חייבים ערבי? אין ברירה? טוב, צלצלו לטיבי

מאת  | 30 בנובמבר 2007
 

זה סוד ידוע בכלי התקשורת הישראליים – לא מראיינים ערבים. כלומר, אלא אם כן חייבים. לא רוצים לשמוע אותם. זה לא סקסי, זה לא רייטינגי. הציבור לא מתעניין. לא, זו לא גזענות. מה פתאום. סתם שיקול תועלתני. אנחנו גם לא מראיינים אתיופים, אלא אם כן הם רצחו או נרצחו, וגם רוסים עם מבטא כבד לא ממש פופולאריים אצלנו. ניסיתי כמה פעמים להכניס את נתן שרנסקי לשידור. עורכי תוכניות בכלי תקשורת שונים הסתכלו עליי במבט מלא רחמים. "אז מה אם הוא חבר קבינט? לא מבינים מה הוא אומר".

זה לא מקרי. אל תטעו. אנשי תקשורת מובילים קבעו לעצמם עקרונות ברורים בנושא הזה. בחדרי חדרים אתה יכול לשמוע אותם. לא מראיינים אותם. תאונת דרכים עם חמישה הרוגים? רוצו מהר לצלם. משפחה ערבית מטייבה? טוב, חצי דקה במהירות באמצע המהדורה. ככה זה.

עכשיו מספיק עם הצדקנות. גם "שישי" לא מקדישה פרקי שידור ארוכים לערבים/רוסים/אתיופים. גם אני מרגיש שהציבור הכללי לא רוצה לראות את זה וצריך סיבה טובה מאוד או דרך יצירתית במיוחד כדי להביא את זה למסך מבלי להתרסק.

שנייה הפסקה.

לפני כמה ימים התקיים כנס אילת לעיתונות הראשון. הייתי אמור להנחות פאנל בנושא שילוב ערבים בתקשורת. הברזתי ברגע האחרון. מיכאל, הילד שלי, חטף איזה וירוס. נלחצתי וביקשתי ממי שהזמין אותי, דרור שטרנשוס מ"אג'נדה", שיחליף אותי. לשמחתי, שטרנשוס היה נדיב מספיק כדי למצוא לי מחליפה בזמן קצר (טלי ליפקין שחק). את הדברים שאני כותב בטור הזה התכוונתי להגיד שם. לא יצא. חשבתי שאין סיבה שבגלל איזה וירוס אני אשמור אותם בבטן.

טוב, אז מה עושים? זה נורא נחמד לשחק אותה צדיק, לספר לכולם כמה גזענים אנחנו ולחזור למערכת בלי לעשות שום דבר. עוד יותר נעים להגיד – השידור הציבורי צריך לטפל בזה. להם לא אמורים להיות שיקולים של רייטינג. אבל זה פיתרון חלקי בלבד, אם לא פחות מזה.

אני מודה – אין לי פיתרון טוב לבעיה. ברור שצריכים להיות יותר יצירתיים. להחליף אמא ערבית עם אמא יהודית זה גאוני. לא פחות. לא משנה מה התוצאה.

יש דבר אחד בו אני כן בטוח. צריך ואפשר להעסיק יותר ערבים/אתיופים/רוסים בכלי התקשורת. זה אפשרי, זה עובד וזה אפילו תועלתני בטווח הקצר עבור כלי התקשורת. אין סיבה שערבים בטייבה לא יראו יותר ערוץ 2 או ערוץ 10 במקום אל ג'זירה. חלקם, כמובן, צורכים תקשורת יהודית כבר היום. יהיה להם הרבה יותר קל אם הם יראו את בני הקהילות שלהם על המסך.

הייתי שנה בלימודים בארה"ב. ראיתי איך כלי תקשורת אמריקניים מכובדים עובדים. פלורליזם בחדר החדשות הוא דת בשבילם. ייצוג הולם לנשים, אפרו אמריקניים והיספאניים זה אלף בית. כל כלי תקשורת שמכבד את עצמו אוסף את הנתונים על ייצוג האוכלוסיות הללו. מכוני מחקר מפרסמים מחקרים השוואתיים בנושא. עורך עיתון אמריקני לא יאמין אם הוא ישמע שבארץ הקודש יש כלי תקשורת שמתיימרים לייצג את כל האוכלוסייה עם ערבי אחד או שניים על המצבה ובמקרה הטוב עוד איזה כתב רוסי אחד וכמובן בלי אתיופים. ערוץ 10, אגב, משתדל קצת יותר מאחרים. יש כתבת אתיופית (רוני מלקאי) ומגישת חדשות ערבית (לוסי אהריש) אבל זה עדיין מעט מדי. אם נורית דאבוש מהרשות השנייה רוצה לעשות הבדל אמיתי שתעזוב את הקשקושים ותתעסק בזה. אפשר ללחוץ על כלי התקשורת להעסיק עוד ועוד ערבים/רוסים/אתיופים. על שילוב נשים לא צריך ללחוץ. יש מספיק, אולי אפילו קצת יותר מדי…

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.