האם גנץ יעז לעשות את מה שביבי היה עושה בלי למצמץ

מאת  | 23 בספטמבר 2019
 

טענה רווחת בקרב מחנה הפרו ביבי היא שאין הכרעה בבחירות, תיקו, הולכים לבחירות שלישיות. זה בנוי על הנחה סמויה, אולי לא מודעת שאומרת – בני גנץ הוא לא בנימין נתניהו. בחוסר המעצורים. אם מצב המנדטים היה הפוך, נתניהו היה משביע ממשלה בלי להתעכב שנייה על המעצורים שבולמים עכשיו את גנץ. אחרי הבחירות באפריל, ביבי הרי הציע לפלג האסלמי של המפלגות הערביות, רע"ם, הצעות מפליגות כדי שייעדרו מההצבעה על השבעת ממשלתו הואהיה מוכן למכור את כל סדר היום שלו לאבי גבאי וטל רוסו ואת כל התפקידים הבכירים ל"כחול לבן". לא היה עיקרון או תפקיד שלא עמדו למכירה. אגב, עומדים גם עכשיו, אם רק יש קונים.

בואו נצייר לרגע תסריט לא נורא דמיוני. בתחנה הראשונה בני גנץ יציע פומבית לליכוד ממשלת אחדות, במסגרתה הם יקבלו 10 תיקים כולל תיקי הביטחון והאוצר ובמחצית השנייה של הקדנציה גם את ראשות הממשלה. עבור בכירי ליכוד כמו גדעון סער, גלעד ארדן ויולי אדלשטיין, זה חלום. נתניהו מעולם לא העלה על דעתו למקם אותם בתיקים כאלו. האם הם ייתנו לנתניהו לדחות הצעה כזאת על הסף?  על פניה, זו גם הצעה שמשאירה סיכוי לנתניהו. גמור את ענייניך המשפטיים ללא קלון בשנתיים הראשונות כחבר כנסת וחזור לתפקיד ראש הממשלה ב 2021. לא הדחה.

נניח שנתניהו בכל זאת ידחה את ההצעה. התחנה השנייה של גנץ תהיה איווט ליברמן. אתה רואה, יטען גנץ בפני ליברמן, הצעתי להם הכול, נתניהו מבין רק כוח, בוא נשביע ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, נחכה כמה חודשים, התהליך המשפטי יאלץ את נתניהו לפרוש ונעשה אחדות עם המנהיג החדש של הליכוד. זו לא תמיכה ערבית שנועדה לגייס רוב לפינוי שטחים, יגיד גנץ לליברמן, זה בסך הכול חולץ פקקים, נתניהו סתם את המערכת, נחלוץ את הפקק ונשביע את הממשלה אותה אתה כל כך רוצה. בבחירות הבאות ב 2023 אף אחד לא יזכור שכמה חודשים כיהנת כשר בגלל תמיכה מבחוץ של איימן עודה.

גם לערבים לא קל לאפשר בקולותיהם את כהונתו של ליברמן. מצד שני, ראשות ועדת הפנים ועוד ועדה בכנסת, מינוי שר ערבי מטעמם בממשלה– לא חבר הרשימה – תיקון חוק הלאום ושורה של רפורמות אזרחיות יכולה לאפשר לעודה להגשים את החלום עליו הוא מדבר כבר שנים. השתלבות בקואליציה, כיסא ליד השולחן, גם אם עדיין לא שולחן הממשלה.

נניח שגם זה לא עובד. ליברמן לא מתרצה, או שהערבים לא מוכנים. לגנץ עדיין יש אופציה מעניינת. השבעת ממשלת כחול לבן – מחנה דמוקרטי – העבודה, סה"כ 44 מנדטים, בתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ. ביחד זה 57 מנדטים, יותר מ 55 המנדטים של גוש הימין. כדי להצליח בכך, גנץ צריך לשכנע את ליברמן להימנע בהצבעה. הוא אפילו לא צריך להיות חלק מהממשלה, רק להסכים לטיעון שאי אפשר להמשיך עם הבוכלטריה הפוליטית הבלתי נסבלת הזאת. תושבע ממשלה, תתחיל לכהן, נתניהו יזוז הצידה ואז אפשר יהיה לסדר מבנה קצת יותר יציב. נכון, ממשלת 44 מנדטים היא בעייתית, לא טבעית, לא נורמלית, הכול נכון, אבל נתניהו לא היה מהסס לשנייה. קודם משביעים ממשלה, נכנסים ללשכת ראש הממשלה, אחר כך כבר הכול יסתדר. דאגת יתר אינסופית לאיך זה ייראה ומה תזכור ההיסטוריה, אופיינית מאוד לכל אלו שמעולם לא כיהנו כראשי ממשלה.

ב 2008 הייתה הזדמנות לציפי לבני להרכיב ממשלה. ש"ס, אז בראשות אלי ישי, דרשה תוספת של מיליארד שקלים לקצבאות הילדים. לבני לא הייתה מוכנה. שר האוצר שלה, רוני בר און, איים להתפטר על זה. אני זוכר שאמרתי לה אז וגם בשידור – גברת לבני, תדפקי על השולחן ותגידי לח"כ ישי – אני לא אהיה מוכנה לתת לכם שקל פחות ממיליארד שקלים וחצי! לכמה אנשים יש הזדמנות לכהן כראש ממשלת ישראל? נתניהו, טענתי אז, צוחק בבית על עצם הויכוח. הוא ייתן להם פי 3 מהכסף הזה כבר בטלפון. לבני לא השתכנעה. אחרי הבחירות, נתניהו נתן לש"ס הרבה הרבה יותר ממיליארד השקלים של קצבאות הילדים.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.