מה שהם צריכים, מר דיכטר, זה זמן וגיבוי

מאת  | 10 באוקטובר 2007
 

הרבה זמן לא הזדהיתי עם דברים של אהוד ברק כמו הבוקר. אבי דיכטר, שר, ראש שב"כ לשעבר, אדם שראה לא מעט בחייו, דיבר בישיבת הממשלה כאילו הוא בלב עצרת בחירות. תושבי אשקלון לא יהיו "מוצר מתכלה". הוא קרא איזה נאום פואטי שהזכיר שמדובר בעיר שלו ושהוא חי בה. ראש הממשלה צריך להורות לצה"ל להפסיק את ירי הרקטות. בכל מחיר. אה, כן. כל כך פשוט. איך אולמרט לא חשב על זה קודם?

אין סיבה לדאגה. אולמרט לא חשב שדיכטר מדבר אליו. גם כל שאר הנוכחים בחדר ידעו למי דיכטר באמת מדבר- לתקשורת והופ, זה אכן הגיע לתקשורת.

יחסיהם של אהוד ברק ואבי דיכטר נחשבים לקרובים. שניהם אקס סיירת מטכ"ל. ברק מינה את דיכטר לראש השב"כ. בתקופה האחרונה זה ממש לא נשמע ככה. דיכטר שוב ושוב מנסה להכניס את צה"ל לעזה. ברק מבקש איפוק. בעיניי, לגמרי בצדק, גם ברמה המהותית, אבל עוד יותר ברמה הסגנונית.

זה כמעט בלתי נתפס בעיניי,שמי שהיה ראש שב"כ בזמן שנהרגו כאן 1000 אנשים, אלף אנשים, רובם בפיגועי התאבדות במרכזי ערים, שאחד כזה יתלהם ויחליש את כושר עמידתה הרעוע ממילא של הממשלה בימים קשים כאלה. בזמן האינתיפאדה דיכטר נהג לנחור בבוז אל מול חלק מרעיונות השרים. הוא היה הולך עם מצגת שתירגמה את מספר הקורבנות הישראלים למספרים של קורבנות במדינות יותר עתירות אוכלוסין משלנו. כדי להדגים לקהל אמריקני, למשל, הוא נהג להכפיל את מספר קורבנותינו בחמישים או משהו כזה. היה לזה, כנראה, אפקט מרשים. עכשיו צא וחשב, מר דיכטר, כמה קורבנות היו בעזה ביומיים האחרונים בתרגום לישראלית.מספר הקורבנות הפלשתיניים עומד על כ – 70 , בתרגום לישראלית -350 הרוגים ישראלים ביום. ודיכטר מרגיש מוכה?

שלא תהיה טעות – צריך וחייב אבי דיכטר להיאבק על עמדתו. אני בטוח שהוא באמת מאמין שאם צה"ל ייכנס לפעולה רחבה בעזה, מצבנו יהיה טוב יותר. אני לגמרי לא מסכים איתו, אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא, ששר כמו דיכטר מכיר מצוין את עוצמת הלחצים שפועלים על מקבלי החלטות בזמנים של משבר לאומי. הוא האחרון שצריך ללבות את האש, בטח בגלל ההילה הביטחונית המוצדקת שיש לו.

במהלך מלחמת לבנון שאל דיכטר בקבינט את הרמטכ"ל, דן חלוץ – "מה אתם צריכים מאיתנו?". חלוץ אמר "זמן וגיבוי". דיכטר עטה את גלימת המנהיג האחראי וענה "יש לכם". השאלה ההיא נראתה לי כבר בזמן אמת קצת מופרכת. זה הרגיש לי כאילו דיכטר מנסה ללמד את השרים איך צריך שר להתנהג כלפי דרג מקצועי – ביטחוני. קצת כאילו הוא פורק על השרים את הטראומות שלו מזמן האינתיפאדה. הדיון ההוא, בזמן מלחמת לבנון,חייב שאלות חכמות וחודרניות מצד השרים כלפי הרמטכ"ל, לא אמירות פלסטיקיות. עכשיו הזמן של דיכטר באמת לקצת גיבוי, לפחות בפורומים חצי פומביים כמו הממשלה. בפורומים קטנים וחשאיים יותר, שיקרא איזה שיר שהוא רוצה.

ועוד נקודה אחרונה – זה רק נדמה לי או שדיכטר במקרה מביע תמיד את העמדהשהציבור אוהב לשמוע באותה נקודת זמן?

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.