על כהניסטים, בשארה ו"בניית גוש חוסם" – איזה טמטום

מאת  | 25 בפברואר 2019
 

באחד הניסויים המבריקים שלו, פרופסור דן אריאלי ארגן כיתת לימוד במוסד אקדמי. הוא ביקש מהם לעשות בחינה והנחה סטודנט אחד לרמות באופן מופגן בזמן הבחינה. בניסוי אחד הסטודנט 'הרמאי' לבש בגדים זהים לשאר 'חבריו' לבחינה ובניסוי השני, הוא לבש בגדים של אוניברסיטה אחרת. התברר כי כשהנבחנים סבורים כי חבר הקהילה שלהם מרמה וזה מצליח לו, ההשחתה של הכיתה דרמטית לאיך ערוך יותר מבמצב בו 'הרמאי' הוא "לא משלנו".

בסוף השבוע פורסמו שורה של שיתופי פעולה לכאורה בין פוליטיקאים מהשמאל לחברי כנסת ערביים, שמקבילה לכאורה לשיתוף הפעולה שעשה ראש הממשלה נתניהו עם החבורה המתועבת של "עוצמה לישראל". העיתונאי עמית סגל נקב באותן דוגמאות ביום שישי במאמר ב"ידיעות אחרונות" ובשבת ראש הממשלה נתניהו חזר באופן מפליא על אותן דוגמאות. "בשנת 99 ברק השתתף בכנס בחירות עם השיח המסית ראאד סלאח", טען נתניהו "נציגי העבודה ומרצ הצביעו לעזמי בשארה שריגל לטובת חיזבאללה כדי שייכנס לכנסת, והרצוג פעל להסכם עודפים עם הרשימה המשותפת ואמר שחברי הכנסת הערביים לגיטימיים לממשלה".

ראשית, היה נחמד שבצד הוואטאבוטיזם הבלתי נגמר, היו באות גם מילות גינוי רפות, אפילו מהשפה ולחוץ. "כן, הם מגעילים וראוי להתרחק מהם, אבל מה עם השמאלנים שליקקו לערבים?".

שנית, יש פה מניפולציה בעובדות. אהוד ברק ויוסי ביילין באמת השתתפו בכנס בחירות ב 1999 בהשתתפות ראאד סלאח. מה שלא הוזכר זה שסלאח היה אז ראש עיריית אום אל פאחם. קצת קשה לערוך שם כנס בחירות בלי שראש העיר יהיה.  סלאח אף פעם לא היה ציוני גדול, אבל גם הוא עבר איזה תהליך של הקצנה משוטר סיור במשטרת ישראל ועד הנקודה בה הוא נמצא היום.

נציגי העבודה ומרצ בוועדת הבחירות אכן התנגדו לפסילת עזמי בשארה ובל"ד, אבל עזמי בשארה של אותן שנים הוא לא מי שהשב"כ יטען כלפיו שנים מאוחר יותר, שריגל עבור החיזבאללה וברח מהארץ. זו מניפולציה מכוערת. בשארה של אותם ימים הוא ח"כ מאוד לא קל לעיכול עבור הציבור הישראלי, אבל נתפס כלגיטימי. הוא התנגד לאלימות ולטרור (לפי ההגדרה שלו לטרור), לפחות בפומבי. זה כמו לטעון היום בדיעבד נגד תמיכת פוליטיקאים בכירים במועמדות של משה קצב לנשיאות המדינה.

הדבר היותר חשוב הוא שגופשטיין, בן גביר ומרזל הם חלק מהקהילה שלנו. ראש ממשלה שמוכן לצאת מגדרו כדי להכניס אותם, משחית את עצמו ואת כולנו. מי שמשתף פעולה פוליטית עם נציגי המיעוט הערבי בכנסת במקרה הכי גרוע, נותן להם לגיטימציה. עובדה שהליכוד ונתניהו ידעו לא פעם לעשות בדיוק שיתופי פעולה כאלו עם המפלגות הערביות ולא התביישו פעם אחר פעם לעשות אתם עסקאות כדי להעביר תקציב או חוק כזה או אחר וטוב שכך.

הדבר הכי מטריד בהתקפה המוזרה מימין היה בהתפתלות של "כחול לבן". יאיר לפיד, עפר שלח וחבריהם הותקפו בסוף השבוע שוב ושוב על כוונתם לבנות גוש חוסם נתניהו עם טיבי ובל"ד. הדיאלוגים באולפנים נשמעו כמו החלום הרטוב של נתניהו, אלא שהעיתונאים לא היו אמורים לשאול את השאלות והפוליטיקאים היו אמורים לנפנף את השאלות בביטול. הסיבה היא פשוטה. זה הבל מוחלט לטעון שצריך לבנות גוש חוסם. אם ל"כחול לבן", העבודה, מרצ והמפלגות הערביות יהיו 61 מנדטים, הגוש החוסם נוצר מאליו. מה בדיוק בני גנץ יצטרך לבקש כדי שהמפלגות הערביות לא ימליצו על נתניהו לנשיא? זה מטומטם ברמות מופרעות. לא צריך שום בקשה ושום 'בנייה' של גוש חוסם. הוא נוצר מעצמו. אם למפלגות הללו יהיו 61 מנדטים, נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה. אולי גם גנץ לא. אולי לא תהיה ברירה אלא ממשלת אחדות ורוטציה, או בחירות חדשות, או השד יודע מה, אבל דבר אחד בטוח – הדיון באפשרות ש"כחול לבן" תבנה גוש חוסם עם המפלגות הערביות הוא לא פחות מופרך מהטענה שזה בסדר להתאבד על הכנסת כהניסטים לכנסת כי בוז'י הרצוג לא שלל באיזושהי הזדמנות מכל המפלגות הערביות את הלגיטימיות להיות יום אחד בקואליציה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.