"אם רק הייתי יכול לשלוח אותם לרפסודה בלב ים", על נימוסים והליכות בפוליטיקה

מאת  | 21 בינואר 2019
 

מספר 5 ב"כולנו", ח"כ רחל עזריה, לא תמשיך עם משה כחלון לכנסת הבאה. חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור. מספר 4 ב"כולנו", ח"כ מייקל אורן, לא ימשיך עם כחלון. הוא נפרד מחללית האם המפלגתית בשלב מוקדם מאוד בקדנציה והפך לאיש של נתניהו. מספר 3 ב"כולנו", אלי אלאלוף, עוזב. הוא לא מצא את עצמו בכנסת פחות או יותר מהרגע הראשון. מספר 2 ב"כולנו", יואב גלנט, כבר לא באמת זוכר מי זה משה כחלון ומה הקשר שלו לעובדה שהוא נכנס על גבו לכנסת, לממשלה ולקבינט. האופרטור הארגוני של כחלון, בראשית דרכו העצמאית, אבי גבאי, כבר מזמן הפך לשונא הכי גדול. אפילו מנכ"ל משרד השיכון, תיק שנמצא בחזקת "כולנו", עזב. חגי רזניק עבר למתחרה הגדולה, אורלי לוי.  "למרות שהוא מדבר הרבה" תקף רזניק את האיש שבזכותו קיבל את התפקיד, "בסוף הוא נטו כישלון. הוא נטש את השכבות המוחלשות בצדי הדרך".

כחלון הוא מהאנשים היותר מנומסים בזירה הפוליטית שלנו. לא נוטה לתקוף אישית (למעט את יאיר לפיד, מולו הוא לא מצליח להתאפק), לא מפטר, כשעלו בעבר הידיעות על כוונתו לפטר את יואב גלנט, על רקע נטישתו דה פקטו, התערבתי עם אחד ממקורביו. לא יפטר, אמרתי. יפטר, הוא אמר. לא פיטר. כחלון גם נוטה לעמוד במילתו. לאבי גבאי הוא הבטיח תפקיד שר. כשהגיע מועד המימוש, מערכת היחסים בין כחלון לגבאי הייתה שונה מאוד מזו ששררה בעת שניתנה ההבטחה. למרות זאת, כחלון קיים. זה כמעט מדכדך שדווקא לו זה קורה. אפשר להניח שלמישהו יותר כוחני, גלנט ורזניק היו מתנהגים אחרת.

כחלון הוא לא אדם שנוטה לתכנן לטווח ארוך. בדרך כלל הוא מניח שהמציאות כל כך כאוטית שאין טעם בכול התכנונים הללו. הצלחותיו הגדולות באו דווקא כשכן נעשו תכנונים מסודרים כאלה. הרפורמה בסלולר התחילה מתוכנית מסודרת של אגף התקציבים באוצר. כחלון קיבלו משהו מסודר ומוגמר. הוא השכיל ליישם אותו. אני נמנה על אלו שחושבים שתוכנית הדגל של כחלון בשוק הדיור, "מחיר למשתכן", תהיה אסון לדורות, אסון תכנוני, אורבני, אבל לכחלון מה שהיה חשוב זה שהיא תעצור את עליית מחירי הדירות. בזה הוא הצליח. גם כאן ההצלחה התחילה מתכנון מסודר בשנים בהן לא היה בפוליטיקה.

בשנתיים וקצת בהן שהה מחוץ לפוליטיקה הוא לא תכנן את הרשימה שלו לכנסת. הרגישו את זה. הוא ליקט אותם ברגע האחרון. את גלנט הוא היה נחוש לא לקחת ולקח. הבנה רעועה של סקר שנעשה עבורו. היכרותו עם חלק מהאחרים ברשימה הייתה שטחית עד בלתי קיימת. לא מקרה שזמן קצר אחרי הכניסה לכנסת הוא כבר היה מוכן לשלוח את החמישייה הראשונה שלו על רפסודה ללב ים, בלי לצייד אותם באפשרות חזרה (לא דימוי שלי). יאיר לפיד, לעומת זאת, בנה את צמרת הרשימה שלו במפגשים קבועים במשך שנים. הוא ליכד חבורה. ההיכרות בינו לבין יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי ועפר שלח נעה בין שנים אחדות לעשרות שנים. כשהוא הגיע לקמפיין השני שלו, עקב אכילס של כל מפלגת איש אחד, התברר שמותג "יש עתיד" לא פחות חזק ממותג יאיר לפיד. הוא ספג מכה בבחירות 2015, אבל שרד. כחלון, לעומת זאת, מגיע לבחירות הללו כשמותג "כולנו" לא קיים במקרה הטוב, מזיק במקרה הרע.

