשלהנמאס. הוא גייס מילואים ושלח את צה"ל לערי הגדה. מאז אותו מבצע הירואי, ממשיך הטיעון, הארץ שקטה. צה"ל נמצא בערי הגדה ולכן אין טרור.

הגיע הזמן לשחוט כמה מיתוסים שקשורים למבצע.

1. אחרי "חומת מגן" נמשכו פיגועי ההתאבדות במשך תקופה ארוכה מאוד. בשנת 2003, למשל, הרבה אחרי שהמבצע הסתיים, נהרגו 214 ישראלים בפיגועי התאבדות. גם בשנת 2002, אחרי המבצע, נהרגו מאות ישראלים בפיגועי התאבדות. הפיגועים הללו הביאו את צה"ל למבצע "דרך נחושה" ביוני 2002 ולמצור הכושל על המוקטעה בספטמבר 2002.

2. לא "חומת מגן" הביאה לירידה ואז להפסקה בפיגועי ההתאבדות. נכון, בשנת 2003 חלה ירידה משמעותית של יותר מ – 50% במספר פיגועי ההתאבדות (לעומת 2002). יש כל מיני הסברים לירידה הזאת. אני אתן אתההסבר שנתן השב"כ לירידה הזאת בחוברת שהארגון הוציא לסיכום העימות:

גורם מכריע נוסף בירידה בכמות הפיגועים וההרוגים הינו השלמת המקטע הראשון של מרחב החיץ, המשתרע מסאלם ועד לאלקנה בחודש אוגוסט 2003. ב- 34 החודשים שחלפו מתחילת העימות עד להקמת מרחב החיץ, ביצעו התשתיות המבצעיות בשומרון 73 פיגועי הרג המוני בתחומי ישראל, בהם נהרגו 293 ישראלים. בשנה שחלפה מאז אוגוסט 2003 הצליחו התשתיות המבצעיות בשומרון להוציא לפועל 6 פיגועי הרג המוני בלבד שבהם נהרגו 30 אזרחים ישראלים. נתון זה מהווה ירידה של כ- 84% במספר ההרוגים לעומת מספר ההרוגים בתקופה שבין ספטמבר 2001 יולי 2002.

במלים אחרות, השב"כ עצמו (בראשות אבי דיכטר. חשוב לציין את זה כי לדיכטר היה חשוב להראות בחוברת שצדק כשדחף להקמת הגדר) הצביע על הגדר כעל הגורם המרכזי לעצירת הפיגועים ולא על מבצע "חומת מגן".

3. ההישגים המבצעיים של "חומת מגן" היו מוגבלים מאוד, בלשון המעטה. ישראל זרקה לזירה אלפי חיילים מיומנים שנתקלו במעט מאוד התנגדות (למעט מחנה הפליטים ג'נין). אי אפשר לקחת מהחיילים וגם מההנהגה את האומץ לפעול. זה ממש לא היה מובן מאליו שצה"ל יכול להיכנס לכל פינה בשטחים, למחנות הפליטים ולקסבה של שכם ולשלוט שם. ההישג הזה הוא לא מבוטל אבל גם בצה"ל יגידו לכם שהמבוקשים הכבדים נמלטו, שאמצעי הלחימה שנתפסו היו מוגבלים. בקיצור, לא משהו הירואי.

מבצע "חומת מגן" היה אמיץ אבל קשה מאוד לראות בו את נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה. מי שחושב שכניסה צבאית לעזה תביא לנו את הישועה שיחפש לו הסברים אחרים.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.