אחרי 18 שנה ברק מסביר את מהלכיו החידתיים

מאת  | 25 ביוני 2018
 

18 שנה חיכינו שאהוד ברק יגולל את גרסתו המלאה למהלכיו במו"מ עם הפלשתינים (טוב, חלקנו חיכה). מאז ועידת קמפ דייויד הכושלת ביולי שנת 2000 ראש הממשלה לשעבר נצמד למסרים, זרק עצם פה ושם, אבל רק עכשיו פרסם אוטוביוגרפיה, שעוד לא תורגמה – MY COUNTRY, MY LIFE. עובדות היסוד ידועות. ברק הציע לערפאת בקמפ דייויד מדינה פלשתינית על 92% משטחי יהודה ושומרון (כולל חילופי שטחים), בירה פלשתינית בשכונות החיצוניות של מזרח ירושלים, חצי מהעיר העתיקה ומודל מיוחד של ריבונות משותפת בהר הבית/חראם אל שריף. זו הייתה הצעה אמיצה, היא הקדימה את דעת הקהל בישראל בהרבה וערפאת סרב לראות בה אפילו "בסיס למו"מ".

בפסגה עצמה, שארכה שבועיים, ברק עשה שורה של צעדים חידתיים. חלק מהפלשתינים ראו בדרך ניהול המו"מ הזאת ניסיון לוודא שהם יגידו 'לא'. כשהתחילה הועידה, שברק כל כך רצה, הוא הודיע לאמריקנים שהוא יזוז רק ביום החמישי. למה? ככה. בספר הזיכרונות ברק שוכח את האמירה הזאת. ביום השני של הועידה האמריקנים שמו נייר גישור על השולחן. נייר צנוע, חיוור, עוד לא הדבר האמיתי. ברק זועם. הוא גורם לקלינטון למשוך את הנייר. המהלך הקטן הזה דופק את כל תוכנית המשחק האמריקנית. הפלשתינים, שצופים המומים ביכולת של ברק לשלוט בקלינטון, מאבדים כמעט סופית את האמון בתיווך האמריקני. בספר הזיכרונות ברק מתקשה להסביר את הכעס הגדול שלו. זה עוד לא היה הזמן, היה צריך להתייעץ אתנו, הופתעתי מהחלטת קלינטון, חשבתי שרק ישנה ניסוחים.

ברק גם לא מצליח להסביר את החלטתו הסופר תמוהה לא לנהל מו"מ ישיר עם ערפאת בפסגה. בספר הוא כותב שפעם אחת הוא שוכנע ללכת להיפגש עם ערפאת, הם ניהלו שיחת נימוסין וממנה הוא הבין שאין טעם לנהל אתו מו"מ ישירות. הוא לא מסביר למה בחר לפגוע בכבודו של ערפאת. פעם אחת הוא ישב לידו ארוחת ערב שלמה, אבל בחר לנהל שיחה ארוכה עם מי שישבה בצד השני של השולחן, צ'לסי קלינטון. בתום הארוחה, מודה ברק בספרו, שאל אותו היועץ לביטחון לאומי האמריקני למה בחר לדבר עם צ'לסי ולהתעלם מערפאת. "מי היה בוחר אחרת?", עונה ברק.

מה שבאמת עובר על אהוד ברק בקמפ דייויד הוא דרמה אנושית לא תיאמן. האיש שהתרגל להכפיף את המציאות לצרכיו, הרגיש שהכול מתפרק לו, השלטון, המו"מ והכי גרוע – ערפאת הוא זה שתעתע בו. ברק הסתגר בבקתה שלו בקמפ דייויד שלושה ימים. הוא סרב לצאת. הוא הורה לא לנהל מו"מ וכשמזכירת המדינה החליטה להגיע אליו במפתיע, הוא לבש מהר טריינינג וברח לריצה.  לכל אידיוט ברור מה המצב הנפשי של אדם שמתנהג כך, אבל ברק מלביש על זה, כהרגלו לבוש סמי רציונלי. הוא לא רצה לפגוע במזכירת המדינה, לא היה טעם לנהל מו"מ כשקלינטון נעדר לכמה ימים, הוא העדיף לקרוא ולחשוב. חבל. אולי מוגזם היה לצפות ממי שעוד חולם לחזור למערכת הפוליטית לנתח ביושר את טעויותיו. ביולי – אוקטובר 2000 אהוד ברק ריסק את היכולת להגיע להסדר עם הפלשתינים באופן שלא שוקם עד היום. הוא הוביל אותנו לאינתיפאדה נוראית חמושים בנרטיב כוזב של "הצענו להם שלום והם השיבו באינתיפאדה". הוא עשה זאת לא בכוונה. ההפך. הוא התאבד פוליטית כדי שזה לא יקרה, אבל נכשל. יאסר ערפאת היה מנהיג בעייתי מאוד, מנהיג ששיחק עם נשק הטרור וספק אם היה מוכן להסדר קבע, גם אם היה מנוהל מולו מו"מ מושלם, אבל ספר הזיכרונות של ברק הייתה יכולה להיות הזדמנות מצוינת עבורו לפחות להודות שהצעתו בקמפ דייויד הייתה נדחית על ידי כל מנהיג פלשתיני ושהוא עצמו הבין את זה ושיפר אותה משמעותית חודשים ספורים לאחר מכן. מקריאת הספר עושה רושם שברק מוכן שיגידו עליו הכול, חוץ מזה שהוא לא חזה את הנולד. הוא תמיד היה סקפטי לגבי ערפאת, הוא חשב שהמו"מ איתו אחרי הפסגה ייכשל והוא כל הזמן התכונן לאינתיפאדה. אמר כבר מי שאמר – אוטוביוגרפיות לא מגלות שום דבר בעייתי על המחבר שלהן, למעט זיכרון רע.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

