עדות עמוס רגב, עורך "ישראל היום": "לא זוכר", "זה תיק תקשורת", חופש עיתונות

מאת  | 22 בפברואר 2020
 

בעת מתן העדות, עמוס רגב הוא עדיין העורך של "ישראל היום". החוקרים צריכים לדעת ממנו בעיקר עד כמה העסקאות המלוכלכות נתניהו ונוני מוזס תורגמו להחלטות בפועל ב"ישראל היום". מספר עותקים שהודפס, העיכוב בהוצאת מהדורת סוף השבוע. רגב מגיע נחוש לא להגיד כלום, החוקר קצת משחק לידיו כי הוא מרכז את רוב שאלותיו בקשר בין האדלסונים לעריכת העיתון ולתלונות מצד הזוג נתניהו על תכני העיתון. בידי החוקרים יש ממצאים חד משמעיים בנושא, אבל הצורך באישוש מצד רגב, נמוך והשאלות מספקות לו פתח מילוט. בכל זאת, רגב לא מתראיין שנים ארוכות. עדותו מאפשרת להבין קצת יותר איך הוא חושב.

עדות עמוס רגב 17.1.17

משפחת אדלסון הקימה את העיתון. אני מכיר היטב את דוקטור מרים אדלסון, אשתו של הבעלים. חצי קירבה משפחתית. האמא שלה ז"ל הייתה חברה הכי טובה של האמא שלי ז"ל. שתיהן ברחו כשיצאו מפולניה לפני השואה. מרים הייתה בת בית אצלנו. היא זוכרת אותי כתינוק.

אני היום הכי מבוגר (בתעשיית העיתונות), עם הותק הכי גדול בתחום.

הם (שלדון ומרים) לא אומרים לי מה לפרסם או לא לפרסם

חוקר: תספר לי על מקרים שהיו בשוטף

אני קצת לא מבין את השאלות האלה כי תראה, אתה יודע, הרי הגישו נגדנו לטובת העניין עתירות שהגיעו לדיון בבג"צ ובג"צ אמרו – אנחנו מה אנחנו מחלקים ציונים לעיתונים? כל עיתון יעשה מה שהוא רוצה. אז מה השאלות האלה? אני קצת לא מבין. השיקולים שלי הם שלי, אני עורך ראשי, אם אני רוצה להכניס אני מכניס. אני העורך, הלו.

עודד בן משה: בוא נעשה קצת סדר בדברים. אנחנו לא בג"צ אני ואתה נמצאים פה בחקירת משטרה. אני החוקר, אתה הנחקר

כן

עד כאן?

עד כאן

מה המעורבות של משפחת אדלסון בתכנים?

מעטה מאוד

חוקר: תן לי דוגמאות שבהם כן הייתה מעורבות

רגב: יש חופש העיתונות

חוקר: לא אמרתי שזה לא בסדר

רגב: רגע, רק תן לי לסיים…מירי קוראת את העיתון, הרי העיתון עולה לאינטרנט. כשהיא מוצאת שמה שגיאות כתיב. למה אתה שואל אותי את זה?

חוקר: תאמין לי, לא מסקרנות ומרכלנות

רגב: אנחנו דנים פה במעין שילוב של תיק תקשורת, כל הברנז'ה. האם היו מקרים ספציפיים, אני מנסה להיזכר, באמת שאני מנסה להיזכר. תראה אני אומר עוד פעם יש עולם של אידיאולוגיה, אנחנו מגדירים את עצמו עיתון שהוא אם אתה רוצה, ימין או מרכז ימין. להגיד ירושלים לא תחולק לעד. כל העניין של אובמה.

חוקר: אתה אומר שהיו אולי כמה מקרים שדוקטור מרים יותר דומיננטית בנושא הזה של מעורבות בתכנים, אם אני מבין אותך

רגב: בוא לא נשים מילים בפי. הם לא מעורבים בתכנים. ברוח הכללים זה ברור. תראה יש עיתון כמו עיתון הארץ. יש שמה את גדעון לוי, מאמר מערכת שכל יום קורא לתמוך באיימן עודה. יש שם קו.

חוקר: לגבי מקרים בהם הייתה התערבות

אני באמת לא זוכר, אני מסתכל לך בעיניים, אני לא זוכר איזה מקרה ספציפי.

חוקר: בוא אני אעזור לך אולי קצת. דברים שקשורים לראש הממשלה ומשפחתו.

רגב: ראש הממשלה, שיהיה בריא, הוא ראש ממשלת הימין. אני לא זוכר התערבות נקודתית. אתה צריך לשאול אותם.

חוקר: האם עלה בשיחות בינם וביניהם לגבי סיקור ראש הממשלה ובני משפחתו בעיתון "ישראל היום"?

רגב: אנחנו גולשים…תראה, יש להם דעות משלהם לגבי המשפחה, לגבי איך שנוהגים, ייתכן שהם העלו הערה פה

איזה סוג של הערות?

