צמרת קבלת ההחלטות מעולם לא הייתה כה דלילה

מאת  | 18 בפברואר 2019
 

שבועיים אחרי שחדל לכהן כראש ממשלה, אהוד ברק קיבל הצעה לנופש. "זה הזמן להחליף אווירה", כתב לו קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יובל רותם, "בחוף הים במליבו, משחק כדורסל של לוס אנג'לס לייקרס או בבית מלון כייפי בלאס ווגאס, העולם נראה אחרת וגם לך מגיע לחוש זאת". שלושה חודשים לאחר מכן, בנימין נתניהו, אז אזרח פרטי (אבל תמיד ראש ממשלה בפוטנציה), כתב לאיש עסקים בשם ג'ון ברביירי: "מכתבך מאוד עניין אותי. אני מגיע ללוס אנג'לס ביוני. אבקש מחברנו המשותף, יובל רותם, לארגן פגישה בינינו". רותם הוא היום מנכ"ל משרד החוץ. מינוי של נתניהו. הוא דיפלומט חכם, מוכשר ומנוסה. מחובר מאוד. לא סוג האנשים שיעשה מלחמה גדולה כדי שעמדתו של משרד החוץ תישמע. ממלא מקום שר החוץ, ישראל כ"ץ, שנתניהו נאלץ למנות אתמול לתפקיד, יפגוש את משרד החוץ החלש ביותר שהיה כאן, כנראה, אי פעם. תקציבים מקוצצים, מורל ברצפה, אנשים טובים ברחו ובורחים. זה לא רק משרד החוץ.

קשה לחשוב על נקודת זמן בהיסטוריה שלנו – אולי בתקופת בן גוריון – בה מערכת קבלת ההחלטות בתחום המדיני – ביטחוני רוכזה באופן כה דרמטי בידיים של איש אחד. אין שר ביטחון. לא היה שר חוץ ב 4 השנים האחרונות. במוסד מכהן ראש מוסד עתיר כישורים מבצעיים, אבל יוסי כהן מעוניין לרצות ככל האפשר את ראש הממשלה. יוסי כהן אפשר חשיפות חסרות תקדים על פעילויות המוסד, חשיפות שהיה לנתניהו אינטרס פוליטי גדול בהן.

המועצה לביטחון לאומי אף פעם לא הייתה גוף עתיר עוצמה. בשנים האחרונות היא הפכה למכבסה מדינית – ביטחונית של צרכיו הפוליטיים של ראש הממשלה. הדברים הגיעו לשיא כשמאיר בן שבת, ראש המועצה לביטחון לאומי, הלך בשליחות נתניהו למסע שכנוע פוליטי של רב שמקורב ל"בית היהודי". במכתב בו הוא הסביר את עצמו מאוחר יותר הוא הודה שחשב שבחירות עכשיו לא טובות. הקבינט מורכב ממעט מאוד אנשים שיכולים לאתגר את נתניהו. רוב חבריו תלויים כרגע עד צוואר בנתניהו. זה לא זמן מבחינתם להיכנס עמו לעימות סביב סוגיה מדינית.

במשך מספר שנים ניסינו להביא לפרסום תהליך קבלת ההחלטות שהוביל להפצצה הישראלית של הכור הגרעיני בסוריה. פעמיים עתרנו לביהמ"ש העליון. פעמיים נדחינו. שוב ושוב טענו שממילא הצד השני יודע שאנחנו אלו שתקפנו, שעברו הרבה שנים, שהיו המון התבטאויות של דוברים ישראלים רשמיים שהודו בתקיפה. דבר לא עזר. נציגי המערכת, כולל ברמה של ראש אמ"ן, טענו שנכון שהצד השני יודע, אבל הצהרה פומבית ישראלית עלולה להביא לכך שהמים יישפכו מהכוס. אפילו אחרי שאושר לכלי התקשורת לפרסם את המבצע, העריך באוזניי אחד מנציגי הצנזורה הצבאית שהסורים יגיבו צבאית. הוא מכיל מאות מתקפות ישראליות שקורות עכשיו, אמרתי לו, אז הוא יגיב על מתקפה מ 2007? כן, טען האיש.

עכשיו נתניהו בועט במדיניות הישראלית ברגל גסה. הוא מדליף בצורה מגושמת סרטון בו נציגי מדינות במפרץ מדברים נגד איראן ומודה בתקיפה נגד איראן שאירעה "אתמול". מאוחר יותר הוא נימק את זה בכך שזה זמן לבהירות. יכול להיות, אבל מי במערכת המדינית ביטחונית ידע משינוי המדיניות? האם יש מישהו במעגל הבכירים שיעז לבוא לראש הממשלה לתבוע הסברים?

אני לא רוצה להגזים במפלס ההיסטריה. ראש השב"כ, נדב ארגמן, מצטייר כדמות עצמאית למדי, קצת בטוחה מדי בעצמה לעתים, אבל אחד שלא מהסס לנקוט בעמדה שלא נעימה לאוזניו של נתניהו. מהאינטראקציה הקצרה שצולמה במקרה בין ראש הממשלה לרמטכ"ל החדש נדמה כי גם אביב כוכבי לא בדיוק מצדיע לכל אמירה של ראש הממשלה ועדיין, נתניהו מוביל עכשיו שורה של קווי מדיניות שנויים במחלוקת, מול פולין, מול הונגריה, מול עזה ואפילו מול הנשיא טראמפ. לגיטימי. הוא ראש הממשלה. קצת מפחיד לחשוב שהוא עושה הכול לבד, בלי התייעצויות, עבודת מטה, משהו שיקטין את הסיכוי שאפילו הוא יצטער מאוד על זה מאוחר יותר.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

תגובה אחת על “צמרת קבלת ההחלטות מעולם לא הייתה כה דלילה

  1. אריה

    מי שיצטער על טעויות של נתניהו זה העם היושב בציון.
    נתניהו לא יצטער.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.