רוני אלשייך – יותר טווס משועל

מאת  | 17 בספטמבר 2018
 

לפני ואחרי שרוני אלשייך בא לעולמנו, הוא סחב עמו דימוי חד. שועל. רב תחבולן. הולך מפה, מתכוון לשם ומשיג את מה שהוא רוצה. ייתכן שזה נכון לתקופתו בשב"כ. בכול מה שקשור לעולמות התקשורת והפוליטיקה, אלשייך היה יותר טווס משועל ולא טווס חכם במיוחד.

פעם אחר פעם היהירות של אלשייך גברה על כל אינטרס הגיוני. מפכ"לים לדורותיהם התרחקו מהעיסוק הציבורי בחקירות אישי ציבור. לאלשייך היה דחוף לשים את עצמו בחזית, להגיד שהוא קרא כל מסמך בחקירות נתניהו (זה תפקיד המפכ"ל? לקרוא אלפי עמודי עדויות?), לתת תחושה שהוא זה שמקבל את ההחלטות. זה היה לא נכון עובדתית, אבל גם מאוד לא חכם. בהתנהלות שחצנית הוא למעשה צפצף על השר שלו. מסורתית, שרים לביטחון פנים מתוסכלים קשות מחוסר היכולת שלהם לשלוט במשטרה. מפכ"לים חכמים דאגו לתת לשר לפחות את מראית העין שהוא שולט. אלשייך כמעט עשה דווקא. שוב ושוב ארדן מצא את עצמו מופתע. אפילו כשאלשייך התראיין ל"עובדה", ארדן לא ידע דבר. ארדן ביקש לראות את הסרטון של המשטרה על אירוע אום אל חיראן. המשטרה הוציאה אותו לתקשורת, לפני שהשר קיבל אותו. ארדן שאל שאלות על 'מסמך יצחקי', אותו מסמך שריכז את הידיעות המודיעיניות על נבחרי הציבור – אלשייך הכחיש, אחר כך אישר חלקית, עשה מניפולציות והשאיר את השר שלו בערפל.

ארדן רצה לדעת על מה מבוססות הידיעות שיצאו מאזור המפכ"ל על חוקרים פרטיים שפועלים סביב חקירות נתניהו, או על הקשר כביכול בין אחד המועמדים למפכ"לות לשרים בכירים, או לראש הממשלה. אלשייך ערבב ודחה ומסמס, אבל סרב לתת לו תשובות. נכון, הוא לא חייב. לעתים, חובתו אפילו לא להגיד לדרג הפוליטי עובדות מסוימות, אבל אין ספק שהתנהלות תקשורתית ופוליטית חכמה לא הייתה הצד החזק של רוני אלשייך. למעשה, בנימין נתניהו עשה ל'שועל' בי"ס לפוליטיקה ותקשורת. הוא לקח מפכ"ל, דתי, לשעבר מתנחל, שב"כניק, מפכ"ל שהוא עצמו מינה, תוך שהוא נותן לו הבטחה מושחתת להתמנות לראש שב"כ ולפרופיל הליכודניקי המושלם הזה הוא הצליח לתפור חליפה של מי שחי כדי להפיל את ביבי. לא ייאמן.

גלעד ארדן לא הדיח (סליחה, לא האריך) את המפכ"ל אלשייך בגלל בקשה מנתניהו. למעשה, היחסים בין השניים – ככל שאני יודע – רעים למדי כבר לא מעט זמן. בבלפור יש מי שבטוח ששר אחר לביטחון פנים, לא היה מאפשר את חקירות נתניהו. זה לא רק בבלפור. בליכוד יש הרבה בכירים שסוחבים כעסים על ארדן כאילו הוא זה שמחליט נגד מי תיפתח חקירה ואיך. חיים כץ בטוח ששר אחר לביטחון פנים לא היה מאפשר את האופן בו פרצה החקירה נגד בנו. לדוד ביטן יש טענות שנוגעות לחקירתו, העיתוי שלה ולמה התחילה. בכירי ליכוד שונים טענו שלא ייתכן שאלשייך התראיין בדיוק בשבוע בו הוגשו ההמלצות נגד נתניהו, בלי לתאם את זה עם ארדן. כל ההסברים לא שכנעו אותם. אולי לא רצו להשתכנע. ארדן באמת היה בין הפטיש לסדן. במקרה הזה, הפטיש הליכודי היה הרבה יותר חזק. הארכה לאלשייך הייתה גורמת לארדן פגיעה אנושה בקרב מתפקדי הליכוד. ההתנהלות הלא חכמה של אלשייך גרמה לכך שהסדן הציבורי, הכללי, לא היה כל כך חם. בלשונו של נתניהו, אלשייך נותר ללא בייס.

השורה התחתונה היא – ארדן הרוויח אויב לא קל בכלל בדמות אלשייך. אל תתרשמו מהצהרות ה"אני לא כועס". בכול זאת שועל. לנתניהו ההדחה, כנראה, לא באמת תעזור. המפכ"ל הבא שיבוא יצטרך להוכיח שהוא לא סמרטוט של ראש הממשלה. חקירות נתניהו לא יינזקו, כלומר, יותר נזק ממה שמנדלבליט עושה להן ממילא קשה לעשות, אבל מה שבאמת יישאר מהסיפור הזה הוא המסר והמסר נוראי. מי שמתעסק בחקירות שהשלטון לא אוהב, השלטון מעיף אותו. זה הופנם כבר בעבר במשטרה בשורה של אירועים, עכשיו זו כבר הצריבה התודעתית וארדן – ירצה או לא ירצה – יישאר חתום עליה לעד.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.