אני ממש לא יודע מה להגיד לך

חוקר: אתה העורך הראשי של העיתון, נכון? כאילו לא התבלבלתי

רגב: לא, לא התבלבלת. אני מנסה להיזכר בדוגמאות ספציפיות למרות שזה נראה לי לגמרי רכילותי. הרי כל העדות הזו תפורסם באיזושהי צורה, אתה בעצם מה, מבקש ממני לתאר את השיחות עם משפחת… פשוט רכילויות.

אתה אומר לי היו תלונות, או קיי, פרט לי את התלונות האלה

לא זוכר

כלום אתה לא זוכר?

לא

ותלונות של משפחת נתניהו לבעלים לגבי הסיקור לגביך אתה מכיר? הגיעו אליך?

תראה אנחנו כמו בתיק תקשורת. לפני כמה שבועות היו ידיעות על סכסוך.  למה הם התלוננו עליי? מעניין.

חוקר: מה אופי התלונות?

רגב: אם יש תלונה אז בטח על זה שלא מרוצים מהסיקור

חוקר: אתה בעצם שומר על זכות השתיקה, זה מה שאתה עושה

רגב: שום זכות שתיקה

אבל אתה ממש לא עונה לי. מה אופי התלונה שלהם בנוגע לסיקור של ראש הממשלה ומשפחתו?

רגב: תלונה אחת אני זוכר שהתמונות אולי קטנות מדי. התמונות של המשפחה של אירועים שקורים שמה. יותר על דברים כאלה. זוטות, נו, דברים קטנים (מסתבר שאפילו תחת ערפל השיכחה שתקף את רגב בחקירה, את זה הוא זכר – ר.ד.)

חוקר: אנחנו יודעים שיש לך זיכרון טוב

רגב: אם תראה לי איזושהי תמונה של מטוס ממלחמת העולם השנייה של כל צבא אני אוכל לספר לך את זה סיפורים סיפורים, אם תראה לי תמונות מסרטים תקופתיים או מוזיקות וזה הכול אני בקיא. אם תשאל אותי על שם של אדם מאתמול, צר לי להגיד לך, שכחתי.

עמוס ממשיך: אני סובל ממה שאתה רוצה, מחלת לב יש, עשיתי ניתוח מעקפים לפני עשרים שנה, לחץ דם בלי עין הרעה, צינון, חצי חירש גם כן.

חוקר: התייחסות של משפחת ראש הממשלה לסיקור בעיתון שאתה עורך ראשי

לא יודע, לא יודע

היה או לא היה?

לא זוכר

חוקר: טוב, הרבה לא זוכר. אנחנו יודעים טיפה מעבר למה שאתה אולי מניח וחושב

רגב: תקשיב, קודם כל יש לי אמון במשטרת ישראל. אתה זוכר את פרשת דודו טופז? דודו טופז שלח אנשים עם אלות כדי להרביץ לאנשים. הקורבן מספר 4 לכאורה הייתי אני ואז פנו אליי מהמשטרה. כי לא רציתי שהוא יפרסם אצלנו טור קבוע. הוא רצה לפרסם איזה טור. כולם רוצים לפרסם טורים. הטור היה נורא, אז אמרתי לו תודה ואז המשטרה באה אליי, שמו עליי הגנה שבוע ימים עם כל הציתותים, ישבו שוטרים מסביב לבית שלי, נסעה אחריי כל הזמן ניידת בהגנה, אני הרגשתי וי איי פי. כשהעסק הזה נגמר אני ראיתי מקרוב עבודת משטרה ואני כתבתי גם, בין השאר, מאמר תודה באמת למשטרה.

מה הקשר שלך למשפחת נתניהו?

אני מכיר את מר נתניהו הרבה מאוד שנים. משהו כמו 28 שנים. היכרות ראשונה נעשתה אחרי שחזר מהאו"ם. מצאנו הרבה תחומי עניין משותפים. אנחנו חברים הרבה מאוד שנים. הם היו בחתונה של ילדיי, בחתונות, אני הייתי בבר מצווה לדעתי של שני ילדיהם. 

מה מהות השיחות ביניכם?

עד כאן

בגדול, לא ענייני ישראל היום?

מדברים על כל מיני דברים. בנימין הוא אחד האנשים הכי משכילים, הכי אינטליגנטיים שישנם פה עם תחומי עניין עצומים, עם קריאת ספרים עצומה, חלק מהם בנושאים שממש נוגעים לליבי.

יצא לך לדבר עם שרה? יצאה שהיא דיברה איתך בטלפון?

הרבה זמן לא. לא.

מה זה הרבה זמן?

שנים

בכל נושא ישראל היום ושיקולי תוכן ועריכה, מה עלה בנושא הזה בשיחות, במפגשים, האם זה עלה?

רגב: שוב אני שואל אותך – שיקולי תוכן בישראל היום זה חקירת משטרה?

כן, כל זה רלוונטי לחקירה

רגב: סליחה על השאלה, ב"ידיעות" כל שיקולי התוכן ו"הארץ"?

חוקר: אני שואל את השאלות

אתה צודק לחלוטין אבל אני מסתכל על הפרופורציה וכמו שאתה ציינת ברוב אדיבות אני כל כך ותיק בתחום הזה.