8 תגובות על “אחרי 18 שנה ברק מסביר את מהלכיו החידתיים

  1. ישראל

    אני מבולבל לגמרי מהמאמר שלך.
    מצד אחד אתה אומר שההצעה של ברק היתה אמיצה והקדימה בהרבה את דעת הקהל בישראל וגם שעראפת היה בעייתי ולא בטוח כלל שפניו היו לשלום, מצד שני אתה טוען ששום מנהיג פלסטיני לא היה מקבל את ההצעה הזו ולא בדיוק מנמק מדעו הנראטיב של ברק היה "כוזב".
    לא שיש לי דעה חיובית מדי על ברק אבל תצטרך לנמק יותר כדי לשכנע אותי בטעותו הנוראית, מלבד העובדה שהאיש לא בדיוק מומחה ביחסי אנוש.

  2. לכאורה

    יאמר לזכותו של ברק שפעל כפי שנראה לו,ולא נלחץ כמו ביבי.להלן,תסריט שמאפיין את ביבי:האמריקאים לא רוצים שביבי יבוא לפוטין למשחק הגמר במונדיאל.(רוסיה היא לא איום אמיתי,נראה שהאמריקאים אוהבים להשפיל חלשים).אז שלדון אדלסון אומר לו:"אם תפגוש את פוטין,אני לא יממן לך את ההגנה המשפטית.בשלל פרשות ביבי".אגב גישת "הכל או כלום",אופינית גם לברק וגם לביבי.פשוט לא מתאימים להנהיג את ישראל.

  3. אחד

    אתה נוטה ליחס לאמריקאים איזה גאונות על,אז מדובר באנשים צינים ביותר.טרמפ היה מנצח את הילרי קלינטון בכל מקרה(עניני הבריאות "שפעת",וזילזול בצוורון הכחול).קלינטון לא לקחה אחריות על כשלונה בבחירות,ובחרה להאדיר את הרוסים"טרמפ ניצח בזכות פוטין"…אגב "ההבנה האמריקאית בעניני העולם"- הסינים נצחו את טרמפ בגדול:הסנקציות שומרות את צפון קוראה צמוד לסין.ומשחקי המלחמה שהביכו והפחידו את סין ,נפסקו

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ברק ברק…דקה וחצי היה ראש ממשלה,עד היום הוא חי מזה.לפחות הוא לא הפך את המדינה לעסק הפרטי שלו,כמו ביבי.(מימון הוצאות הזוי,בית במנהטן ועוד ועוד)בישראל אף פעם לא מודעים למה באמת חשוב.לדוגמה הפרטת התעשיה הצבאית-מן הסתם אלביט תלויה בהזמנות מהצבא,כך שניתן לאכוף עליה את כל ההתחיבויות בהסכם המכירה.כל הדברת סביב "שחיתות"בהפרטת ת"עש,מגוחכת.זה שיש רדיו צבאי או להקה צבאית גורם ליותר בזבוז ושחיתות מזה-אבל איזה עיתונאי יתקוף חבר למקצוע

  5. ביבי טיפש כמו נעל

    ברק היה ציני ואטום.ביבי סתם טיפש,הפולנים רימו אותו.בשיא תיסבוכת ההון שילטון הוא מתעקש שבעלי הון יממנו אותו

  6. על מדינות ומנהיגים

    אני לא יכתוב מה אני חושב על טרמפ או פוטין.אבל אני כן יכתוב על מה אני לומד מהמדינות האלה .USA באה בטענות שרוסיה פרצה למחשבי הבחירות שלהם-ואם סין או טרורוריסט היה עושה את זה ?זה בסדר…אם יש להם בעיה שיתקנו אותה,ולא יברחו מאחריות.הבריטים צרכים לפתוח בדיאלוג אם רוסיה -ולא לשחק ברוגז…ורוסיה אני לא חי שם וגם לא יחיה שם.אבל היא חלק מההסטוריה שלי(אף שאני לא דובר רוסית,ונולדתי בישראל).מנהיגים בישראל לא נותנים דין וחשבון לציבור.וגם לא עונים לשאלות עיתונאים,זה מתנשא ודוחה! וטרמפ ופוטין הם לא מנהיגים שלי,ולא דוגמה בשבילי

  7. ביבי

    העבודה מול הערבים היא אמוצינלית.לדוגמה,הסעודים לא היו מרוצים ממה שקורה בסוריה,כי אסד רוצה מדינה חילונית.ולא אנשי דת סעודים בסוריה.הדרישות לרוסים בהקשר האירני צריכות להיות מאוד ספציפיות,כי הפעילות האירנית מאוד סבוכה ורבת נדבכים.ומה הסעודים אומרים לרוסים:"הסרת סנקציות",אולי הסכם סחר ירצה אותם,כי עם סנקציות הם למדו לחיות.וסנקציות שהוסרו יכולות לחזור

  8. אריה

    טוחנים מים. הפוליטיקאים שלנו טוחנים מים כבר הרבה זמן.
    הסיכסוך בין העמים, העם היהודי והעם הפלסטינאי(גם אם המונח "עם פלסטינאי" הוא שגוי) לא יבוא לידי סיום בעתיד הנראה לעין.
    אפשר לדבר, להפגש, להצהיר, לחתום על הסכמים, ועוד כאלה וכאלה – אבל ב"תכלס" – כלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.