עסקת המאה? שרלטנות המאה

מאת  | 4 במרץ 2019
 

ג'ון קרי היה אופטימי מתמיד בכניסה למשרד ראש הממשלה. הוא עמד להציג לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון יעלון את הפתרון הביטחוני המקיף שגנרל ג'ון אלן גיבש בצוותא עם צוות מקיף של מערכת הביטחון הישראלית, בראשות האלוף נמרוד שפר. קרי ממש הרגיש שהאסטרטגיה שלו הצליחה. עבודה ממושכת ומקצועית ייצרה עבודה מרשימה שאמורה לאפשר לישראל לסגת מרוב מכריע של שטחי יהודה ושומרון ולאפשר הקמת מדינה פלשתינית בלי להתפשר בנושא הביטחוני. העבודה האמריקנית דיברה על כוח אמריקני בצידה הירדני של בקעת הירדני וכוח אמריקני נוסף בצד הפלשתיני. הפלשתינאים הסכימו לאפשר בהסכם לצה"ל לפלוש חזרה לאיו"ש באופן מידי אם יסתבר שנוצר איום ממזרח. צה"ל יישאר שנים בבקעת הירדן, אחרי שייצא – בין ירדן לפלשתין יוקמו 2 גדרות שיגנו על רצועת גבול בה לא יותר לאיש להיכנס. הפלשתינים הסכימו לעשות עוד ויתורים מפליגים כדי ליטול מנתניהו את הנימוק הביטחוני. לא תהיה בכלל נסיגה של צה"ל עד שתוכח רמת ביצוע מספקת של הפלשתינים. קרי ידע שאם הפתרון הביטחוני יוסכם על הצדדים אז 'ערוץ לונדון', אותו ערוץ סודי בו נדונו בין נתניהו לאבו מאזן שאר הנושאים כבר עומד לכאורה לקראת סיכום לפחות בסוגיה הטריטוריאלית. עשה רושם לקרי שבפגישה הזאת נתניהו אכן התרשם. "אם התהליך הזה ייכשל", ציטט קרי את נתניהו בספר זיכרונותיו, "זה לא יהיה בגלל הנושא הזה".

למחרת, כשקרי חזר לנתניהו, המוזיקה כבר לגמרי השתנתה. למעשה, ביבי זרק את כל העבודה מהמדרגות. קרי היה משוכנע שמי שגרם לו לתפנית זה מספר 3 היום ב"כחול לבן", משה (בוגי) יעלון, שפשוט דחה את כל העבודה שעשתה מערכת הביטחון שמתחתיו. הרמטכ"ל בני גנץ – קצת כדרכו – לא היה ממש מעורב בסיפור הזה. הוא לא דחף לקבלת התוכנית או לדחייתה, גם לא להבנה מחודדת יותר של הסיבה בגינה יעלון זרק לפח הבנות מרחיקות לכת בין הממסד הביטחוני של צה"ל, הרש"פ וארה"ב.

הסיפור הלא בלתי חשוב הזה צריך לשמש כתזכורת נוספת לכך ש"כחול לבן" – גם אם תצליח לנצח בבחירות – לא תביא לשום מהפכה בתהליך המדיני. גנץ בכלל חושב, כנראה, שאפשר יהיה לעשות משהו אולי רק עם המנהיגות שאחרי עבאס. המנהיג הפלשתיני מחושק מדי בעמדות העבר שלו. יעלון הוא יותר ימני בהקשר הזה מנתניהו, שהיה מוכן לדבר על מדינה פלשתינית בקווי 67 עם חילופי שטחים ביחס שווה.

עוד יותר חשוב זה להרוג את הספין החדש של בנט וחבריו. ברור שהיו"ר הלחוץ של "הימין החדש" הפיק לקחים מהטראומה של בחירות 2015 והוא מנסה לבנות קייס יותר סביר למה להצביע לו ולא לנתניהו. הקייס יושב על מצע עובדתי שברירי למדי. בנט מנסה לייצר תחושה שאוטוטו בא טראמפ עם איזו תכנית נסיגה קלינטונית ולחץ היסטרי לקבל תשובה חיובית. כנגד התביעה האמריקנית הזאת לנסיגה לקווי 67, מנסה בנט לשחק בראש של אנשי הימין, ביבי פשוט חייב בנט חזק. ובכן, הלוואי, הלוואי ולטראמפ הייתה איזושהי כוונה כזאת. אחד האמריקנים שבסוד 'עסקת המאה' נשאל למה לא תציעו מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים. ביבי לא יסכים, הוא ענה בחדות. זו לא תכנית, מסבירים בממשל, זה יותר 'חזון'. מה ההבדל? אין לנו כוונה לכפות דבר. כל כך להוט הצוות של טראמפ לא להתעמת עם נתניהו שהם אפילו שוקלים לדחות את הפרסום עד אחרי שתוקם קואליציה. בטח יחליטו לפי מה שטוב יותר לנתניהו. די ברור כבר שלא ייאמר שם מפורשות שתוקם מדינה פלשתינית ובטח לא ידובר על בירה במזרח ירושלים או על קווי 67. כן, אנחנו מבינים שהפלשתינים ידחו את זה, אומרים האמריקנים, אבל זו רק המנהיגות הקיימת. מתחתיה יש הרבה אנשים שהיו שמחים ללכת אתנו. נו, הרבה זמן לא שמענו את הטיעון הישן והעלוב הזה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

2 תגובות על “עסקת המאה? שרלטנות המאה

  1. אריה

    הכל דיבורים.
    לא נתניהו, לא בני גנץ, לא דונלד טראמפ ולא כל פוליטיקאי אחר.
    אין מצב.
    לא יהיה הסכם עם הפלסטינאים.
    נשאר תקועים אחד לשני בגרון(או במקום פחות נוח).

  2. מאיר שרגאי

    כל הסיפור הזה זה סיפור של "טכנאים" ולא של "מהנדסים".
    אנשים כבדי משקל כגון סאדאת, בגין ודיין קבעו שהפתרון הוא אוטונומיה.
    דיין הסביר (למי שמכיר את יומן קמפ דיוויד – הלנצח תאכל חרב),
    שאין אפשרות להחזיק צבא כובש ללא ישובים אזרחיים.
    מהיכן צצה לה מדינה פלסטינית ? מדינה מינוס (כולל ללא צבא) זו אוטנומיה.
    הסביר מרדכי קידר את בעית השבטיות החריפה בין הפלסטינים,
    מה שימנע מהם להקים מדינה בנוסח המערבי.
    רוצים עוד לוב, תימן , סוריה , עיראק ועוד ? או שמע איזה דעא"ש חדש
    בהר הבית ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.