אני שואל אם הייתה מעורבות בתכנים של מר נתניהו או אשתו בשיחות שלך ובמפגשים?

למה אתה חוזר על אישתו כל הזמן. משהו פה מעניין אם אני מסיק מזה איזשהם מסקנות

אני שואל אותך לגבי שניהם

רגב: יש דבר שנקרא חיסיון עיתונאי

למה הוא מקור עיתונאי שלך ראש המשלה?

כל שיחה עם פוליטיקאי כלשהו זה בעצם סוג של מקור

אתה לא מספק שום תשובה, אתה לא נותן לי שום הסבר

פנה אליך כראש ממשלה אל זה, כעורך, כחבר, בוא תכניס את האייטם הזה, נושאים קשורים לעריכה נקרא לזה

רגב: השיחות של ראש ממשלה עם עורך זה קצת חסוי לפי עניות דעתי.

איך התחיל הרעיון לעבור מעיתון של 5 ימים בשבוע להדפסה של הסופ"ש, מה היה השתלשלות העניינים בעניין הזה (לפי חומר החקירה, העסקה שהתממשה באופן מעשי בין מוזס לנתניהו התרחשה ב 2009. "ישראל היום" דחו את הוצאת מהדורת יום שישי, שפוגעת במיוחד ב"ידיעות" ומוזס דאג לקו מערכתי בהתאם – ר.ד.)?

רגב: אני אומר לך, תיק תקשורת. נשבע לך…הצורך במהדורת סוף שבוע הוא טבעי. זה גם אמור להיות מנוע של הכנסות. כמעט לכל עיתון יש גם מהדורת סוף שבוע.

האם היה מצב שהתהליך הזה התחיל ונעצר? נדחה?

היה צריך לשכנע גם את בעלי הבית שיוציאו. זה היה משהו שדובר בו למעשה מדי יום. איזה עיתון יש חמישה ימים

ומה בעל הבית אומר?

קודם כל זה כסף, הלו. תראו לי, תשכנעו אותי

האם היה מצב שהתהליך הותנע ונעצר?

אני לא יכול להגיד לך

האם זה נכון שב 2008 לקראת סוף 2008 התחיל להתניע תהליך, גיוס כתבים שזה משהו משמעותי והתהליך הזה באיזושהי הוראה נעצר

אני ממש לא זוכר. זה היה תהליך.

 

תגובות

תגובות

5 תגובות על “עדות עמוס רגב, עורך "ישראל היום": "לא זוכר", "זה תיק תקשורת", חופש עיתונות

  1. אורי ברייטמן

    לא יודע, לא זוכר, תשאלו אותם.
    אני מבין את עמוס רגב, הוא קיבל הרבה כסף כדי לסתום.
    אם אין ראיות נגדו, או הקלטות – לא פלא שהוא שמר על זכות השתיקה והחיסיון.
    האיש הקשיש אינו טיפש כלל.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נראה שביבי ינצל את מאגר המידע של הליכוד,ויגיד לבוחרים:"אם לא תצביע לי,אני ילך לכלא.וחבל כי למשפחה שלי יש עוד תאבון גדול".אולי זה יעזור לו,אולי לא

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שרותי הביון בארצות הברית מאשימים מועמדים שרוסיה תומכת בהם.או מזהירים מהתערבות רוסית בבחירות.אז לא רק רוסים מתערבים בבחירות באמריקה.גם אנשי הביון האמריקאים מתערבים.גם בעלי הון,ואנשי דת.בכלל אולי כדאי לשרות החשאי באמריקה להתמודד במפלגה משלהם לנשיאות ארצות הברית.שהמועמד שלהם הייה דוקטור סטרנג' לאב

  4. ר.פ.

    אז עמוס רגב לא מוכן לשחק במשחק ההשמצות – כל הכבוד לו. הוא גם חזה במדויק מה ייקרה:
    "הרי כל העדות הזו תפורסם באיזושהי צורה, אתה בעצם מה, מבקש ממני לתאר את השיחות עם משפחת… פשוט רכילויות."
    ודרוקר, מה הפכת להיות, ציפורה?

  5. אנני ש

    אז מי כשכש פה במי? לפי כיוון החקירה נראה שבעל המאה וגו' הוא בגדול זה שכשכש. אבל גם הכלב (בפתגם, בפתגם) מצידו הצליח למקסם את רווחיו מהמצב. מה היה חשוב לו? להישאר בתפקיד עד עולם. לאיש-הכסף הייתה אג'נדה אידאולוגית למהדרין, כל' התנחלויות וכלכלה חופשית ורחוק רחוק ממדינת ישראל של השנים עד 67'. משחק דמקה לעשירים. חיל לבן, חיל שחור. אומנם חנוך לווין כבר כתב על זה מזמן, אבל אותו רעיון. האזרח הקטן ממש פצפון. אין לו כוח במיל. גם לא לעיתונאים האמיצים הבודדים. לא שיניתם כלום ולא תשנו כלום, רביב. ולפעמים דמעה זולגת על זה.
    אבל נראה שהספר בקרוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.