ביום שישי פורסמו ציטוטים נוגעים ללב של כחלון ב"ידיעות אחרונות": "לרחל עזריה אמרתי כבר מזמן שהיא תהיה מחוץ לרשימה. למייקל אורן הסברתי שלא יוכל להמשיך ולגלנט חיכה אצלי מכתב פיטורים, אבל רציתי לשמור על כבודם. זה התהפך עליי כאילו הם נטשו אותי". עכשיו כחלון צריך לבחור. להיכנס חזרה לליכוד, כשכל תא בגוף שלו שונא את האפשרות הזאת, או להסתכן בצניחה מתחת לאחוז החסימה. מי שבאמת צריך להתעניין בסיפור הזה הוא בני גנץ. כמות הפונים למפלגה שלו היא בלתי נתפסת. כולם רוצים כרטיס חינם לכנסת. בינתיים נדמה שזה הולך להיות דומה הרבה יותר לרשימה של כחלון והרבה פחות לרשימה של לפיד.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

5 תגובות על “"אם רק הייתי יכול לשלוח אותם לרפסודה בלב ים", על נימוסים והליכות בפוליטיקה

  1. רועי

    חבל.
    אמנם אני לא מסכים עם הרבה מדעותיו, אך בהחלט ניכר כי כוונותיו טובות.
    נוסף ואם יותר מכך, הוא כן דמות שילדותיי יכולות לראות בו דוגמא אישית.

  2. נועי שגיב

    נראה שרפורמת הסלולר הייתה מבושלת למשעי לפני שכחלון נגע בה ולכן זה הצליח. הדיור -לא פה באמת היה צריך לצאת מעורו הימני ולהתחיל לפעול כמו הממשלה בשנותה 50: לקיחת האחריות ב 100% לתקוםה של 5 שנים של תכנון בנייה ואכלוס עם כל התשתיות והכול במימון ממשלתי עם מישכון שהשכירים יכולים לעמוד בו. מי שהתחיל בדרדור מצב הדיור לעם היה שלטון הימין של בגין כשהמוטו כאילו היה כל מה שבן גוריון עשה הימין יהפוך בלי מחשבה

  3. ביבי הפך לצנזור הראשי,והסתומים מחקים אותו

    כל הטמבלים רוקדים לחליל של ביבי.שיקראו לו גרגמל(ילעגו לו,ולמעריצים שלו).הבוז שביבי מפזר עליהם,והסתומים מעריצים/מחקים אותו.כחלון יכול לא לעבור את אחוז החסימה.כי הוא החליט להיות השטיחון של ביבי

  4. העיתונאים מפחדים

    כחלון צריך ללמוד מבנט ,איך להיות אמיץ.ואל תקרא לביבי גרגמל,תגיד ארך אף,תגיד חוטמן,תגיד יותר קמצן מפרסי."אבל די די,הוא לא צוחק על אחרים".. .אגב באיזה דמוקרטיה אין שמאל? או ראש הממשלה מצנזר ביקורת עליו?או שהוא גם שר חוץ וביטחון,וגם לא צריך להתעץ כדי לפתוח במלחמה,גם אישור הממשלה או הכנסת לא נחוץ לו.בנוסף למעורבות אמריקאית חזקה,בעד ביבי.(יחס מועדף בפייסבוק,האם זה שאין רגולציה עלהם,והם לא משלמים מסים קשורה לזה?)

  5. אסף

    אני ממש לא יודע למי להצביע.בטח שלא לביבי ,לא גבאי,לא לפיד,לא גנץ.נראה כבר,אגב אני במקום גנץ הייתי אומר:אזרחי ישראל לפני הכל,או עם ישראל לפני הכל.ישראל?למי לחברי הכנסת?השרות הציבורי? הוועדים?היבואנים? בישראל אומרים:"תלחם על הזכויות שלך",ואם אין לי כוח להילחם? אז מגיע לי עוני,או מוות?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.