אחרי הזובור הזה, איך רה"מ יוכל לעבוד עם המזכ"צ שלו?

מאת  | 7 בינואר 2019
 

הכותרת שפוצץ שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" בגיליון יום שישי, ה 25.3.2005, עוררה סערה אמיתית. שיפר הביא את תוכן ההרצאה שנשא השגריר האמריקני אז, דן קרצר, בפני צוערי משרד החוץ. קרצר, לפי הדיווח, אמר לצוערים שאין הבנה בין הממשל האמריקני לישראל לגבי גושי ההתיישבות. הימים הם ימי המאבק הפוליטי על ההתנתקות, הדברים של קרצר הוסיפו הרבה שמן למדורה. הם סתרו לכאורה טיעון מוביל של ממשלת שרון.

מה שמעולם לא פורסם זו הסערה שהתחוללה באותו סוף שבוע בלשכת שר החוץ, סילבן שלום. מי שהעביר את הידיעה לשיפר הוא יועץ התקשורת של שלום באותה תקופה, יהושע מור יוסף. הוא עשה את זה באישור ראש המטה של שלום, אבל שר החוץ עצמו לא ידע. מור יוסף סבר, מן הסתם, שזו רוח המפקד. הבוס היה שמח להרוג את ההתנתקות, אבל בלי להשאיר טביעות אצבעות (שלום הצביע בעד, כמובן). כששלום גילה, הוא רתח. הוא שמע מאנשיו שהם עומדים מאחורי ההדלפה, אבל זה לא עצר אותו מלנסות להגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, שיחקור את ההדלפה. אפשר לדמיין את תחושת הנבגדות שלהם, כשהבוס שלהם דורש חקירה שעשויה בסוף היום להביא לפתיחת תיק פלילי כנגדם. בסופו של יום, מנכ"ל המשרד, רון פרושאור, הצליח להרגיע את השר והמהומה שככה.

יש פוליטיקאים שייתנו גיבוי, כמעט בכל מחיר, לאנשיהם ויש כאלו שלא. דובי וייסגלס, שהיה מקורב לשרון עשרות שנים, אוהב לספר על הפעם בה רצו לחקור אותו על הדלפת מסמך סודי לכאורה בזמן משפט הדיבה שניהל שרון נגד ה"טיים". שרון, לפי וייסגלס, לא אפשר לבוא עמו במגע ולקח אחריות על כל העניין. בנימין נתניהו, מסתבר, לא מאמין בשטויות האלה של גיבוי. מזכיר צבאי הוא תפקיד שחשוף לכמה מהסודות האינטימיים ביותר של כל ראש ממשלה. בדרך כלל, יש במערכת היחסים הזאת קרבה, לעתים אפילו מוגזמת. נתניהו בקדנציה הזאת עמד על בחירת המזכירים הצבאיים שלו בעצמו. הוא עשה לעצמו מנהג. לפסול את כל מי שהרמטכ"ל מציע ולבקש אחרים. שיהיה ברור למי שמונה שביבי מינה אותו. רק ביבי. המזכיר הצבאי הנוכחי שלו הוא בפרופיל שנתניהו הכי אוהב להקיף את עצמו. חובש כיפה, קרבי, בוגר ישיבת עלי. כל זה לא הגן על תא"ל אבי בלוט מפני הזובור הפומבי חסר התקדים שנתניהו העביר אותו. איך יוכל עכשיו המזכיר הצבאי להמשיך לכהן לצד ראש ממשלה, כשהוא יודע שבמקרה ויעשה טעות, נתניהו יתנער ממנו בשנייה וחצי?

יש עוד שאלות מרתקות בסיפור הזה: למה בעצם נתניהו ביטל את פינוי עמונה באחת לפנות בוקר? לא נמסרה עד עכשיו שום סיבה הגיונית למה לבטל פינוי שתוכנן מראש של פורעי חוק, שלוש וחצי שעות לפני הביצוע? האם יש שיקולים שאינם פוליטיים להוראה הזאת? ותהייה עוד יותר מרתקת. בוגרי סביבת נתניהו מעבירים מדור לדור את מערכת ההפעלה של הבוס. בראש ההנחיות עומד כלל קדוש. נסה למסמס את ההוראות הליליות שבאות מנתניהו, אחרי שהוא מגיע הביתה. אולי בלוט חשב בטעות שזו עוד אחת מאותן הוראות שהבוס נותן כי הוא נתון ללחצים בבית והוא דווקא מצפה ממנו שימסמס אותה.

ממשלת נתניהו בזבזה מאות מיליוני שקלים כדי לפנות את מתיישבי עמונה. היא פרצה עקרון עתיק שנים של אי הקמת יישוב חדש ביו"ש כדי להעביר כמות קטנה של אנשים שישבו על קרקע פלשתינית פרטית, חלקה 'נקנה' בעסקאות מזויפות. בתמורה, ראשי ההתיישבות בכלל ואלו של עמונה בפרט תמכו בחזרה הלא חוקית לקרקע וגינו את התנהגות כוחות הביטחון, שעשרות מהם נפצעו בפינוי. ראש הממשלה לא הוציא הודעת גינוי לפורעים ולא ביקר את השוטרים הפצועים. לנתניהו היה חשוב שיידעו שהוא רצה בכלל לבטל את הפינוי, אבל המזכיר הצבאי שלו לא העביר את ההוראה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.